אדריכל הצמרת אבנר ישר כבר מכיר היטב את הטענות נגדו, ואולי דווקא בגלל זה, לוקח בדיוק רבע שעה מתחילת הריאיון עד שהוא מכריז על חוסר שביעות רצונו ואף מאיים בפיצוץ. העילה: הכתרתו, לטוב ולרע, כנביא המגדלים. לא שיש לו בעיה עם זה שהוא בונה מגדלים, "גם מגדלים", הוא מדייק אותי, ולא פעם אחת. הבעיה, לדבריו, היא בשיפוטיות כלפיו, בכעס הציבורי על תרבות המגדלים, שהפכו סמל סטטוס של הייטקיסטים ושאר בעלי ממון. הוא מודע לכך שתרבות מגדלי היוקרה מסמלת היום יותר מכל את סחרור המחירים המטורף בשוק הדיור, את התסכול של אלו שנחנקים תחת עול שכר הדירה ולא מסוגלים להעמיד משכנתה עבור ארבעה קירות משלהם. מודע לכך, אבל חושב שזו טעות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אנשים יגידו שכל מה שמעניין אותי זה כסף, חושדים בטוהר כוונותיי", מתגונן ישר, "אבל זה לא נכון. אני לא אשם. זה שתל אביב נהייתה יקרה זו לא אשמת המגדלים, לא אשמתי ולא אשמת ראש העיר. זו תופעה שקיימת בכל העולם — שהעיר הגדולה היא העיר הכי יקרה. וגם 'מדינת תל אביב' זו לא המצאה שלנו. יש מדינת לונדון, מדינת פריז, ואותן מערכות יחסים — שבמרכז גרים רק עשירים לעומת המסביב, זה קיים בהמון מקומות, גם אם זה לא מצדיק שום דבר. זו לא אשמת המגדלים שנהיה פה יקר. להיפך, מגדלים יוצרים יותר יחידות דיור".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ישר, 66, נחשב כיום לאחד האדריכלים המובילים והמפורסמים בישראל. הוא אחראי במידה רבה לשינוי הדרמטי שחל בשני העשורים האחרונים בקו הרקיע של תל אביב עם שורה של מגדלים שאין כמעט ישראלי שלא מכיר. ישר תיכנן, בין היתר, את מגדלי דאבליו, דאבליו פריים ורום בשכונת פארק צמרת, את מגדלי הבורסה ברמת־גן, כולל פרויקט הדגל — "מגדל 120" שיתנשא לגובה של כחצי קילומטר ויהפוך לבניין הגבוה בישראל, את המגדל ברוטשילד 1 בתל אביב, את מגדלי תוצרת הארץ בשיתוף עם המעצב רון ארד ואת מגדלי דה וינצ'י. וזוהי רק רשימה חלקית ביותר. ישר גם עומד מאחורי שורה של מתחמים מפורסמים בתל אביב כמו מתחם השוק הסיטונאי השנוי במחלוקת ומתחם שוק בצלאל. והוא גם מתכנן מגדלים בפרויקטים בכל רחבי הארץ, בקרית ביאליק, בירושלים, בעפולה, בטבריה, בעכו, בבאר שבע ועוד. את האג'נדה שלו אפשר לסכם במילה אחת שחביבה עליו מאוד — "ציפוף". מדינת ישראל, הוא מזהיר, עומדת להכפיל את האוכלוסייה שלה ב־30 השנים הקרובות. הפתרון היחיד לדבריו הוא בנייה לגובה.
"המחשבה שלי היא איך לבנות את העתיד של המדינה הזו: להבין מה זה אומר שבכל מקום נתון יהיו פי שניים אזרחים שיצטרכו מדרכות, קופות חולים, בתי ספר. אם לא נבנה לגובה, איפה כל זה יהיה? ועוד רוצים שיהיה בריא, ללא זיהום אוויר ולהתחשב שכדור הארץ מתחמם. איך משלבים את כל זה ביחד? מגדלים זה חלק מהפתרון".
אבל בינתיים המגדלים בישראל מאוכלסים בעיקר על ידי אנשים שיש להם הרבה כסף.
"אני בונה גם בפריפריה, מגדלים של 30 קומות בקרית ביאליק ושם לא גרים עשירים. יש מגדלים גם בבאר יעקב, אשקלון ופתח תקווה ושם האוכלוסייה יותר עממית. אבל אנשים אוהבים רכילות והרכילות היא שבמגדלים גרים עשירים, שמקפיצים את המחירים לכולם. צריך גם להבין, לא בונים מגדלים רק כדי להוזיל, אלא כדי שיהיה לאנשים איפה לחיות. כשייבנו מספיק ולא נהיה בפיגור של מאה אלף יחידות בכל רגע נתון, ההיסטריה הזאת של 'אין דירה' ו'אי־אפשר להשיג' — וזו היסטריה מוצדקת, כבר לא תהיה, כי כשיש המון מאותו דבר, המחיר יורד.
"חשבי על דברים שאת מכירה ופעם עלו הרבה ועכשיו יש לכולם. מקרר, טלפון סלולרי. כשיהיו המון דירות, כשלא על כל היתר בניה יצטרכו להתחנן לעיריות, ולא יהיו ביורוקרטיות וכל מה שמעכב, קבלנים יבנו יותר ולא יוכלו לדרוש הרבה, כי הלקוח יגיד: 'רגע, שם מציעים לי בפחות', כמו שבכל דבר. אם פעם הקרקע עלתה 20 אחוז מהדירה, היום 60 אחוז, אם לא יותר. בבאר יעקב דירות למשפחה עולות מיליון דולר. זה נראה לך הגיוני? לי זה נראה פחות הגיוני ממה שקורה עם המחירים בתל אביב. את יודעת כמה עולה בית בארצות הברית, שעה מהעיר הגדולה? גרושים. פה, מיליון דולר. ההשתוללות היא של הכלכלה. אם יש ביקוש ואין מספיק היצע, המחיר עולה".
ואולי גם ראשי ערים כמו חולדאי מעדיפים אוכלוסייה אמידה על פני שוכרי דירות, משפחות צעירות, סטודנטים. כל האנשים שהפכו את תל אביב למה שהיא.
"חולדאי לא החליט שזו עיר לעשירים, וחבל שאת משמיצה איש כל כך יקר. הוא מאוד מוטרד שעוזבים את העיר, ומוטרד שתל אביב זו כבר לא עיר לצעירים. יש לנו ראש עיר סוציאליסט שבאמת חושב ומאמין שהחברה צריכה לעזור לאנשים שצריך לעזור להם, והוא מנסה ככל יכולתו לייצר פרויקטים של השכרה, יותר מכל ראש עיר אחר. הבעיה במדינה שרוב הדברים מוחלטים בממשלה, הוא לא יכול לשנות את החוקים. שם זה כבר פוליטיקות. זה לא כמו בארה"ב, שלראש עיר גדולה יש משטרה ומכבי אש. צבא שלם. אגב, אני רציתי לקנות דירה ליד פרויקט שאני מתכנן בהרצל פינת סלמה, ולא קניתי. למה? 75 אלף שקל למטר זה יותר מידי יקר".
ישר הוא בן לאצולה תל-אביבית, בנם היחיד של האדריכל יצחק ישר וזמרת האופרה רמה סמסונוב. הוא גדל במרכז תל אביב, למד פסיכולוגיה ופילוסופיה ועדיין לא נמלט מהגורל המשפחתי להיות אדריכל. אביו, זוכה פרסי רוקח ורכטר, תיכנן שורה של בניינים איקוניים כמו מוזיאון תל אביב, דיזנגוף סנטר ומגדל מקסיקו באוניברסיטת תל אביב. ישר התחתן שלוש פעמים, הוא נשוי כיום לאדריכלית עדי עיני שצעירה ממנו בשלושים שנה. לפני שש וחצי שנים התאלמן מאשתו השנייה, השחקנית רונית אלקבץ. ישר הוא אדם של ניגודים. מאמין בבנייה לגובה, עומד מאחורי כמה מהמגדלים המפורסמים בישראל, אבל הוא עצמו לא מתגורר במגדל ולא חש צורך להסתופף בהם לצד לקוחותיו העשירים מאוד. אם כי, כמובן, אין מה לרחם עליו. "הייתה לי דירה במגדל ברוטשילד 1, ומכרתי כי אני לא רוצה לגור במגדל כזה", הוא טוען.
עד לא מזמן התגורר בדירת גג בבניין ישן יחסית, אם כי במיקום מרכזי בתל אביב. לאור התרחבות משפחתו עבר למתחם בזל, אבל הוא מקפיד לציין שלא למגדל היוקרתי במתחם. "אני לא בעל הון. אני אדם שעובד קשה למחייתו", הוא מתעקש. "המשפחה של אמי היו חלוצים מחדרה וכשנולדתי הייתה לי רק סבתא, שגרה בבית קטן עם גג רעפים ושלושה חדרים על ארבעה דונם, עם עצי פרי מאחור ורפת, ואני ידעתי הרבה רגעי אושר בחצר הזו. וכשהיא נפטרה הייתי בן 30 וכל היורשים רצו למכור ואני השתגעתי מזה. רציתי לקנות ולשמור אותו, ולא יכולתי כי לא היה לי כסף. מאז לא הייתי שם. בנו שם שני בניינים מכוערים של קבלן וכשאני בחדרה אני מפנה את הראש מהמקום הזה. ככה אני שומר את הזיכרון שלי, ככה זה גם עם זיכרונות הילדות שלי מתל אביב, אין מה לעשות. פעם הייתי הולך ברחוב בלוך ומלווה את החברה שלי מבית הספר, עכשיו הורסים שם כל בניין שני כדי לבנות חדש, מה לעשות?"
אתה מדבר על מגדלים, או ציפוף אוכלוסייה. אבל מה לעשות שהקורונה דחפה רבים לכיוון הטבע, לבית הפרטי עם הגינה, החצר? מה תגיד להם, לוותר כי זה צורך לאומי?
"אנשים יכולים לחלום, השאלה אם המציאות יכולה לאפשר את החלום. מי שלא רוצה לחשוב על העתיד — זכותו. אנשים צריכים להיפרד מהסביבה שהם מכירים, מההרגלים. אי־אפשר להגיד 'אני נולדתי בעיר חמודה, היה כזה מתוק'. נכון, גם אני נולדתי בשדרות ח"ן והייתי שומע את הפיל מגן החיות לידי. היה מקסים. אבל אני לא יכול להישאר תקוע ברומנטיקה הזו, אלא אם אני רוצה להפסיק לעשות ילדים. כי האוכלוסייה מכפילה את עצמה והמדינה קטנה. אז ברור שאי־אפשר לחיות בצמודי קרקע, כי לא יישאר גרם של אדמה פנויה לטבע. את מבינה שזו בעיה בפיזיקה? בגיאומטריה? אם זוג עושה ילד פסיק שמונה אין בעיה, אבל אם חילונים בתל אביב עושים ארבעה ילדים, איפה כולם יגורו? זה התפקיד שלי, לעמוד במשך שנים ולהגיד את זה שוב ושוב. אני לא מתייאש".
לא נראה שאתה מצליח.
"מבינים אותי מצוין, אבל אנשים לא רוצים להפנים, כי לא אוהבים שינויים. הכי קל להגיד 'הוא מקשקש'. אין לי שום דבר נגד כפרים. מה שקיים - קיים. גם אם עושים הרחבה בקיבוץ בגליל, לא התכוונתי שייבנו שם רבי קומות, אבל שכונות שלמות של וילות, כמו עומר או להבים? לא עושים דברים כאלו יותר. זה שייך לשנות ה־70".
"אנשים יגידו שכל מה שמעניין אותי זה כסף, חושדים בטוהר כוונותיי, אבל זה לא נכון. אני לא אשם. זה שתל–אביב נהייתה יקרה זו לא אשמת המגדלים, זו תופעה שקיימת בכל העולם - שהעיר הגדולה היא העיר הכי יקרה"
בוא נפרק רגע את הפיל שבחדר, שאתה כל כך שונא. שינית את קו הרקיע של תל אביב. זה נורא יפה. טענת המבקרים היא שמגדלים דורשים תחזוק יקר, ושבעוד 30 שנה העשירים ינטשו את המגדלים שהיום נחשבים נוצצים, יעברו לאחרים, ומי שיבואו במקומם, הם אנשים פחות אמידים שלא יעמדו בעלויות ואותם מגדלים יהפכו לסוג של בנייני הרכבת הידועים לשמצה. סלמס, רק לגובה.
"פעם נסעתי באלפים והיה פקק תנועה. אלפים! מה כבר יש להיתקע? ופתאום ראיתי טרקטור שבקצה שלו היה משהו שהסתובב וניקה את העשבים בצד של הכביש. באמצע פאקינג נו וור. אמרתי לעצמי: זו תחזוקה. כשנהיה ככה בישראל, הבניינים יחזיקו. פה כשאומרים 'תחזוקה למגדלים', כולם מזדעקים. את האוטו אתם מנקים? מחליפים לו שמן? מנשקים לו את הריפוד? כן. אבל את הבניין? לא. שהעירייה תעשה. אז אומרים: 'לא נבנה בניינים גבוהים כי צריך לתחזק אותם'. את מבינה איזה טמטום זה? כמו להגיד אני לא אקנה מכונית כי בסוף יהיה לי פנצ'ר. נו, באמת. בניינים מחזיקים מאה שנה לא יותר. יש להם אורך חיים. מעבר לכך, זו תחזוקה נכונה. באירופה משקיעים המון כסף לתחזק בניינים היסטוריים. מה שאת רואה בפריז, העירייה משקיעה מאות מיליוני יורו בשימור. אלו תרבויות אחרות לגמרי מזו הישראלית".
ולגופו של עניין?
"מגדל יותר יקר לתחזוק מבניין רגיל וזו עובדה. בחישובים רגילים צריך לשלם במגדל בין 600־800 שקלים דמי ניהול, בדרך כלל עבור חניון תת־קרקעי ומעליות. ברור שזה הרבה יותר מבניין רגיל. אבל ברגע שיש בריכה וסאונות וחדר כושר ועוד אלף ואחד דברים, זה יכול להגיע ל־5,000. אני אומר שזו בכלל לא חובה לבנות דברים כאלו".
אז למה בנית?
כי אנשים רצו. מישהו רוצה וילה עם סאונה באמצע הסלון, מה אני קשור? באו אנשים, רצו מגדל איקס, תיכננתי. אני בונה מגדלים בכל הארץ עם תחזוקה יותר נמוכה, וזה האתגר. זה שאת לוקחת דוגמה משלושה מגדלים בתל אביב, זה לא מעניין. בכל הארץ בונים רגיל. מגדל זה שם רחב. אפשר לבנות מגדל ב־15 אלף שקל למטר ואפשר יפה וטוב וראוי גם ב־7,000 שקל למטר. וככל שאתה עושה בניין יותר יקר ומסובך, התחזוקה יקרה יותר. למשל, מגדל עם זכוכית, צריך לנקות עם מנוף שזה המון כסף. אז כשבא יזם מעפולה ואני לא בונה מגדל אחד, אלא פרויקט עם 500 דירות, אני מתאים את החומרים, את המחשבה. חושב איך יתחזקו את המגדל ומתאים את הבניין לאיפה שהוא נמצא. עכשיו אנחנו עושים פינוי בינוי בקטמונים, מגדלים של 35 קומות במקום השיכונים וחלק מהפרויקט מכיל חנויות שהתמורה החודשית מהשכרתן הולכת לסבסוד דמי הניהול, רק לדיירים המקוריים. כלומר, את מוסיפה ארבע חנויות לפרויקט של 500 דירות ואת כל הכסף, שמה בקופה לטובת הדיירים המקוריים. זה חשוב לתחזק את הבניינים, כי אם לא יתחזקו הם באמת יתפרקו. זה כמו שתגידי אנחנו לא רוצים ספינות גדולות לחיל הים כי זה המון תחזוקה. נקנה קטנות. מה זה רלוונטי? יש תחזוקה וצריך לעשות אותה. וזה אחד הפתרונות".
לישר יש שישה ילדים. שלושה מנישואיו הראשונים — תרה, 38, עורכת דין שמתגוררת בניו־יורק, תות, 32, גננת שגרה בתל אביב, אם שלושת נכדיו, ותאי, 30, נשוי שעובד עימו במשרד כאדריכל. בקרוב יתווסף לו נכד רביעי מתרה. בשנת 2010 נישא לשחקנית רונית אלקבץ, עימה הוליד את התאומים שאלימר (על שם הבושם האהוב על אלקבץ) ועמרי, בני עשר וחצי. "אחרי שרונית נפטרה", הוא חושף, "שיניתי לילדים את השם בתעודת הזהות ל'ישר־אלקבץ'. הם לא ישכחו את אמא שלהם כמובן, אבל רציתי שתישאר להם זהות ישירה יומיומית איתה, שלא ייעלם להם. הם רוצים להיקרא ככה, ואם שואלים מה שמם המלא הם עונים בגאווה וזה יפה בעיני, כי אפשר לחיות את ההווה ולהכיל את העבר".
הם זוכרים אותה לדעתך?
"בדיוק דיברתי על זה עם עמרי, והוא אמר: 'כן, אני זוכר טוב'. וזה מה שחשוב".
להיות 'ישר־אלקבץ' זה תיק עם הרבה ציפיות.
"אבא שלי אדריכל, אני אדריכל, הבן שלי אדריכל וגם אשתי, אז כל אחד אומר לעמרי: 'אתה תהיה אדריכל', ולשאלימר שהיא תהיה שחקנית. אני אומר: אולי הם יפתיעו ויהיו מנתחי מוח. העיקר שיהיו שמחים, ומי יודע? שאלימר כן הולכת לחוגים בתיאטרון ובריקוד ומאוד אוהבת את זה".
לפני עשרה חודשים נולד בנו השישי, רפאל, מאשתו השלישית עדי.
איך הילדים מקבלים את רפאל?
"מאוד אוהבים. הם אחים אמיתיים לגמרי. אנחנו משפחה. עם הגדולים יש לנו קבוצת וואטסאפ לעדכונים שקוראים לה "סידורים". עם הקטן אני הולך לטייל עם העגלה, בגינה, בבית קפה, נותן לו לאכול קרואסון".
ומה אומרים?
"שאני סבא מסור", הוא צוחק. "'איזה סבא נהדר, כל יום הוא עם הנכד'. בטח מי שלא מכיר חושב ככה. יש לו גם סבא וסבתא, ההורים של עדי. הם נהדרים, מאוד אוהבים אותו. יש לו הכל. אני אוהב לטייל איתו, לחבק ולהצחיק. הוא מתוק בטירוף. אני אבא נורמלי, קצת מבוגר אולי, ויש דברים שקשה לי — להתכופף, לקום, להרים ולהוריד. כואב לי הגב. היה לי יותר קל להחזיק את התאומים על הידיים מאשר רק אותו, בכל זאת גדלתי בכמה שנים, אבל אני מאוד נהנה. כיף מאוד".
בזמנו הייתה לך ביקורת על אבא שלך, שאהב נשים והיה נשוי שלוש פעמים, והנה אתה גם.
"זה נכון, וגם אמי היתה נשואה שלוש פעמים וכשהתחתנתי בפעם הראשונה נשבעתי לעצמי שלעולם לא אתגרש. אבל רצה הגורל שאחרי 16 שנה התגרשתי. ואז התחתנתי שוב ואמרתי שזה לתמיד. וגם פה הגורל רצה משהו אחר. ככה יצא שהתחתנתי שלוש פעמים וזה לא מזה שאני בז לזוגיות. הכי אני אוהב את הספח בתעודת זהות שבו רשומים כל הילדים שלי, ספח מלא עם שישה ילדים".
אתה אבא מעורב, עושה נשק וסע?
"ברור, למה לא? ויש לי המון קבוצות ווטסאפ: של ההורים, של המורים, של הכדורסל. חצי הווטסאפ שלי זה ניהול הפנאי של ילדיי. אני מביא אותם בבוקר לבית הספר, עושה להם סנדוויצ'ים. בגדולים לא הייתי מעורב ככה, ואולי גם האמצעים האלקטרוניים שלא היו אז, לא איפשרו כזו מעורבות. אני לא מזדהה עם המעורבות הרבה של ההורים היום. אני לא חושב שזה טוב למערכת וגם לא לילדים, שמגינים עליהם ומעורבים, זה עושה מהם פחות עצמאים".
ישר לא מסתיר את הביקורת שלו על ממשלות ישראל בכל הנוגע לשוק הדיור. "הבעיה שיש פה פוליטיקאים מחורבנים, שאף אחד מהם לא בונה לטווח ארוך", הוא אומר. "כששרת הפנים אומרת 'נבנה עוד ישובים' זה רק מחמיר את הבעיה, כי לזרוק יישוב חדש באמצע שום מקום, לא נותן כלום. מקומות העבודה יהיו רחוקים, ונהיה תקועים ברכב, ללא פארקים או שטחים ירוקים. יצטרכו לקחת את הילדים באוטו ארבע שעות כדי לראות עץ. כבר היום בישראל יש שני ס"מ ים לבן אדם, ובשמונה בבוקר אני שומע ברדיו 'החוף הזה והזה סגור'. אנשים קמים בשש בבוקר למצוא מקום בים, זה יחמיר כי אין עוד ים. נסעתי עם הילדים באיזו שבת לפארק ליד ראש העין. היה צ'יק־צ'ק להגיע, אבל מהכביש הראשי עד הש.ג, היה תור של שעה עם עשרות מכוניות, בעשר בבוקר. ואין מקום. וזה עכשיו. דמייני פי שניים אנשים על אותו טבע. אז כדי להרחיב שטחים ירוקים הדירות יהיו במגדלים. אני דואג שיהיה עוד פארק ירקון בתל אביב. כרגע הפארק מתאים ל־400 אלף איש. מה יהיה עם עוד 400 אלף איש? יעשו משמרות?"
בוא נדבר על הפרויקטים שלך. לדוגמה, מגדלי יו, שפעם אפילו התושבים הגדירו אותם כ"בניינים על אי תנועה". שכונה של מגדלים שמנותקת לגמרי מהעיר שבתוכה היא יושבת.
"זה שזה אי שלא קשור לעיר, זה נכון. זה פרויקט של 15 מגדלים, הראשון שעשו בארץ. הייתי מעורב בו לא מהתחלה, אבל כשהתחילו לבנות תפסתי את זה כניסוי, ויש לי הרבה לקחים. אחד מהם הוא שהיינו צריכים לפתוח אותו לכיוון מערב, לדרך נמיר ולחבר אותו לעיר. במקום זאת, עשו סוללת עפר כדי לחסום את הרעש. אני חושב שזו הייתה טעות, אבל בסך הכל מדובר בפרויקט די מוצלח. אז ברכילות, אם גר שם אחד מהעולם התחתון — יצא למקום שם של עבריינים, וזה לא ככה. גרים שם משפחות וילדים, ובנו בית ספר ומרכז מסחרי. לא רע לאנשים שם".
ומה עם דמי הניהול המופקעים, רק בגלל הבריכות?
"בתוכנית המקורית לא היה כתוב שכל בניין צריך בריכה. אז באחד שבניתי אין בריכה, ואחר כך בניתי עוד שניים עם בריכות. קבוצת רכישה של 200 דירות רוצה קאנטרי למטה, ומותר להם. כמו שמי שגר ביפו, מותר לו סוכה על הגג ומי שגר בסביון מותר לו בריכה. אני לא שונא עשירים. זה לא עושה מהם אנשים רעים. זה גם לא עושה מהם אנשים טובים. אין לי שום דבר נגד מישהו שיש לו כסף לקנות דירה שלי אין כסף לקנות אותה".
יש דבר כזה?
"ברור, ואין בי מרירות".
בוא נדבר על פרויקט השוק הסיטונאי. על כישלונו של קניון TLV כבר דובר רבות. אבל גם על פרויקט הדיור עצמו יש המון ביקורת.
"אני חולק עלייך. 2,300 דירות על חמישים דונם, כולל בית ספר וקאנטרי וקניון ופארק וגני ילדים ושירותים? אני מכיר כאלו שמאוד אוהבים לגור שם, שיא הנוחות. הפרויקט יצר מחדש את רחוב חשמונאים וקרליבך. זה שזה דחוס וצפוף? זה כל היופי. מי שרוצה לחיות בקיבוץ, שיחיה בקיבוץ. אבל אי־אפשר לחיות בתל אביב בקיבוץ. פרויקט השוק הסיטונאי הביא אלפיים יחידות דיור למקום שבונים בו כמה עשרות בשנה. בגלל זה גם שכר הדירה במקום נמוך יחסית. כשהייתי ילד היו משאיות שבאות ויוצאות עם ירקות ופירות מהשוק. אז אני יכול להיות נוסטלגי, ולהגיד 'איזה יופי היה'. אבל זו הייתה עיר של 100אלף איש, ועכשיו זו עיר של חצי מיליון. ההשפעה של הפרויקט היא על כל המרכז של העיר. ולא חשוב אם המגדל ההוא יותר יפה או פחות יפה, למרכז העיר הוא עשה רק טוב".
מה לעולם לא תתכנן?
"בתים פרטיים. לא מעניין אותי להתעסק בצרכים של זוג ספציפי. המקצוע הזה, יש לו כל מיני פנים, אבל בגלל שאלות של תכנון וחשיבה על העתיד, יש בו המון אחריות. אפשר להיות ציני ולהגיד שהמון משמעו כסף, אבל זה לא ככה. ההחלטות של אדריכלים והעירייה מאוד משפיעות על החיים של אנשים. אחד האמצעים לחיות במקום כזה הוא מגדלים. דרך אחרת היא לבנות הרבה יותר מרוכז, אפשר גם בעשר קומות, לא חייבים במגדלים. אם עושים את זה נכון ונעים, ואפשר, אנשים נהנים. אם אני אומר מגדלים, זה לא אומר להחריב את השאר. לא צריך להיות קיצוני. בניו יורק אוהבים מגדלים וגם בישראל יאהבו בסופו של דבר, ואני חושב שכבר אוהבים".
בכיכר אתרים יש התנגדות עזה מאוד של התושבים לבניית מגדלים על הים. אתה גם האדריכל וגם קשור רגשית לתל אביב ההיסטורית.
"תגידי, יש פרויקט אחד שהתושבים לא התנגדו? היה אחד שאמרו: 'איזה יופי שעושים את זה?' אנשים רק מקטרים. האם היום, מצבה של הכיכר יותר טוב? אני לא חושב שמישהו חושב כך. צריך לשפץ אותה, לבנות אותה, מאיפה יבוא הכסף, מכסף שלך ושלי?".
ומה עם העירייה?
"העירייה לא עושה כי זה לא שלה וגם אם ישקיעו מיליארד שקל, יגידו 'למה לא בדרום או במזרח העיר?' העירייה והעומד בראשה, מ־25 שנות עבודה איתו, מאוד חשוב לה הדרום והמזרח. זה סתם השמצות. זה שיש שם פער? נכון. אבל מושקעים שם סכומי עתק. הבת שלי גרה בכפר שלם עם הנכדים שלי, אני מכיר את כפר שלם ומדבר מידיעה ברמה האישית".
ישר ידוע לא רק במגדלים שלו. הוא גם אדריכל מבוקש בענף ההייטק ותיכנן את מתחמי מיקרוסופט, אפל ואמזון בישראל. ויש לו הרבה מה להגיד על העבודה מהבית והטענות שחברות רבות יוותרו על המשרדים המפוארים שלהם. "הבניין של מיקרוסופט נחנך ביום שפרצה הקורונה ולא אוכלס שנתיים, אבל אני לא חשבתי אף פעם שיפסיקו לעבוד במשרדים. חשבתי שזה יהיה משולב - וצדקתי. אנשים לא רוצים לעבוד רק מהבית, הם רוצים מודל היברידי. מה שכן, הם לא בהכרח רוצים לעבוד מהסלון שלהם. ולכן, כשאני מתכנן פרויקט מגורים כמו בסלמה־הרצל בתל אביב, יש בו שטחים משותפים לכל הדיירים. במקום לעשות פנטהאוזים אני מתכנן גג וגינות לדיירים, וחללי עבודה בתור הבניינים, שיורדים קומה או שתיים מהבית. גם החברות הגדולות מבקשות מעבר לשטחי העבודה, יותר מרפסות וגינות, כי חשוב להן הקשר עם הבחוץ, לנשום".
עשית טעויות תכנוניות?
"כן ואני לא אגיד לך אותן. מה שבטוח שכל פרויקט אני לומד איך לעשות יותר טוב. אני לא מצטער על שום דבר וזה לא היה בזדון, אבל אני ארכיטקט כבר 35 שנה וברור שמה שעשיתי כשהייתי שלוש שנים במקצוע ומה שאני עושה היום, זה לא אותו דבר. והשיא עוד לפניי".
אם לא תל אביב, איפה היית גר?
"בחיפה, אני מאוד אוהב אותה. היא אורבנית, יש בה דו־קיום שאני מאוד אוהב. יש בה חלקים אורבניים צפופים וגם טבע, ים".
למה היא לא עולה במדד הנדל"ן כמו כל הארץ?
"אין לי הסבר סדור, הרבה שנים מנסים. אבל אני שואב השראה דווקא מירושלים. במשך המון שנים הממשלות היו מפמפמות שם כסף לתשתיות בלי פרופורציה, ואף יזם מתל אביב לא בא לבנות בירושלים. עכשיו, בגלל הגידול באוכלוסייה והרכבת הקלה, וראש העיר ומהנדס העיר שדוחפים, באו יזמים מהמרכז ומשקיעים בירושלים, וזה כסף אמיתי, לא מהממשלה, והנה ירושלים ממריאה, גם יומה של חיפה יגיע".
מה החזון שלך לישראל?
"אני חושב שישראל צריכה להיות 'מדינת עיר'. עיר אחת גדולה מצפון עד אשקלון. אם ככה יתייחסו אליה, ייפתרו המון בעיות. היום יש המון רשויות מקומיות ומועצות, תל אביב ורמת גן וגבעתיים ובת־ים וחולון, לכל אחת חוקים אחרים, ואין תיאום. ברגע שתהיה מחשבה של כל העסק כמערכת אחת, חיינו יהיו טובים יותר".
מה דעתך על עיר העתיד "ניאום" בסעודיה, שהתוכניות שלה נחשפו לא מזמן: 170 ק"מ של מגדלים? מה אתה חושב על דובאי?
"לא הייתי מעולם בדובאי, אבל ממה שהתרשמתי, זה לא מקום שאנשים חיים בו באמת. אין חיי רחוב, נוסעים ממקום למקום. זו לא רקמה עירונית שקוסמת לי. כשאני מתכנן, אני רוצה שיילכו ברגל. שיקומו בבוקר ויירדו למטה ויהיו סקרנים מה יילד יום. שלא יחיו במיזוג אוויר. שיהיו מגדל וגם בנייה נמוכה יותר, ובאמצע גינה".
איך יזכרו אותך בעוד מאה שנה?
"אני לא רוצה שיזכרו אותי ולא חושב שיזכרו. הילדים שלי יזכרו אותי וזה בסדר גמור".
פורסם לראשונה: 07:57, 12.08.22
