לא לומדים לקח

1. ההצטיידות....

מה לא נכתב כבר על החזרה לבית הספר? הילקוטים הכבדים, אגרות החינוך המזנקות כל שנה (והגבול הוא השמיים), הריטואל הקבוע של איומי המורים. אבל לא על אלה באתי להלין הפעם, אלא על הרכבה המשונה של אותה רשימה המגיעה אל תיבות הדואר שלנו במהלך אוגוסט, ומחייבת כל תלמיד ותלמיד. כמו ארגון מסודר שולח כל בית ספר את רשימת הציוד אותה חובה על התלמיד לקנות כדי להבטיח שנת לימודים תקינה, רשימה ארוכה נורא, שעולה - מה לעשות - המון כסף.

לו היו התלמידים משתמשים במהלך השנה בכל מה שקנינו בפתחה- ניחא. אלא שכל שנה, בחיי, כל שנה, אני מגלה כי חלק מהמרכיבים נותרו ללא שימוש.

כן, בית הספר התכוון לתת שיעורי ציור - ולכן קנינו קלסר, מכחולים, צבעי פנדה ובלוק ענקי – אלא שמה לעשות..הקיצוצים. בית הספר גם התכוון לגמרי להשתמש בכל דפי הצילום שביקש מכל תלמיד להביא (500 דפים, ארבעה ק"ג, 20 שקלים לפחות) אבל זה, אפעס, לא לגמרי יצא. אפילו המחברות חוזרות ריקות בחלקן כיוון שממילא לא נזקק התלמיד מלכתחילה למספר הגדול שהיה ברשימה.

תגידו: נו, אז תשתמשו בדברים האלה בשנה הבאה, אלא איך שהם חוזרים העודפים האלה, מן הלוקר במקרה הטוב, או מן הילקוט בו נסחבו חודשים, במקרה הפחות טוב, כבר לא ניתן בדרך כלל, לעשות בהם שימוש חוזר .

ברשימה האחרונה שהתקבלה בביתנו מכיר בית הספר בעובדת העודפים ומסביר כי עדיף לקנות מראש כדי לא להזדקק במהלך השנה. ואני אומרת – בלי טובות! תנו לי את הרשימה הבסיסית, זו שבאמת אי אפשר בלעדיה. תוספות נקנה על פי צורך.  והרשימה הלא בסיסית, למי שלא מאמין, ארוכה מנשוא. תיכף תקראו אחת לדוגמה.

(טלי חרותי סובר)

2. הרשימה...

וזו,  גבירותי ורבותי, רשימת ציוד בסיסי לשנת הלימודים תשס"ד לתלמידי כיתה א' באחד מבתי הספר הספר בארץ. לא נגענו.

2 מחברות חכמות - מחברות מקווקוות - אני כותב עם רווחים - 10 שורות.  

2. מחברות חלקות עטופות ועליהן מדבקה עם שם.

1 מחברת חשבון, מחברת חכמה עטופה ועליה מדבקה עם שם.

3 קלסרים שקופים.

20 שקיות מחוררות לדפים.

תיקיית קרטון עם גומי.

קלמר קופסא.

5 עפרונות מחודדים, סרגל קטן, מחדד, מחק, צבעי עפרון, טושים, צבעי פסטל, מספריים, דבק סטיק.

חבילת (!) דפים A4.

חבילת דיסקטים חדשים.

לשיעורי אמנות:

תיקייה קטנה עם ידית.

3 בלוקים לציור בגודל 24x34.

צבעי פנדה - מומלץ לרכוש אחד מהסוגים הבאים: panda, פסטל שמן מתוצרת אומגה, lyra, pentel.

מפית אוכל.

בקבוק מים מפלסטיק.

כובע.

ייתכנו תוספות במהלך השנה.

עד כאן הרשימה, לא כולל תוספות, לציוד בסיסי לכיתה א'. ועוד לא הגענו לספרים, שהם סיפור בפני עצמו.

3. הספרים החד פעמיים... 

כשהיינו קטנים לימדו אותנו שאסור לכתוב בספרים. פעם ספרים, וגם ספרי לימוד, היו דבר כמעט מקודש. אבל היום זה לא כך. היום, לפחות בכיתות הנמוכות, כותבים בתוך ספרי הלימוד, וכשגומרים את הספר - פשוט נאלצים לזרוק אותו.

אבל מעבר לאקט הלא חינוכי של כתיבה בתוך ספרים, יש כאן גם אלמנט של כסף. הרבה כסף. חבילת ספרים עולה כמה מאות שקלים, ומשפחה שיש לה יותר מילד אחד בכיתות הנמוכות נאלצת להוציא הרבה מאוד כסף רק על הספרים. וזאת, במקום שהאחים הגדולים יעבירו את הספרים שלהם לקטנים יותר.  

כן, כשספרי הלימוד היו ספרים, ולא חוברות עבודה משודרגות, ניתן היה להעביר אותם מיד ליד, מאח לאח. היו גם ירידים של ספרים משומשים שם ניתן היה לרכוש ספרים בזול וגם הילדים שמכרו אותם הרוויחו קצת דמי כיס.  אבל היום, כאמור, המצב הזה כבר לא קיים. הוצאות הספרים מדפיסים כל אוגוסט הכנסות נאות - על חשבוננו. זאת ועוד - יש הורים שמתלוננים כי לא בכל הספרים שהם קונים נעשה שימוש במהלך שנת הלימודים, אך שהם מבקשים להחזירם הם נתקלים בקשיים, וגם אם מוכנים לקבל אותם הסכום שהם מקבלים נמוך בהרבה מהסכום בו הם רכשו אותם.  

אז משרד החינוך מצמצם בשעות לימוד, בהעשרות, בבריאות התלמידים, כי המצב במשק, אתם יודעים. אבל כשזה מגיע להוצאות של ההורים - זה כבר משהו אחר.  יוחזרו הספרים הרב פעמיים!

(שלומי דונר)

4.  והתלבושת האחידה

התלבושת האחידה, כך מסתמן, חוזרת השנה ובגדול לבתי הספר, מסיבות שונות: מניעת הגעה לבית הספר בלבוש לא הולם, שלא יהיו תצוגות אופנה ותחרות בין התלמידים מי מתלבש יותר יפה, וגם  - וזו אולי הסיבה החשובה ביותר - צמצום פערים חברתיים בין אלה שאין להם לאלה שיש להם יכולת לקנות עוד ועוד מותגים.

הכל חיובי וחשוב, אלא שבדרך שכחו שמדובר בעוד הוצאה, לא כל כך קטנה, לאלה שאין להם. חולצת טריקו פשוטה עם הדפס של לוגו בית הספר עולה קצת פחות מ-20 שקל. אבל אחת לא מספיקה, אז קונים לפחות חמש (משהו כמו 80 שקל) למי שיש כמה ילדים בגילאי בית הספר מדובר בהוצאה גדולה שמתווספת לסכום הגדול שכבר הוצא לקראת החזרה לספסל הלימודים. ומדובר בסט חולצות קיץ. בחורף צריך לקנות עוד סט של חולצות ארוכות, ועוד הוצאה תתווסף לסל המצומצם.

אז מה הפתרון? אולי להטיל פיקוח על מחירי התלבושת האחידה ואולי פשוט לסבסד אותה - כי אם מחייבים אותך לקנות משהו - מי שמחייב צריך לספוג איכשהוא את העלות.

(דני לשם)