נדחתה עתירה נגד הענקת תואר חסיד אומות העולם

בג"ץ דחה הבוקר (יום ג') את עתירתם של 13 ניצולי שואה נגד החלטת מוסד יד ושם להכיר בסטפן ורמצ'וק, אזרח אוקראינה, כחסיד אומות עולם.

"נעשה עיוות היסטורי בידי יד ושם. התחושה של הניצולים היא שנעשה כאן פשע. יש פה התעללות בניצולי שואה", הטיח בחריפות עו"ד דרור דוד נחום, שייצג את העותרים.

ורמצ'וק הוא אוקראיני לא יהודי כבן 70, השוהה כיום בישראל. העותרים, הינם ניצולי שואה מאוקראינה, חלקם יוצאי קהילת לודמיר שהושמדה ברובה על ידי הנאצים בשנת 1942. הוועדה לציון חסידי אומות עולם של יד ושם הכירה בוורמצ'וק ובאמו, מריה סטפנובה כחסידי אומות עולם, זאת בעקבות בקשה שהגיש ורמצ'וק עצמו, אליה צירף גם מסמכים שונים.

בעת קבלת ההחלטה לא היתה לפני הוועדה עדות ישירה מפי ניצול יהודי על חלקם של ורמצ'וק ואמו בהצלתו. אך קבעה כי ורמצ'וק, שהיה אז בן 8, ואמו הסתירו במרתף ביתם שבלודמיר שבויי מלחמה נמלטים ופליטים מהגטו היהודי, ולעיתים אף הובילו את קבוצות הניצולים אל היערות. עוד קבעה הועדה כי ורמצ'וק עצמו שהיה אז כאמור ילד קטן, סייע לאמו בהובלת הניצולים אל היערות, והודיע להם שהשטח פנוי מחיילים גרמנים.

הוועדה קבעה כי בדרך זו ניצלו עשרות יהודים. ורמצ'וק סיפר לוועדה כי ביוני 1943 נתפסו הוא ואמו על ידי אנשי אס.אס, שעינו אותם ושלחו אותם למחנה ריכוז. ואולם ניצולי השואה שעתרו התעקשו בפגישות שניהלו עם מנהל המחלקה לחסידי אומות עולם ביד ושם, ד"ר מרדכי פלדיאל, כי איש אינו מכיר את סיפורו של ורמצ'וק וכי גרסתו כלל איננה הגיונית.

הניצולים: מדובר במעשה מרמה

ניצולי השואה שמחו על הענקת התואר, טענו שבקשתו של ורמצ'וק להעניק לו את התואר היא מעשה מרמה שנועד להשיג לשניים טובות הנאה. הם טענו כי סיפורו שקרי ובדוי ואמרו כי איש מ-80 הניצולים מקהילת לודמיר לא שמע מעולם על ורמצ'וק ועל אמו. הם אף נסעו לשם כך לאוקראינה, ראיינו אנשים ובדקו מסמכים בארכיונים רשמיים, והמשיכו לעמוד על כך שורמצ'וק איננו ראוי לתואר חסיד אומות עולם.

לאחר פגישות חוזרות ונשנות של הניצולים החליט יו"ר הוועדה, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב מלץ, לפתוח מחדש את הדיון בעניין הענקת התואר לשניים. שלושת שופטי בג"ץ, המשנה לנשיא בית המשפט העליון אליהו מצא, השופט אדמונד לוי והשופט אשר גרוניס קבעו כי אין מקום להתערבותם בהחלטה להעניק לורמצ'וק ולאמו את התואר.

"הכרעה כזאת, היא לוועדה מקצועית שזה תפקידה, ואינה מתאימה לביקורתו של בית משפט זה. זה לא כבר פסקנו כי 'קביעת האמת ההיסטורית – ככל שיש קיום למושג זה – הינה עניין להיסטוריונים ולא לבית המשפט, וככל שישכיל בית המשפט להימנע מלעסוק בה, כן ייטב'".

שופטי בג"ץ כתבו, כי הם מודעים לכך שהכרעתם פוגעת ברגשות ניצולי השואה, והוסיפו: "שמא ימצאו מקצת נחמה בבשורה, כי מדחיית עתירתם לא נובע שבית משפט זה החליט לאשר את הכרעת הוועדה, וכי כל הנובע ממנה הוא כי בית המשפט אינו רואה עילה מוצדקת להתערב בהכרעה האמורה".

ביד ושם אמרו, כי רוב אנשי הוועדה הינם ניצולי שואה, שעמלו רבות בנושא. "יד ושם הבין שזה בא מהלב, אבל ניצולי שואה שהם היסטוריונים ומומחים קבעו אחרת". עורך הדין שייצג את יד ושם אמר כי הוועדה נטולת פניות ובוחנת כל נושא באובייקטיביות. "אנחנו מבינים שזה עניין אמוציונאלי ואנחנו מבינים את ניצולי השואה", לדבריו.

ואולם עו"ד דרור דוד נחום, שייצג את ניצולי השואה, המשיך לטעון כי "מדובר בהתעללות בניצולי שואה". הוא אף הטיח באנשי יד ושם שהיו בבית המשפט "מה ההתלהבות הגדולה מהניצחון? ההתלהבות לנצח ניצולי שואה אחרי שהבטיחו להם שיבדקו את הנושא שוב? קולם כלל לא נשמע בפני הוועדה!". ביד ושם השיבו, כי הוועדה נפגשה עם הניצולים ושמעה את גרסתם.