אפשר גם בלי המינגווי

בשנת 1996 קיבלה הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" החלטה אסטרטגית, או כמו שדובי אייכנוולד, מנהל ההוצאה היום, מגדיר זאת - בהנהלת "ידיעות אחרונות" החליטו שכמו שהעיתון שלהם הוא העיתון של המדינה, אין סיבה שהוצאת הספרים לא תשתווה אליו בגודלה ובמעמדה.

בעקבות ההחלטה שינתה ההוצאה, שעד אז התמקדה בעיקר באנציקלופדיות ובספרים בנושאי יהדות, ארץ ישראל והיסטוריה, את פניה. בשנים האחרונות יצאו בהוצאה כמה מספרי המקור המדוברים והמצליחים ביותר בפרוזה העברית, כמו גם ספרי ילדים, פילוסופיה וספרות מתורגמת. רבי המכר של אייל מגד ("חסד נעורייך", "חיי עולם"), יהודית רותם ("אהבתי כל כך"), יוכי ברנדס ("לכבות את האהבה") וגבי ניצן ("פרא", באדולינה") יצאו בהוצאת "ידיעות אחרונות", וכמוהם הלהיט הבינלאומי "זכרונותיה של גיישה" של ארתור גולדן, היומנים של סילביה פלאת, "דור הפרוזאק" של אליזבט וורצל והספרים בסדרת "הארי פוטר", רבי המכר הבינלאומיים הגדולים ביותר של השנים האחרונות.

הצעד הבא בהשתלטות של ההוצאה על הטעם התרבותי הישראלי ייעשה רשמית אחרי החגים, כאשר בפינת שדרת לקסינגטון ורחוב 39 תיפתח "מפגש ידיעות אחרונות", חנות ספרים ראשונה מסוגה בניו יורק. למרות שהחנות תהיה תחת המטריה הניהולית של "ידיעות", יימכרו בה ספרים מכל בית הוצאה לאור בישראל. "חנות כזאת תהיה הישג לעולם המו"לות הישראלית", אמר אייכנוולד בראיון שהתקיים לפני כמה שבועות, בעת ביקור בניו יורק.

"אנחנו פותחים חנות ישראלית בהגדרה", הוא אומר, "דבר שונה ממה שעשינו עד היום. חנות שמיועדת לישראלים בלבד ולאמריקאים דוברי עברית שמתעניינים בספרות שנוצרת בישראל. נמכור שם ספרים בעברית: פרוזה, מקור, שירה, ספרי ילדים, פילוסופיה, בישול, אנציקלופדיות. מעין סטימצקי לישראלים באמריקה".

יש שיטענו שהמודל של סטימצקי לישראלים באמריקה כבר פועל מאז שנות השמונים בדמות "ספרותק", שמפעילה שתי חנויות בניו יורק, בברוקלין ובקווינס. אייכנוולד אומר שהחנות החדשה לא תתחרה באופן ישיר בספרותק. "קודם כל, יש מקום לכולם. דבר שני, החנות תהיה ממוקמת באמצע מנהטן, והיא מיועדת לאלפי הישראלים שחיים, לומדים ומבקרים בעיר. אנחנו רוצים שהיא תהפוך למקום מפגש לישראלים".

כדי להגשים את המטרה, שנראית במבט ראשון שאפתנית למדי, תכלול החנות גם בית קפה לכל דבר. בנוסף יהיו בה עמדות אינטרנט, שיתחברו ל- Ynet, ויימכרו גם פריטי אמנות ישראלית. האדריכל שנשכר לעצב את החנות, אלון אבן-הר, בחר להשתמש בחומרים המזוהים עם ישראל, כמו אבן ירושלמית. בחנות אפשר יהיה להשיג את כל העיתונים וכתבי העת שיוצאים לאור בישראל ומקיפים כל תחום אפשרי, מספרות לאמנות, מילדים לבישול. בנוסף, יהיה היצע של דיסקים, קלטות של הגשש החיוור, תוכניות הטלוויזיה לילדים, לוחות שנה, כרטיסי ברכה ועוד. המחיר לכוס קפה עדיין לא נקבע.

אייכנוולד מאמין שיש הצדקה כלכלית לפתיחת החנות, שעלות ההשקעה בה מגיעה עד כה לכמה מאות אלפי דולרים. "אנחנו מאמינים שהחנות תהיה רווחית", הוא אומר. "בשנה האחרונה בדקנו כמה קבוצות מחקר, של כמה וכמה סוגי אנשים, ובכל פעם התבררה תחושה דומה: הישראלים שיושבים כאן, לא משנה מה מספרם המדויק, הדבר הראשון שהם מבקשים מהארץ זה ספרים בעברית. התחושה הזאת מלווה אותנו כבר הרבה זמן. למרות העובדה שאנשים מתערים באמריקה וקוראים עיתונים באנגלית ורואים חדשות, יש אלמנט של געגועים שמוצא את הסיפוק שלו רק באמצעות קריאה בשפת האם. אנשים שחיים כאן כבר הרבה שנים רוצים לקרוא ספרות מקור בעברית, הורים רוצים לרכוש לילדים אנציקלופדיות וקלטות. לא משנה תחום העיסוק, הגיל או מספר השנים בארה"ב, אנשים פשוט רוצים ספרות מהארץ".

יש כמובן מרכיב אירוני בעובדה שאמריקה, לכאורה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לא מסוגלת לספק צורך כל כך בוער של כמה מאות אלפי בני אדם שחיים בה. אייכנוולד אומר שספרות עברית מעניינת את השליח שבא לתקופה של שנתיים כמו גם את הישראלי הוותיק שהגרין קארד מזמן מאחוריו. סטודנטים, בנים של יורדים, ואפילו אנשי עסקים שמגיעים באופן תכוף לביקורים בארה"ב, ישמחו, לדבריו, לעבור דרך החנות ולהתעדכן בחידושי הספרות האחרונים. "פשוט חשבנו שהגיע הזמן לפתוח נקודת מפגש לישראלים", הוא אומר, "מקום שכיף לעיין בו בספרים מהארץ, מא.ב. יהושע עד אתגר קרת, לשתות קפה, להתסכל בעיתונים, ולדבר עם ישראלים אחרים".

החנות, הוא מסביר, תקבל את רוב הספרים שמצויים על מדפי חנויות הספרים בישראל, מיד עם צאתם לאור. המחיר בשקלים יתורגם לדולרים. מפעם לפעם, תביא ההוצאה כותבים מישראל למפגש עם בני הפזורה הישראלית שחיים בעיר. אירועים כאלה נערכו בשנתיים האחרונות ב"מקור", אך ללא תשתית יחסי הציבור העניפה שיש לגוף כמו "ידיעות אחרונות".

אייכנוולד מודה שהחנות תשמש, קודם כל, חלון ראווה להוצאת "ידיעות אחרונות", שהפכה בשנים האחרונות, בעקבות אותה החלטה אסטרטגית שהוזכרה, להוצאה הגדולה בישראל מבחינת כמות כותרים שמתפרסמת בשנה. אחד המאפיינים של ההוצאה, ושל העורכת הראשית שלה, עליזה ציגלר, הוא טיפוח עקבי ושיטתי של סופרים צעירים. יוכי ברנדס, יהודית רותם, גבי ניצן, ירון פריד, חיים סבתו ורבים אחרים קיבלו את ההזדמנות הראשונה שלהם בהוצאה.

"ספרות שונה מרוב התחומים האחרים", אומר אייכנוולד. "קשה מאוד לעשות בה מהפך. סופרים נוטים להישאר נאמנים להוצאות הספרים ולעורכים שלהם. מאיר שלו וא.ב. יהושע נשארו בבתי ההוצאה הקבועים שלהם, כל אחד מסיבותיו. כדי לבנות את ההוצאה לעתיד עבדנו קשה על מנת למשוך סופרים צעירים אלינו. רוב הסופרים החדשים מעדיפים לפרסם אצלנו".

במקביל, ממשיכה ההוצאה עם סוג הספרות שאיפיין אותה בעבר: אלבומים גדולים, ספרות יהודית, ביוגרפיות והרבה פוליטיקה. מחקר קצר העלה ששני הספרים הפופולריים ביותר בקרב ישראלים שחיים בארה"ב הם "מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו, ו"חרקירי" של העיתונאי רביב דרוקר, שעוסק בקדנציה של אהוד ברק כראש ממשלה. בקרוב תצא שם ביוגרפיה חדשה של עזר וייצמן, "רות, סוף", בה הוא ידבר בגלוי גם על הימים הקשים של סוף הנשיאות. להיט בטוח הוא הביוגרפיה של ביל קלינטון, שזכויות התרגום שלה נרכשו על ידי "ידיעות אחרונות". קלינטון, שכמובן ירבה לעסוק במעורבות העמוקה שלו במשא ומתן בין ישראל לפלשתינים, אפילו צפוי להוסיף פרק מיוחד עבור הגירסה הישראלית.

עצם הקמת החנות, כמו גם סקירה של הרגלי הקריאה של הישראלים החיים בארה"ב, מבטאת את השינוי הגדול שחל בעשור האחרון בקרב בני התפוצה הישראלית באמריקה והיחס שלהם כלפי הארץ החדשה והמולדת הישנה.

"פעם ישראלים התביישו בעובדה שהם חיים באמריקה. הם ניסו להצניע את זה. היום הם מרגישים גאווה על מה שהם ואין להם יסורי מצפון", אומר אייכנוולד. "יש פה הרבה שהגיעו לכאן מתוך בחירה, לצורך לימודים או דוקטורט או עסקים או לכל מטרה אחרת. אלה ישראלים בלי רגשות אשמה. הדבר הזה מסייע לקרב אותם יותר לתרבות הישראלית. חברים שיודעים על התוכנית שלנו שואלים אותי מתי כבר נפתחת החנות. זה לא בדיוק עניין ציוני, זה אפילו לא תמיד תוצאה של החיבור שלהם לישראל. הם פשוט רוצים ואוהבים לקרוא עברית.

"בעבר עבדנו יותר עם קהל יהודי. הוצאנו אנציקלופדיות, ספרות קודש, יודאייקה", הוא ממשיך. "לא היה הרבה עניין בספרות מקור עברית. אבל המצב הזה השתנה. קרה משהו בשנים האחרונות שגרם לכך שהיום יש תשתית מתאימה מכל הצדדים. מצד אחד, קיימת העובדה שהרבה ישראלים הגיעו לכאן בשנים האחרונות כדי להתגורר. מצד שני, ניו יורק הפכה לתחנת חובה על מפת הטיולים של ישראלים. גם אלה שיושבים כאן שנים נרפאו מרגשות האשמה. הם רואים את עצמם כעוד קהילה ישראלית, עם צרכים, תחומי עניין והעדפות תרבותיות משלה".

אייכנוולד אומר שהוא רוצה למשוך לחנות גם תיירים שהגיעו לניו יורק לכמה ימים או אנשי עסקים שמחפשים עיסוק לשעות הערב. "זו תהיה נקודת מפגש בטיול השוטף שלהם, מקום שבו יתעדכנו במה שקורה בארץ ובעולם, ויוכלו לעיין גם בעיתונים הישראליים. הרבה ישראלים שיוצאים לטיול מאורגן אוהבים להתעדכן במה שקורה, הם לא אוהבים להפסיד אירועים בארץ. חוץ מזה, אנחנו מזמינים אותם לקנות ספר לטיסה חזרה".

כל חברי קבוצות המחקר של אייכנוולד העידו שחנות ספרים ישראלית זה בדיוק מה שחסר להם כדי להשלים את החוויה הניו יורקית שלהם. אחרי הכל, בניו יורק פועלות שפע של חנויות המיועדות לתפוצות לאומיות ספציפיות. יש חנות לספרים בהולנדית, חנות לספרים ביפנית, חנות על טהרת השפה הצרפתית. הגיע הזמן שגם העברית תחוש מעט גאווה.

מועד הפתיחה הסופי של "מפגש ידיעות אחרונות" עדיין לא נקבע, מעבר לציון הזמן המעורפל של "אחרי החגים". מה שבטוח הוא שבהוצאה מתכננים ערב פתיחה מפואר. רודי ג'וליאני קיבל הזמנה, שר החוץ שמעון פרס צפוי להשתתף, ואם לכולנו יהיה מזל, גם קלינטון יקפוץ לביקור.

המצב הכלכלי הקשה, בישראל ובארה"ב, השפיע על ההחלטה?

"למען האמת לא. מרגע שיצאה החלטה זה בער בכולנו. פתאום הבנו מהו הכוח של המילה הכתובה, העוצמה שיש לה על הקהל הישראלי, והחלטנו להריץ את הנושא למרות המצב. נכון שהמצב הכלכלי לא טוב עכשיו, אבל הוא ישתפר. לא זה יהיה המרכיב העיקרי בהצלחת החנות. אנשים תמיד אוהבים לקרוא ספרים".

בכל זאת, "ידיעות" הוא גוף כלכלי. גורמים כמו מיתון אמורים להילקח בחשבון.

"השקענו בחנות מאות אלפי דולרים, אבל זו השקעה לטווח ארוך. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו כל ישראלי, גם זה שמתגורר דרך קבע בישראל, יידע על החנות הזאת ויבקר בה כשהוא בניו יורק. אנחנו מעריכים שהחנות תמכור בסכום שנע בין 50 ל- 70 אלף דולר בחודש. מדי פעם נארגן מבצעי מכירות מיוחדים. כל המו"לים בישראל כבר קיבלו הודעה. הצלחה של החנות תהיה הצלחה של עולם המו"לות הישראלי. עברית היא השפה שלנו, התרבות שלנו. זה לא אומר שהעובדה שאנחנו נמצאים באמריקה גורמת לנו להפנות עורף לתרבות שלנו".