המערכה האמיתית עוד לפנינו

ערוץ 1

בעוד הסחף של כתבי "מבט" בכיוון ערוץ 10 נמשך, והזעם בחטיבת החדשות כלפי ההנהלה גובר עקב הנטישה ההמונית, ממשיך ערוץ 1 להראות סימנים יפים של עשייה בכיוון הנכון. אחרי ביטול הרצועה בערבית והמעבר לשידורי לילה, בולטים שני הישגים משמעותיים בתחום התוכניות: הצלחתה המרשימה של הסדרה "כנפיים", שבשבוע שעבר ניצחה את שמעון פרנס של ערוץ 2 עם לא פחות מ-16 אחוזי צפייה, ו"דרומה", הסדרה הדוקומנטרית של דורון צברי וג'ולי שלז, שמחזירה את ערוץ 1 למנדט המקורי שלו - תעודה איכותית ומושקעת (גם כאן הרייטינג לא מאכזב).

במקביל העלו ברוממה את תוכנית הסאטירה היומית של עוזי וייל, שאמנם לא מיועדת לקהל רחב וסובלת משיבוץ בעייתי, אבל ממצבת את ערוץ 1 כגבוה, נועז ופתוח לרעיונות חדשים. למרות הצטרפותם של ערוצים חדשים, ערוץ 1 שמר ב-2002 על יציבות ועמד על ממוצע פריים טיים של 9.7 אחוזים, כמו בשנה שעברה.

אבל ההישגים ניכרים עדיין רק במנות קטנות ונדחקים לשוליים לטובת הדיון הבלתי פוסק בלחצים ובהשפעות הפוליטיות על הנהלת הרשות ו"מבט". בקרב רבים מהעובדים בחטיבת החדשות ניכר ייאוש. בשיחות רקע שלא לייחוס, הכתבים מספרים על אווירה מקצועית בעייתית שהשתלטה על החטיבה בשל לחצים מאסיביים של מטה ההסברה בליכוד ושל לשכת ראש הממשלה. על הרקע הזה, למשל, בוחן אמנון אברמוביץ' את דרכו ומנהל מגעים עם יוסי מימן על הצטרפות לערוץ 10. בינתיים, בעיקר בשל הצעות כספיות קוסמות, עזבו גיל תמרי, אלון בן דוד, יואב טוקר, אמנון ברקאי ושלומי אלדר, כולם לערוץ 10.

מאידך, נקלט בתפקיד הכתב הצבאי של הערוץ העיתונאי יואב לימור. בכיר בערוץ 10 סיפר השבוע: "אין בערוץ 1 אפילו כתב אחד שלא רוצה לעבור אלינו". גם אם התיאור מוגזם, יש בו כדי לסמן את הלך הרוחות שם. "'מבט' קורסת", מזהירים כתבים ותיקים ברוממה, אבל רק השבוע רושמת "מבט" 16 אחוזי צפייה בממוצע, כאילו שמעולם לא היתה יציבה יותר.

ב"מבט" נערכים לשינוי הצפוי בצמרת חטיבת החדשות. על פי המסתמן, המועמד המוביל לתפקיד מנהל החטיבה, שמפנה רפיק חלבי, הוא עורך "מבט" יורם כהן, ואליו יחברו ככל הנראה דן סממה ומוטי עדן כעורכי המהדורה. לגבי המשך דרכו של חלבי, שגם מתמודד על תפקיד מנהל ערוץ 1, קיימת אי בהירות, אבל רבים בטלוויזיה מעריכים שבסופו של דבר גם הוא - ללא ספק איש חדשות מוכשר אך דמות שנויה במחלוקת - ימצא את מקומו בחדשות ערוץ 10.

באשר לכוכבים שכבר ערקו, מתברר שבערוץ 1 יש כבר רשימת פסולים. ברוממה לא ישכחו ולא יסלחו. מני פאר ומאיר איינשטין, למשל, נחשבים כמי שגמרו לא יפה, ודרכם בחזרה חסומה. אם ערוץ 1 ישדר משחק כדורגל של נבחרת ישראל, יעדיפו להזעיק את רמי וייץ או את יורם ארבל, שניים מוותיקי הערוץ שעזבו מזמן. רק לא את איינשטיין. גם עורך "יומן", שלומי אלדר, לא יוכל לחזור. מספרים שעם הודעתו על מעבר לערוץ 1 התמלאו הקברניטים זעם והורו לו לארוז מיד את החפצים וללכת. לא יכלו לשאת את העלבון: רק יום אחד קודם לכן הם היו בטוחים שהוא נשאר. אצל אלון בן דוד, שהקפיד לשתף את הבוסים במהלכיו, התמונה שונה, ודרכו חזרה סלולה, אם רק ירצה.

עוד נושא שהדיון בו מתחיל לעורר עניין הוא סוגיית המחליף של חיים יבין ב"מבט". יבין מסיים את החוזה ביוני, ועד אז אמורים ברשות השידור להחליט מי יהיה נושא הדגל במקומו. גאולה אבן מסומנת כיורשת הטבעית, וגם אילנה דיין מועמדת רלוונטית. אחד הרעיונות שנבחנים ברצינות הוא אופציית יעקב אילון המפתיעה, על פי תסריט שלפיו אם עד יוני יתברר שערוץ 10 לא מצליח להתרומם, יוכל ערוץ 1 לפתות את המגיש הבכיר לעשות את הדרך ההפוכה. גורם ברשות השידור אומר: "הרעיון לא לגמרי בשמיים".

ערוץ 10

מקץ שנה באוויר, עדיין מתקיים אותו חוסר התאמה קיצוני בין האדרנלין והמהומה שערוץ 10 הכניס לתעשיית הטלוויזיה לבין ההתייחסות שהוא מקבל מהציבור הרחב. לעת עתה, כל המאמצים השיווקיים והתוכניים של ההנהלה החדשה בערוץ, בראשות מודי פרידמן ובהשראת הכיסים העמוקים של איל הממון יוסי מימן, לא הביאו לשינוי יחס הצופים בבית ולתזוזה בנתוני הצפייה. פרט לסדרת הרכש "המורדים", שמביאה לערוץ מקפצת רייטינג נאה בשש בערב, כ-6 אחוזים, התוצאות פושרות ומעידות על קשיי חדירה משמעותיים.

ההימור על מני פאר, מי שהגיע לערוץ על תקן התקווה הגדולה, נחל כישלון. התוכנית היומית התקבעה על 2.5 אחוזים ורחוקה ממימוש הפוטנציאל של תוכנית אירוח שפונה לקהל גדול וגונבת נתח מהמתחרים. בניתוח לאחר מעשה עולה שבמקום להילחם על הצופים בכל רגע נתון, פאר הבריח את הקהל בשל קצב איטי, אייטמים מעיקים ואורחים לא אטרקטיביים. עם עלייתו לאוויר נשמעה טענה כלפי ערוץ 10 כאילו הבעיה נעוצה בעובדה שפאר לא מספיק אטרקטיבי. הנתונים מראים את ההיפך: צופים רבים התעניינו בתוכנית והתחילו לצפות בה, אבל התאכזבו מהמוצר ופרשו.

השבוע כבר קוצץ פאר לתוכנית אחת בשבוע, במקום ארבע, ועל פי הלך הרוחות בערוץ, נראה שזה היה קורה הרבה יותר מוקדם לו היתה לקברניטים חלופה מוכנה. מכל מקום, נדמה שפאר עצמו עוד יתגעגע להגנה ולרייטינג שסיפק לו ערוץ 1. בערוץ 10, נדמה, הוא מגיש שמחשב את קיצו לאחור.

גם הניסיון להציב את שרה'לה שרון בתוכנית ליל שבת המרכזית נכשל לגמרי. אם לא היה די בסיכויים המועטים שהיו לשרון מראש, קם ערוץ 2 והעביר מולה את פצצת הרייטינג "פספוסים" וסגר את הדו קרב. כדי להתחרות בהמשך, ברור שערוץ 10 יהיה חייב להגות חלופה הרבה יותר בידורית ואטרקטיבית.

ולמרות חוסר ההצלחות ברבעון האחרון (גם משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב, שהתחילו עם ממוצע של 10 אחוזים, נסוגו ל-6 בלבד), יש גם כמה צעדים בכיוון הנכון: ערוץ 10 בגירסתו החדשה זיהה את ההכרח לחזור לעניינים דרך הקמת חברת חדשות חזקה, נוכח הנהירה של הצופים לשידורי האקטואליה. עוד החלטה חשובה: הרחבת שעות השידור בכיוון הבוקר והלילה. השקופית הנצחית "השידורים יתחדשו ב-14:00" הסבה לערוץ נזק, וביטולה צפוי להפוך את ערוץ 10 למוצר חי ונושם במרבית שעות היממה. במילים אחרות: לא עוד ערוץ נישה.

בנוגע לקרב של שמונה בערב - יעקב אילון ומיקי חיימוביץ' מול גדי סוקניק ויונית לוי - שיתחיל בשבועות הקרובים: ביקור בחברת החדשות המוקמת, זו שמבצעת חריש עמוק ונסיונות פיתוי במסדרונות המערכות של אמצעי התקשורת המתחרים, מגלה ששוררת שם בימים אלה אופטימיות מפתיעה, כמעט מנותקת מנוכחותו העכשווית של ערוץ 10 על המפה. בכירים בחברה מפיקים הצהרות דרמטיות כמו "עד סוף 2003 יצליח הצמד חיימוביץ'-אילון לנצח את חדשות 2". לא פחות.

השבוע נמשכו סביב השעון ההכנות להקמת אולפן החדשות בקומה ה-16 במגדל הוורד בגבעתיים, לקראת הפקת משדר הבחירות המרכזי. מהאולפן נשקף נוף פנורמי מרהיב של תל אביב. לדברי גורמים בערוץ, חיימוביץ' לא תשתתף בהגשת

משדר הבחירות, ותעלה למסך רק בחודש הבא. אגב, קברניטי הערוץ מצפים ל-10 אחוזי צפייה לפחות בערב הראשון של הצמד. פחות מזה ייחשב לכישלון גם אם כלפי חוץ כולם יצהירו אחרת.

בחודשים הקרובים צפוי ערוץ 10 להגיע לרגע האמת בניסיון לקיים דיאלוג עם קשת נרחבת של צופים ובצורך לפצח סוף סוף את הטעם של מסעודה. המטרה המסומנת הראשונה: לפגוע בחדשות ערוץ 2 ולגרום לסדקים בלפחות אחד מערבי הצפייה המצליחים של המתחרים. לשם כך עתידות לעלות למסך תוכניות בידור יותר מסחריות (רמי ורד, ארז טל), וצפויים להעמיק נסיונות החיזור אחרי כוכבי פריים טיים נוספים. עד כה, ארז טל, הרכש המשמעותי ביותר שביצע ערוץ 10, הוא איש הטלוויזיה היחיד שוויתר על משבצת בטוחה כדי להיענות לאתגר. אין לטעות במהלך הזה. טל הימר על הצלחת הערוץ, והגיוני שהוא יעשה הכל, כולל רעיונות ועצות, כדי שערוץ 10 יצליח להכות שורשים.

ערוץ 2

בקרב חלק מזכייני ערוץ 2 ניכרים בינתיים דריכות, בלבול ומתח, למרות שעוד לא רואים סימנים לירידה בצפייה. השנה שמר ערוץ 2 על מעמדו כערוץ המרכזי, והרייטינג שלו עלה למרות התחרות המתגברת. אז מאיפה הלחץ?

הלחץ נובע גם בגלל ערוץ 10 וחוסר היכולת להעריך את אופיו של המתמודד (כלומר, איפה הדד-ליין של יוסי מימן), וגם בגלל שאלת משך הזיכיון. "מילא שאני לא יודע מהם הקלפים של המתחרים", אומר בכיר בערוץ 2. "בתחרות אתה לא תמיד יודע מה יש למתמודד שלך. אבל יש אי ודאות לגבי מה שקורה בערוץ 2 עצמו. אני אפילו לא יודע איזה קלפים יש לי".

זכייני הערוץ נכנסו בשבועות האחרונים למגננה בסוגיית כוכבי המסך, נוכח הפעילות המסיבית של ערוץ 10 ברכישת טאלנטים. המטרה בשנת 2003: להמשיך להיות ערוץ מרכזי שמוביל את הצפייה באופן מובהק ומרכז אליו את רוב הצופים. על רקע עזיבתם של מיקי חיימוביץ' וארז טל קיימת בערוץ הערכה לפיה ערוץ 10 ימשיך בנסיונות לרכוש כוכבים. מרבית הכסף הולך לתותחים הכבדים, תוך התמקדות בכוכבי הבידור. "זה אנחנו נגד שאר העולם", אמר השבוע בכיר בערוץ 2. "הנחת העבודה שלי היא שיורים עלי כל הזמן מכל הצדדים. לא רק ערוץ 10, אלא גם הטלנובלה בערוץ 3, ויוה, ערוץ הילדים, תוכנית מצליחה בערוץ הרוסי, אולי גם ערוץ החדשות. כל אחד הוא סכנה".

בערוץ 2 ניכר בינתיים ניסיון להדק את החוזים עם הכוכבים הקיימים. דודו טופז, שחוזר לאחרונה בלהט על ידי בעלי ערוץ 10, הוחתם בשבוע שעבר בקשת על חוזה בהיקף של מיליונים (הערכה: 100 אלף דולר לתוכנית), שנחשב ליקר ביותר בתולדות ערוץ 2. קשת גם חתמה על הסכם עם אורנה בנאי, שחוסם את אפשרות שידורה של "רק בישראל" בערוץ 10. בחברת החדשות נקראו כמה כתבים ללשכתו של המנכ"ל שלום קיטל - ובהם רוני דניאל, דני רופ, ציון נאנוס וסלימאן א-שאפי - וזכו לתנאים כספיים משופרים בעקבות הצעות טובות יותר שהגישו להם המתחרים.

ברמה התוכניתית, אין עדיין פגיעה של ממש בלוח השידורים, ועם זאת בטלעד בוחנים לאחרונה בשבע עיניים את ביצועיו של שמעון פרנס, שמתקשה מול הכדורגל ו"כנפיים" בערוץ 1. האם התוכנית מיצתה את עצמה? בטלעד לא בטוחים, ומכל מקום מתנחמים בינתיים בביצועים של "החיים זה לא הכל", האנדרדוג שהפך, בשקט-בשקט,בלי כל הטררם של "בנות בראון", לסדרה הנצפית ביותר בישראל, עם יותר מ-20 אחוזי צפייה.

למרות איומי התחרות והצורך לאחד כוחות, מבנה שלושת הזכייניות הותיר על כנה את התחרות הפנימית שמולידה עקיצות סרקסטיות למכביר. בשבוע שעבר, למשל, ניכרה שמחה לאיד במסדרונות חברת החדשות בנווה אילן על המעבר של ארז טל לערוץ 10. "אורי שנער נרדם בשמירה?", תהו בחברה בלעג, ברמיזה עבה על הערות דומות שספג קיטל רק לפני חודש. אז, כזכור, העירו הזכייניות שקיטל נרדם בשמירה בשל התפטרותה של מיקי חיימוביץ'. השבוע, בעקבות הדברים שנשמעו בחברת החדשות, השיב בכיר בקרב הזכייניות: "אם מיקי חיימוביץ' תרצה לחזור אלינו בעידן שאחרי קיטל, נסכים לקבל אותה". גיבוי או גיבוש, כמו שניתן להבין, אינם עומדים בראש סדר העדיפות בערוץ 2 של הימים האחרונים.

קונצנזוס אחד שבכל זאת מתקיים נוגע לטבילת האש המוצלחת של יונית לוי, עם רייטינג של 26 אחוז, שהפיק אנחת רווחה בקרב הזכייניות. איש כבר לא שואל איפה מיקי. להיפך. מדברים על לוי כעל הצלחה כבירה. הצופים אוהבים אותה, אומר בכיר בערוץ, והכימיה עם גדי מתפתחת בכיוונים חיוביים. יש לה איכויות אנושיות ונוכחות בולטת לעין. הפעם הצלחנו. כשדברים הולכים חלק, אף אחד לא חושב על החשש המוקדם מתסריט הפוך.

שנת 2002 במספרים

1. השנה נרשם שיא צפייה בטלוויזיה מאז שהתחילו למדוד רייטינג: 62.2 אחוז בממוצע, בכל הערוצים.

2. הישראלי צפה בטלוויזיה יותר משלוש שעות יומיות בממוצע.

3. ערוץ 10: שתי ההשקות כשלו. בפברואר עמד ממוצע הפריים טיים על 3 אחוזים, ובנובמבר הנתון הזה עדיין בעינו.

4. ערוץ ישראל פלוס (רוסית) הציג השקה נאה לערוץ ייעודי, עם ממוצע דומה לערוץ 10.

5. מבין זכייניות ערוץ 2, קשת עדיין מובילה מעל רשת (ב-10 אחוזים) ועל טלעד (ב-22 אחוז).

6. זו היתה השנה של החדשות, ובעיקר של "חדשות ערוץ 2" שהגיעו לנתוני שיא (22.6 אחוז). "מבט" הציגה רייטינג של 16.2 אחוז, וחדשות 10 רק 3.7 אחוזים.

7. המשדר הכי נצפה השנה היה גמר המונדיאל, ברזיל נגד גרמניה - 35.7 אחוז.

8. התוכנית שערוץ 10 מצליח להכניס לטבלת מאה התוכניות הנצפות ביותר של השנה היא שידור משחק כדורסל - 7.9 אחוזים, במקום ה-85 בלבד.