החלום אמריקאי - הביצוע ישראלי

הדרך לארה"ב עוברת, מה לעשות, בשגרירות האמריקנית. שם אתם אשמים כל עוד לא הוכח אחרת. כדי להוכיח שאין בכוונתכם לנצל את השפע האמריקני בשבועיים של חופשה שלקחתם, ולהשתקע בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, מרשים לעצמם הפקידים לפשפש מעט בחשבון הבנק שלכם. אם אתם שכירים - תצטרכו להמציא 3 תלושי משכורת אחרונים, אם אתם עצמאים - דו"ח הכנסות מרואה החשבון שלכם. לא פחות.

אבל הסיוט מתחיל עוד הרבה לפני כן. אומרים שבשנים האחרונות השירות של מתן הוויזות השתפר פלאים (וגם התווסף לו תשלום של 189 שקל), אבל התור הארוך עדיין משתרך בעצלתיים עד מחוץ לבניין, וגורר כשעה המתנה בכל שלב. על חלוקת מספרים לא שמעו שם, כך שאף אחד לא מעז לשבת בכיסאות המעט מרוחקים, מחשש שתצוץ איזו אי-הבנה לגבי מיקומו בתור. האמריקנים גם לא נלחצים מכמות התיירים הצובאת על הלשכה ביולי-אוגוסט.

מתוך 8 אשנבים, פועלים רק 2. את הוויזה לא מקבלים במקום, אלא רק כעבור שבועיים, ואז צפויה הפתעה נוספת. הדרכון אמנם מגיע לפתח ביתכם באמצעות שליח, אבל תתבקשו לשלם עבורו 40 שקל נוספים. איש אינו טורח ליידע אתכם על השירות היקר כשאתם מבקשים את הוויזה, ובכל מקרה אין אפשרות לוותר עליו, כי לא ניתן להגיע לשגרירות כדי לקחת את הדרכון בעצמכם, או לבקש לשלוח אותו בדואר רשום.

זהו גילגולו של דרכון לאחר שהוטבעה בו הוויזה: אנשי השגרירות מעבירים את הדרכון לאיגוד סוכני הנסיעות, שמעבירים אותו לחברת שליחויות, שמעבירה את הדרכון לביתכם. מי שמסרב, כמוני, לקבל את הדרכון באמצעות שירות השליחים, ומוכן לכתת את רגליו כדי לבוא לקחת אותו, עדיין יצטרך לשלם את 40 שקל.

איגוד סוכני הנסיעות בעצם עשו אחלה דיל עם השגרירות. ללקוח יש שתי אפשרויות, ובשתיהן הוא משלשל כסף לכיסם של סוכני הנסיעות: או שתשלמו מראש לסוכן, והוא כבר יסדר עבורכם את הוויזה, או שתעשו זאת לבד, וגם אז תשלמו לסוכני הנסיעות (לפחות חלקית) עבור המשלוח.

דובר השגרירות האמריקנית, פול פטן, מגיב: כדי להשיג יעילות ובטחון מירביים מעדיפה השגרירות להגביל את כניסת המבקרים למבנה השגרירות, ולהשתמש בסוכני הנסיעות כאנשי קשר.

באשר לפשפושים בחשבונות המבקרים, אומר פטן: החוק האמריקני דורש תהליך זה, בכדי לוודא שאין בכוונת התיירים להפוך למהגרים בלתי חוקיים. מבחן ההכנסה הוא אחת הדרכים לבדוק זאת.