יש שיאשימו אותנו בבחינת הקנקן, אבל הלוק של יורש העצר לבית ענקית ריהוט היוקרה האיטלקית בהחלט דורש התייחסות מיוחדת. כך ודאי סבורים גם 45 אלף עוקבי האינסטגרם של פסקואלה ג'וניור ("פי.ג'יי") לבית נטוצי (31), האיטלקי בעל אלף החליפות, שבחלק מהתמונות מוסרות וחושפות פלג גוף עליון שחום ושרירי, עתיר קעקועים. "כבר שנה וחצי שלא השתמשתי באינסטגרם", הוא מודה בריאיון ל-ynet, יום אחרי שנחת מאיטליה לרגל השקת שני סניפים חדשים של הרשת בישראל, האחד במתחם REdesign בחיפה והשני בזידיין סנטר במישור אדומים.
"במהלך הקורונה, כשהייתי בבית וגידלתי זקן פרא, הייתי כל הזמן ברשתות החברתיות. אבל הקפאתי את האינסטגרם, וכשפתחתי מחדש, לאחרונה, נדהמתי מכמות הרעש וההודעות, שלא הייתי בטוח אם כדאי לי לסגור שוב", הוא מחייך. במקום לסגור את החשבון, נטוצי מספר כי העדיף להעביר לארכיון את אלפי הפוסטים שציירו גבר צעיר ופרוע, והותיר בחשבון רק תמונות בשחור-לבן. "אני לא מתבייש בפסקואלה הישן, אבל הרבה דברים השתנו מאז. אז עשיתי טוויסט והפכתי את העמוד שלי לאמנותי ורגוע יותר", הוא מסביר.
השינוי שעבר על נטוצי הבן – במיוחד עבור מי שעקב אחריו לאורך שנות ה-20 המאוחרות שלו, בחן את תמונותיו וקרא ראיונות עמו – ניכר מאוד. הוא כבר לא חנוט בחליפה עם ג'ל בשערו המעוצב, אלא לבוש בבגדים אורגניים, נקיים למראה, שיערו קוצץ, ובעת הריאיון הוא נינוח, מתמסר ומחויך. "לא התכוננתי לראיון, למרות ששלחו לי את השאלות", הוא מודה וצוחק. "לא כדי להראות חוסר כבוד או משהו, אני פשוט מכיר את החומר. אין משהו אישי שאגיד ואתחרט עליו, ואת החברה אני מכיר בעל פה".
נטוצי, הבן האמצעי במשפחה שבה עוד שתי אחיות (לאביו שני ילדים נוספים מנישואיו השניים), מספר שמאז שהוא זוכר את עצמו, העסק המשפחתי הוא חלק מחייו. כבר כשהיה בן 3, הביא אותו אביו למשרדי החברה, הכניס אותו לשיחות עסקים ושאל אותו לדעתו על ספות. "כשהייתי צעיר יותר הייתי רוכב על סֶגְווֵיי (Segway) במסדרונות החברה, פגעתי לפעמים באנשים", הוא צוחק. "כולם הכירו אותי. אפשר לומר שגדלתי לתוך החברה, ולא הייתה מבחינתי בכלל אופציה אחרת לגבי העתיד והקריירה. אבא היה מזמין קולגות לארוחות ערב, הציג אותי בפני כולם, ואני התרברבתי בפניהם שיום יבוא ואנהל את העסק המשפחתי".
פי. ג'יי, שנקרא על שם אביו, פסקואלה נטוצי שייסד את החברה בשנת 1959, אמנם "גדל" לתוך החברה ומכהן כיום כמנהל הקריאייטיב והשיווק, אך מספר כי בפירוש לא קיבל את התפקיד על מגש של כסף. "אני ואבא שלי מאוד דומים והיו בינינו הרבה התנגשויות בעבר. לא הייתה לי ילדות רגילה, והזיכרונות שלי ברובם קשורים לחברה. תמיד השיחות שלנו סבבו סביב העסק המשפחתי, ששאב את אבא. אמנם לא התחלתי באמת מאפס, והיה לי בסיס טוב, אבל כל העיניים היו עליי בתחילת הדרך, וכחברה מריטוקרטית הרגשתי שלא עושים לי הנחות", הוא מסביר.
"יום אחד לקחתי את אבא שלי למחלקת משאבי אנוש ואמרתי לו מול כולם 'או שתתן לי תפקיד שהולם אותי, תן לי משימות ותבחן אותי, או שאני הולך'. נתתי לאבא שלי אולטימטום והוא היה מופתע. בפעם הראשונה הוא הסתכל עליי באור שונה"
"בשלב מסוים, הייתי בתפקיד שבו לא קיבלתי קרדיט על הצלחות, אבל כן נתתי את הדין על טעויות, והרגשתי מאוד מתוסכל. לא הרגשתי טוב במקום שלי בחברה, כי אני בחור שאוהב ליזום, להשיג דברים, לקחת סיכונים. עבדתי אז גם כדיג'יי והרגשתי שאני מתעייף מהכל. ואז יום אחד לקחתי את אבא שלי למחלקת משאבי אנוש ואמרתי לו מול כולם 'או שתתן לי תפקיד שהולם אותי, תן לי משימות ותבחן אותי, או שאני הולך'. נתתי לאבא שלי אולטימטום והוא היה מופתע. בפעם הראשונה הוא הסתכל עליי באור שונה. בנטוצי, אם אתה רוצה לטפס למעלה, לאולימפוס, אתה צריך להילחם בכל הכוח. גם האחיות שלי עובדות בחברה, הן אימהות שעובדות קשה וזוכות להערכה ולכבוד מכולן, אבל הן לא מנהלות. להן זה התאים, כי לא הייתה להן אמביציה מטורפת כמו שלי".
נוסטלגיה עתידנית
בשש השנים האחרונות פועל נטוצי ג'וניור ללא לאות כאחראי הבלעדי על העיצוב בכל אחת ואחת מחנויות המותג ברחבי העולם. כחלק מעסק משפחתי המגלגל כ-400 מיליון יורו בשנה, הוא שם לעצמו למטרה לקדם את החברה ולהנגיש אותה גם לקהלים חדשים. "אבא שלי חצב וליטש, לפני יותר מ-60 שנה, יהלום. ואני רוצה לשמר אותו, ולהכניס אותו לתוך תכשיט", הוא אומר.
במסגרת תפקידו הוא כבר הספיק לערוך שינויים מפליגים ולהוציא את המותג היוקרתי מהעניבה הלוחצת שאפיינה אותו במשך עשורים. כך, הוא יזם, בין השאר, שיתופי פעולה תקדימיים עם מעצבי על, ביניהם מרסל ונדרס, רוס לאבגרוב ואדריכל הנוף ג'יימי דיורי, ועם אדריכלים כמו מריו בליני ומאורו ליפריני. אלה הניבו קולקציות ייחודיות, ולא רק מעור, שקצרו שבחים עם השקתן לפני 4 שנים בשבוע העיצוב במילאנו.
כל אחד מהמעצבים והאדריכלים שנטוצי ג'וניור יצר עמם קשר תרם מייחודיותו ומפרשנותו, ואלה כמו "רותכו" וחוברו ל-DNA של המותג. "כל אחד הביא מעין תבלין שונה, אך היציבות של נטוצי נשמרה בלתי מעורערת", הוא מדגיש. "בעבר אנחנו היינו מתדפקים על דלתות של מעצבים, שלא תמיד נענו לבקשות של שיתופי פעולה. היום המצב שונה. אני חושב שזה בזכות העובדה שדאגנו לחזק את שורשי המותג, ולא פזלנו לצדדים בדרך".
9 צפייה בגלריה
"בעבר היינו מתדפקים על דלתות של מעצבים. היום המצב שונה". פי. ג'יי נטוצי והמעצבת לורנזה בוזולי
(צילום: סטודיו נטוצי)
את הטייטל הנוכחי שלו הוא מתאר כך: "מנהל קריאייטיב, מנהל מותג, אחראי מסחר וקמעונאות, מנהל שיווק ושיווק חזותי, אחראי הדרכות, מסחר אלקטרוני, מנהל תקשורת ומנהל איזורי של 52 מדינות, כולל ישראל".
וואו. זה נשמע הרבה.
"זה הרבה יותר מדי, לא סתם הרבה. נהגתי לטייל ולטוס הרבה לשבועות העיצוב, ועכשיו, לצערי, בקושי יש לי זמן. רוב הזמן שלי מוקדש לתהליך הארגון מחדש של החברה, שכיום מחולקת לשניים. יש את הצד המותגי ואת הצד התפעולי. אני אחראי על החלק המותגי, מתמקד במסחר, ובתקשורת בלתי אמצעית בין ההנהלה לחנויות הרשת בעולם, מתוך מטרה לענות על צרכי לקוחות הקצה באופן מיטבי. אני אמנם עדיין מטפל בנראות ובצד הרעיונאי, אבל הלו"ז המטורף שלי מקשה עליי לעשות את זה כמו שהייתי רוצה".
והנה אני, לתומי, דמיינתי אותך מסתובב בעולם, מחפש מעצבי על שתוכל לשתף איתם פעולה
"החלום שלי לבלות עם מעצבים ולפתח איתם רעיונות מוגבל כרגע. אבל כמנהל קריאייטיב המטרה שלי היא לחשוב על דרכים שיישאו פרי ולמצוא משהו שמאוד שונה מאיתנו. אם מערבבים שני ענבים דומים, מקבלים את אותו הטעם, אבל אם לוקחים זנים שונים, אז נוצר הקסם והעניין, וטעם חדש מופק".
רהיטי יוקרה למילנילאז
את המסע שעבר בחברה, שהפך אותו לשגריר נטוצי בגלגולה החדש, מתאר ג'וניור כמפרך אך מתגמל. "זה משהו שנלחמתי עליו, אבל אני מודע לכך שהתמזל מזלי שאבא שלי מעביר את המורשת שלו לדור הבא, ושזכיתי להיות זה שיפרש את הויז'ן. אני, המקועקע, חצי אמריקאי, חצי איטלקי, עם הרבה חברים מתחום האופנה והעיצוב, ומתעשיית הסרטים, זוכה ליח"צן את החברה שאבא שלי הקים ולהביא את הקשרים שלי כדי להגדיל את דריסת הרגל היצירתית של החברה".
מה עם שיתוף פעולה עם דולצ'ה וגבאנה? קראתי שאתם חברים
"דומיניקו (דולצ'ה, מעצב האופנה ובעל המותג דולצ'ה וגבאנה, ל"מ) הוא חבר טוב שלי אבל זו חברות שהיא שלי, פרטית. יכולנו לעשות דברים ביחד, אבל זה לא היה הגיוני מבחינתם, כי הם עושים את הדבר שלהם. הם פחות בעניין של שיתופי פעולה, ואנחנו מצדנו לא בעניין של לקדם אחרים על חשבוננו. אבל את פביו נובמבר, לדוגמה, כן הבאתי. הוא אדריכל נהדר שעיצב את הקונספט של החנות החדשה ועיצב את הספה הקלאסית החדשה שלנו. חלמנו ויצרנו הרבה דברים ביחד".
"אני, המקועקע, חצי אמריקאי, חצי איטלקי, עם הרבה חברים מתחום האופנה והעיצוב, ומתעשיית הסרטים, זוכה ליח"צן את החברה שאבא שלי הקים ולהביא את הקשרים שלי כדי להגדיל את דריסת הרגל היצירתית של החברה"
מלבד שיתופי הפעולה החדשים, אחראי נטוצי הבן גם לשילובי חומרים מפתיעים ושונים בקו העיצוב המסורתי, להכנסת ערכי קיימות ושמירה על איכות הסביבה, ואפילו לרהיטים חכמים בטכנולוגית AI שמופעלים באפליקציה. "אני מייצג את השלב החדש הזה בחברה, גורם גם לדור הצעיר להתקרב למותג".
אתה רואה את הדור הזה מסוגל לקנות רהיטי יוקרה?
"צעד צעד. אני רואה אותם מסתכלים ובוחנים את נטוצי, מבקרים בעמוד האינסטגרם, מביעים עניין ומרגישים מחוברים יותר מבעבר. אני יכול לומר שאנחנו בהחלט נלך בעתיד לכיוון השקת קו שיהיה יותר מותאם לקהל הצעיר, לחללים קטנים יותר, שיתאפשר להם לרכוש ממנו. בבחינת affordable luxury. אנחנו כרגע בשלב הזרעים. בסופו של דבר יבשילו התנאים וזה יקרה".
איך אתה מדמיין קולקציות עבורם?
"אני לא חושב במושגים של קולקציות, אלא יותר על הפן ההוליסטי, האורגני. על קו מוביל אחד, על המותג. כרגע אנחנו מקדמים את נושא הקיימות, שמאוד מדבר אל צעירים. זה נושא שאנחנו חוקרים לעומק. בשבוע העיצוב הקרוב נשיק בד אקולוגי מיוחד. זה בד דמוי עור שעשוי 80 אחוז, שזה אחוז מאוד גבוה, של ביו-פוליו שמגיע מתירס. הבעיה בבדים מסוג זה היא שבמגע הם מרגישים סינטטיים, אבל התהליך המופלא שאנחנו עושים גורם להם להיראות כמו עור, להריח כמו עור, להרגיש ממש כמו עור אמיתי. זה נותן הרבה יותר סקסיות לחומר הזה, רק שהוא ידידותי וטבעוני".
אתה חושב שיש שינוי תפיסתי בעיצוב אחרי משבר הקורונה?
"בזמן המגיפה אנשים הוכרחו להישאר בבית, והיה יותר פוקוס על לעצב מחדש, לשנות, לקנות, להחליף ולארגן מחדש. היום נדמה שאנשים רוצים את החופש שלהם בחזרה, הם כבר לא מתחבאים בבית, אבל מעריכים בצורה אחרת את המרחב שלהם. אני קורא לזה 'הנורמלי החדש'. בשנה שעברה הפוקוס היה חיפוש פונקציות חכמות ודגש על חדשנות, ויש שם הרבה מקום לשיפור, אבל היום אני מבין שמולטי-פונקציונליות זה דבר הרבה יותר חשוב שצריך לשאוף אליו.
"עם זאת, אני לא אוהד של רהיטים חשמליים, הם לא משדרים על-זמניות בעיניי. אני מעדיף לשמר את התחושה של עיצוב פשוט, ולדחוף את היצירתיות קדימה, ליצור אפשרויות שימושיות רבות. כמו ספת SOHAY, שמורכבת משני חלקים, וכשדוחפים את המשענת, בעזרת הגוף, היא נמתחת ונפתחת בצורה מאוזנת. ויש את ה-Smart working collection שיצרנו עם פטריק נורגה, של שולחן עבודה עם מקום לחיבורי חשמל ו-USB שהופך לשולחן אוכל רחב ונקי. אלה פריטים שאני קורא להם 'פונקציונליים ביום וסקסיים בלילה'".
בעצם בסופו של דבר אתה לא ממש "בועט" במוסכמות, אלא קצת כמו אביך, מאמין בערכים ובשמירה על המסורת?
"אני לא חושב שמהמהפכה תבוא הישועה. The Revolution Will Not Be Televised. התהליך האבולוציוני של החברה נותן כבוד לעבר, מתוך מודעות למקום שאנחנו נמצאים בו היום. סקרנות ויצירתיות הן שיובילו לעתיד מעוצב וחוויתי טוב יותר. אנחנו משתדלים לכבד את הלקוחות הנאמנים של נטוצי ובו בזמן להבין מה הדור החדש יאהב ומה נוכל לעשות בלי 'לבעוט' באף אחד בדרך ובמה שהוביל אותנו לצעוד בה. חלק מאותו ערך של כבוד הוא באחריות החברתית והתאגידית שאנחנו מגלים, ושמירה על ערכי קיימות, בין השאר. אנחנו צוחקים שאצלנו בבית יש שלושה חוקים: החוק הראשון, אל תפסיד כסף. החוק השני, שים לב לחוק הראשון. והשלישי, תמיד לכבד את האנשים. זה הדבר הכי בסיסי, צחוק בצד".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"יש לי מחויבות עמוקה לחברה ואשמח להצעיד את נטוצי לעולם החדש, להקים רשת מלונות ופנאי יוקרתית. החלום שלי הוא להפוך את נטוצי לחברת לייף סטייל ותענוגות החיים. אנחנו מחפשים לוקיישן מתאים ביפו לפתוח שם מלון בוטיק ייחודי. ובאופן אישי, יש לי הרבה רעיונות נעולים באייפון, שאני רוצה לפנות זמן בשנים הקרובות ולהשקיע בהם".
ומה לגבי משפחה משלך?
"זו שאלה טובה. אני לא יודע. כבר למעלה משנה אני מבלה עם אישה צעירה, ואנחנו מאוהבים. אני לא יודע מה יקרה מחר. כרגע אני בפוקוס על העכשיו. על העסק המשפחתי. הזמנים משתנים, ואני לא לחוץ על להתחיל משפחה כרגע, או להיכנע לתכתיבים חברתיים. אני מעדיף לחיות את החיים שאני רוצה כרגע, ולהתחיל משפחה בזמן שאוכל לדאוג לשמור עליה מאוחדת ולהיות זמין בשבילה בכל רגע".
