"אני לא רוצה טובות, אני רוצה עבודה"
תמר אקסלרוד מקצרין, מגדלת לבד ילדה בת ארבע וחצי. למרות השכלתה הרחבה היא אינה מצליחה למצוא עבודה ראויה. מה יש לה להגיד לשר האוצר נתניהו ערב ראש השנה?
"אני בת 36, אם-חד הורית לילדה בת 4.5 ארבע וחצי. אני גרה בעיר קצרין ברמת הגולן. כשהיתה בתי בת 3 חודשים, מצאתי את עצמי ברחוב יחד איתה. אבא של בתי סילק אותנו מהבית בו גרנו ביחד עד אז ביקנעם. אני יתומת צה"ל ממלחמת יום כיפור ואין לי משפחה תומכת. בני משפחה שגרים ברמת הגולן ממש אספו אותנו מהרחוב. בהמשך הגעתי לקצרין.
"יש לי 19.5 שנות לימוד. אני אחות במקצועי ובעבר עבדתי בפגיות של שערי צדק ומשגב לדך (שנסגר בינתיים) בירושלים. אחר כך שהיתי תקופה מסוימת במזרח. ביפן למדתי במכללה תרבות והיסטוריה יפנית, ואני דוברת, קוראת וכותבת יפנית. אני גם בעלת תעודה של מדריך טיולים וכן תעודה של מזכירה משפטית, מהמכללה הטכנולוגית בצפת".
"למרות ההשכלה שלי והתארים השונים, אני לא מצליחה למצוא עבודה שאוכל להתפרנס ממנה בכבוד. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות כמו קטיף פרחים או השגחה על נבחנים. אבא של בתי ניתק אתנו כל קשר, ואינו משלם מזונות. זוג גרביים הוא לא שלח לה במשך השנים.
"כיום אני עובדת 4 שעות בשבוע בלבד כמזכירה במועצת הפועלים בקצרין, ומשתכרת 300 שקל בחודש. בחודש שעבר למשל הוציאו אותנו לחופשה מרוכזת ואז היתה משכורתי 100 שקל בלבד.
"בנוסף אני מקבלת קצבת הבטחת הכנסה בסך 2,240 שקל (לפני הקיצוץ היא עמדה על 2,800 שקל). מזה אני משלמת ביטוח לאומי וקופת חולים. שכר הדירה, אחרי השתתפות של משרד השיכון, עומד על 600 שקל. הגן של הבת עולה 350 שקל לחודש ובנוסף היא הוכרה כ"בעלת כשרון מיוחד" במחול ומשתתפת בחוג שעולה לי 700 שקל בשנה.
"על כל זה יש להוסיף תשלומים של חשמל, טלפון, ארנונה ומים. אני משתדלת לחסוך ככל האפשר, אבל כאן בקצרין מחיר המזון יקר, והיות שאין לי מכונית והתחבורה הציבורית כאן דלילה, אין לי אפשרות לערוך קניות ברשתות זולות יותר. כביסה אני עושה רק פעם בשלושה שבועות כדי לחסוך.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי לפנק את בתי בדברים הכי קטנים. בקיץ התקיים כאן יום של הפנינג ואפילו כסף לפופקורן או לצמר גפן מתוק לא היה לי. הלב ממש נשבר לי כשבתי אומרת לי: 'אמא, כשיהיה לך כסף אני מבקשת שתקני לי משהו'.
"אני מחפשת עבודה בנרות. כאחות באחד מבתי החולים בסביבה אני לא יכולה לעבוד כי מדובר בעבודת משמרות ומי ישמור על הבת שלי? אם אקח מטפלת כל המשכורת תלך אליה. במפעלים בסביבה אין צורך בעובדים חדשים. אפילו פניתי לשר הביטחון, שאול מופז, וביקשתי שיעזור לי להשתלב בעבודה במפעל מי עדן בקצרין. הוא פנה, אבל גם מזה לא יצא כלום.
"פניתי למרכז הסיוע שהוקם במשרד התעשייה והמסחר בעקבות מחאת האמהות החד-הוריות. הם הבטיחו לחזור אלי, אבל אף אחד לא צלצל אלי בחזרה. באחת הפעמים התפרצתי בטלפון ואמרתי למי שענתה לי: 'בשביל מה אתם יושבים שם? אולי אני צריכה בכלל לפנות ללשכת העבודה בסוריה?
"אני לא רוצה טובות או נדבות מאף אחד, אני רוצה עבודה. מי שנפגעת זו הבת שלי. אני לא יכולה לראות את אדון ביבי ממשיך לחייך כשהוא אומר 'סיימנו לטפל בבעית האמות החד-הוריות'. אני שואלת את ביבי - מה סיימת? סיימת להרוג אותנו? סיימת להוריד את הילדים שלנו מתחת לקו העוני? אנחנו בני אדם עם כבוד. אנחנו רוצים לעבוד. תנו לנו את האפשרות לכך.
"נכון שלא כל האמהות החד-הוריות זקוקות לסיוע, אבל אל תקצצו את הקצבאות בבת אחת. תנו זמן להתארגן. ביבי, הטבעת אותנו מתחת למים. עכשיו, כשאנחנו שם, אתה אומר לנו 'תלמדו לנשום, אותי זה כבר לא מעניין'".
עריכה: דוד הכהן
תמר אקסלרוד. כאן אין עבודה, במרכז אין לי כסף לגור
מומלצים
