מי חף מפשע
האם קיים הבדל בין דרג מדיני, שהורה על הרג אזרחים חפים מפשע, לבין הדרג הלוחם שביצע אותו, ועוד שאלות קשות בעקבות מכתב הטייסים
יהיה זה משגה אם הדיון הציבורי במכתב הסרבנות של הטייסים יתנהל מתוך כעס ועוינות, במקום לדון בשאלות היסוד שעולות ממנו, כראוי לחברה דמוקרטית המבקשת לשמר את צדקת דרכה בנסיבות משתנות.
הטענה הראשונה היא שפגיעה באזרחים חפים מפשע אינה חוקית, ומהווה "פשע מלחמה". בכל המדינות הדמוקרטיות יש חוק האוסר פגיעה כזאת, אבל, והאבל הוא גדול ועמוק, החיים מורכבים קצת יותר, ובמיוחד במצב מלחמה.
מה דינה של הריגה בשגגה? האם דינה כדין רצח? ואם ההבדל בין השניים הוא "הכוונה", איך יתבטא הדבר במעשה המלחמה, שהוא אותו מעשה שבו ההרג עצמו הוא "המטרה"? כלומר, האם קיים הבדל בין הרג שמלכתחילה נועד לפגוע בחפים מפשע, לבין הרג חפים מפשע בשוגג? כל זאת כאשר "מעשה מלחמה" כאמצעי לפתרון סכסוכים מדיניים נאסר על-ידי המשפט הבינלאומי, להוציא שני חריגים: הגנה עצמית ופגיעה בביטחון הקולקטיבי.
אני סבור שקיים הבדל מהותי בין השניים מבחינה מוסרית, אך מה אומר על כך המשפט? ובכן, בכתב היסוד של בית הדין הבינלאומי הפלילי כתוב: "מעשה מלחמה שמטרתו הרג יזום, מתוכנן ושיטתי של אזרחים חפים מפשע מוגדר כ'פשע נגד האנושות'".
האם קיים הבדל בין דרג מדיני, שהורה על הרג אזרחים חפים מפשע, לבין הדרג הלוחם שביצע אותו? האם מילושביץ נשיא סרביה, העומד לדין בפני בית דין לפשעי מלחמה, הרג במו ידיו? ואם "רק" העלים עין ממעשה פקודיו, האם ייצא זכאי? והצוותים המיוחדים שהקים נאט"ו לצייד פושעי מלחמה, אם יהרגו בשוגג אזרחים חפים מפשע שאצלם מתחבא פושע מלחמה מבוקש, האם יועמדו לדין? האם מעשם יוגדר "בלתי חוקי בעליל"? "בלתי מוסרי"? איפה עובר הגבול?
המשפט הבינלאומי אוסר ענישה קולקטיבית ומגדיר אותה כפשע מלחמה. מהי אם כן ההגדרה של הרג יהודי באשר הוא יהודי? האם היא נכללת בהגדרה זו? וגם היפוכו של דבר: האם הרג של פלסטיני באשר הוא פלסטיני אינו פשע מלחמה? האם אנשי משמר הגבול שהרגו נער באשר הוא פלסטיני מואשמים בפשע מלחמה, אולי ברצח, או שמא סתם בהריגה? האם החקיקה שלנו בנויה כיאות למדינה דמוקרטית נאורה, שיודעת לעמוד על ההבדלים הראויים בין מעשה למעשה?
ועוד שאלות: האם חברה המקדשת ומרוממת הרג של אזרחים חפים מפשע, קרי: מפארת ומרוממת מה שהוגדר על-ידי המשפט הבינלאומי כ"פשע נגד האנושות", זכאית לטעון בשם משפט זה להגנה מפני ענישה קולקטיבית, תוך כדי מתן מחסה והגנה למי שיוזם ופועל בדרך של ענישה קולקטיבית?
אני אישית סבור שמהות הציונות סותרת שלטון על עם זר. האם מזה נובעת אוטומטית נסיגה לגבולות 67 '? האם הסיכול הממוקד, הנשען על ההגות היהודית של "איש בחטאו ימות" והוא מוסרי וצודק בעיני, האם הוא גם חכם מבחינה אסטרטגית, מדינית ופוליטית? האם זו הדרך הנכונה לחסל טרור? מסופקני.
בואו נראה את מכתב הסרבנות של קבוצת הטייסים כהזדמנות ראויה לקיים דיון רציני ועמוק בצדקת דרכנו, ובפתרונות יצירתיים וחכמים יותר, ואז אולי יצא מתוק מעז.
מומלצים
