לאן נעלם הלב?

אין גבול לקמצנות?

ביום שבת החולף נמצאה גופתו של עודד שריר, שדרן תחנת הרדיו 88fm, שהגיש את "טיסת בוקר" היומית, לאחר ששם קץ לחייו. חבריו של שריר בתחנת הרדיו, שקיבלו את ההודעה הכואבת על מותו במהלך השבת, נדהמו לגלות ביום ראשון כי בעיתוני הבוקר לא פורסמה מודעת אבל מטעמה של רשות השידור.

אתמול האשים דובר הרשות, אורן הלמן, את דן ג'ונה, החשב החיצוני שמונה לרשות על-ידי האוצר, בכך ש"סירב לאשר את פרסום המודעה בעיתון". דובר משרד האוצר, אלי יוסף, אמר מצדו: "הרשות נמצאת בגירעון ואין לזה תקציב. החשב אינו רשאי לאשר הוצאות באופן גורף וזה לא קשור לסדר עדיפויות". כדי לסבר את האוזן הוסיף: "היום בתקשיר המדינה, להבדיל מרשות השידור, שלא נדע מצרות, מפרסמים לכל עובד שהלך חלילה לעולמו, מודעת אבל אחת בעיתון אחד, בגודל מסוים ובתקציב מסוים. על מודעות אבל לקרובי משפחה של עובד יש מגבלות - יש שאומרים או שאתה מציב מודעה במשרד או שאתה מפרסם בעיתון. זה בסדר, אבל מה קורה כשתקציב המודעות נגמר? אז אין. מחר יש לי מסיבת עיתונאים, המסיבת עיתונאים של השנה על תקציב המדינה. בכל שנה הייתי מגיש לעיתונאים סנדביצ'ים, זה כבר הפך למסורת, אבל השנה אין לי תקציב לזה, אז אני לא קונה. אין תקציב עודף בשביל ה-1200 שקל האלה, תראה, אפילו דברים קטנים. כל הוצאה כספית, גם על מודעות אבל, מקופה גרעונית, היא אסורה ולכן החשב אינו יכול לאשר אותה".

לאחר פרסום הפרשה ב-ynet מודעת אבל לזכרו של עודד שריר אכן הופיעה הבוקר במוסף "24 שעות". דובר הרשות מגיב: "המודעה פורסמה למרות שההוצאה לא אושרה על-ידי החשב החיצוני. אישר את הפרסום סמנכ"ל הכספים של הרשות. אני מאמין שמדובר במקרה יוצא דופן שלא יכול היה להשאיר אותנו אדישים".

לשאלה ששאלנו אתמול - מה קרה לשכל הישר וללב שקפא כפי הנראה? מצטרפת היום השאלה האם רק פרסום שלילי בעיתונות יכול לגרום לאנשים מסוימים לעשות מה שמחייבת האנושיות לעשות ממילא? (מרב יודילוביץ' וזוהר ישראל)

האם הטלוויזיה חוזרת?

אחרי שבועות של שיממון ניכר מעל מסכי הטלוויזיה, עושה רושם שבימים הקרובים, יחד עם הגשם וההתכנסות הבייתית, משדרג ערוץ 2 כוחות. עונות החורף המתוקשרות מושקות, ורשימה ארוכה של תוכניות חדשות עולות: "המופע של סטיב", "ערב אדיר", עינת ארליך, "סקס והעיר הגדולה", יאיר לפיד, "ארץ נהדרת", "עמוק באדמה", "מהפך", "פרנקו וספקטור", "הסופרנוס", "מסע עולמי". "פעם בחיים" עם ירון וילנסקי, "עובדה", "מלך הכורסה" ועוד.

הימים האחרונים כבר בישרו שידרוג מה ברייטינג. פרנסי ערוץ 2 כוססים ציפורניים בציפיה לעונה חדשה ומוצלחת שמבטיחה הרבה, אבל ניסיון העבר מלמד שלא כל מה שעובד על הנייר תופס גם במציאות. כך למשל, "המופע של סטיב", תוכנית המציאות-פיספוסים של "רשת", עשויה להתגלות כקשה מדי לעיכול, "עמוק באדמה" עשויה להתברר כאליטיסטית מדי, ומי יודע, אולי אפילו "מסע עולמי" תשעמם את הצופים. בכל מקרה, למה להתאכזב מראש. אם החיים מחוץ למסך לא נראים מרנינים במיוחד, אולי לפחות הטלויזיה תהיה טובה. (גבע קרא עוז)

ערב הוקרה למתקיני המזגנים ישודר בערוץ 2?

קצת נמאס מהוויתור התופעתי על הפקה אמיתית לטובת עוד ועוד שידורים, שמחושבים כשעות הפקות מקור. וגם הרייטינג הוודאי חביב שהאירועים האלה מנפקים לא מצדיק את הזלזול המתמשך בצופים. ואני באמת רוצות להודות בהזדמנות זו שאני מפקיע את מסך ynet למויישה המתקין שלי. אם אתה יכול לקפוץ מחר, בין 10:00 ל-15:00, הפילטר מטפטף. (זוהר ישראל)

הוידאו לקליפ לשלטון?

עלייתו של ערוץ 24 לאוויר מתחילה להשפיע על תעשיית המוזיקה. בימים אלה משיקה הליקון את "רוני", נערה בת 17 שאמורה להתבסס כבריטני ספירס המקומית. החידוש הוא שההשקה מתבצעת בעיקר דרך הפריזמה של הקליפ המושקע שנתפר לה, ומציג אותה כדיוות מין בלונדינית-בובתית למתבגרים.

ההנחה, הסבירה יש להודות, היא שהקליפ יזכה לשידורים רבים בערוץ, ויהפוך את רוני לכוכבת נעורים. הצלחה או כישלון של הניסיון הזה עשויים לקבוע לא מעט את שוק המוזיקה העתידי בארץ, שהתקשה עד עתה, למעט היסטריית "היי פייב", לייצר תעשיית פופ נעורים רלוונטית. אולי עכשיו, באמצעות הקליפים, זה יצליח. (גבע קרא עוז)