שדרות: דברים שרואים משם

שדרות כמעט לא ירדה מהכותרות השנה, ולא דווקא מהסיבות הנכונות. רבים הגיעו לביקורי הזדהות, אבל לא בטוח שידעו מה לעשות אחר-כך וכמה אפשרויות טיול מהנות יש בסביבה. ויש. ועוד איך יש.

דורית סדובסקי, שבימים אלו בונה מסלול טיול סובב שדרות בשיתוף קק"ל, היא המומחית לעיר ולסביבתה, וגם שילוב של מדריכה וג'יפאית-שטח ידענית ולבבית. המסלול המפורט בשורות הבאות משיק לריאליסטי וגם לסוריאליסטי, נושק לגבול עזה, נוגע בקצוות רגישים וממחיש את המציאות המעורבבת של עבר והווה שבה אנחנו חיים.

התחלת המסלול בצומת יד מרדכי. פונים לכיוון שדרות וקצת לפני קיבוץ אור הנר עולים לגבעת המרדפים, או כפי

ציור קיר בעקבות רנואר של מרק מנקר שדרות (צילום: יגאל צור)

שהיא מופיעה בחלק מן המפות - גבעת שערי עזה. האגדה מספרת ששמשון התנ"כי נטל את שערי עזה בדרכו חזרה לצרעה, וכשעבר ליד הכפר שלימים ייקרא מג'ד (הנדיב) פגש אותו אחד שהיה נדיב באופיו ואירח אותו. בעודו נח, תהה המארח: "למה אתה נושא את שני השערים? הלא אם תבוא עם שער אחד גם יאמינו לך". השאיר שמשון מאחוריו בגבעת שערי עזה שער אחד. מכיוון שזה היה עשוי עץ, לא נותר ממנו זכר.

על הגבעה אנדרטה לשישה עובדי מקורות שנפלו בעת שעלו על מוקש בנובמבר 1956. יש מכאן תצפית נהדרת על גברעם, ארז ועל ניסנית שברצועה, ואפילו אל השכונה הפלשתיניות בית להיה בפאתי עזה.  

נוסעים בערוץ נחל שקמה לכיוון אור הנר (בעלי רכב פרטי יעשו את זה על הכביש), חוצים את אור הנר ויוצאים מהשער המזרחי (לחפש את רכז הביטחון או לעקוף מסביב על דרך עפר) אל הכביש לברור חיל.

גיחה למרוקו

משם יש כ-10 דקות נסיעה עד שדרות. זה לא שיש המון מה לראות בעיר, אבל היא בהחלט מפתיעה. זה מתחיל בכיכרות שופעות האנדרטאות. היפה מכולן היא זאת על שם אדמונד ספרא, שמבליטה את ההוויה המוסיקלית של העיר, עם פסלי עוד ועוגב. תזכרו כמה להקות ומוסיקאים יצאו מהמקום הקטנטן הזה: כנסיית השכל, שפתיים, טיפקס. כיכר אחרת היא היחידה בארץ שנושאת את שמו של חסן מלך מרוקו. 

המשכנו במה שמדריכי תיירים יגדירו כסיור פנורמי. נסענו דרך המרכז המסחרי הישן, שם נוהגים להיפגש בני

הדור הוותיק, שהם כ-50 אחוז מהתושבים (עם העלייה החדשה הקשרים שלהם דלילים מאוד). משם, אל שכונות הווילות והרחובות ההולנדיים היפים ולעבר שכונת בן גוריון, השכונה של הבוכרים והקווקזים. בפתחה מקבל את פניכם קיר פסיפס ענקי וצבעוני, "בעקבות רנואר" של מרק מנקר, תושב העיר. בימי שישי, על המדרכות, מתנהל כאן בזאר מקומי וכל שולחנות השש-בש יוצאים גם הם. 

סיימנו בבית הקברות, שמספק מעין גיחה אל מרוקו הישנה והטובה, כולל מבנה הקבר הגדול של באבא יאגו, שעצמותיו הועלו ממרוקו. 

הבעיה היחידה בסופי שבוע היא שאין מסעדות פתוחות בעיר. הזמנו את עצמנו לאמא של יוסי פנחס-כהן, ע"וד ויועץ לראש העיר. התקבלנו בזרועות פתוחות ובארוחת צהריים מרוקאית טיפוסית, כולל גרגרי חומוס, חריימה, סלטים, זיתים ולחם הבית. היה מה זה טוב.  

אנדרטת החץ השבור

יוצאים מהצד הדרומי של שדרות ופונים לניר-עם. נוסעים לאורך גבול הקיבוץ עד למוזיאון המים, במקום שבו היתה באר המים הראשונה. עולים למאגר ניר-עם, מאגר של השפד"ן בן 1.5 מיליון קו"ב, שהודות לפיתוח של קרן קיימת לישראל הפך להיות בית ומשכן לציפורים. מעט בהמשך התצפית על שם אסף סיבוני, מחללי אסון המסוקים בשאר-ישוב. המקום סוריאליסטי: מצד אחד מאגר המים ותצפית ציפורים, ומהעבר האחר תצפית על שכונותיה הצפוניות של עזה ואל העשן העולה משם, כשברקע קולות ירי ממטווח סמוך.

ממשיכים בדרך עפר קלה אל גבעת נזמית, הידועה כיום בשם גבעת נביה מרעי - יד זיכרון לאלוף משנה הדרוזי שנהרג ברצועת עזה מפגיעת

אנדרטה אנדרטת החץ השחור (צילום: יגאל צור)

צלף. האנדרטה הוקמה במקום שהיה קרוב אליו מכל.  בגבעת נביה מרעי עץ זית שלפי המסופר ניטע על ידי אביו כשנולד, הועבר לכאן אחרי מותו, ורק כאשר האב הגיע למקום נקלט והחל ללבלב. מסביב - גן תבלינים.

ממשיכים לאנדרטת החץ השחור, אולי אחת היפות בארץ, שמנציחה 11 פעולות של יחידת 101 וחטיבת הצנחנים בשנים 1957-1953. על כל אבן יש תיאור מפורט ומרגש של הפעולה ותוצאותיה. ושוב, הניגודים: אנדרטה, כיתוב של בן גוריון, טנקים פרושים ברקע, קבוצת חיילים אוכלת צהריים בסמוך, עשן עולה מעזה.  

בדרך צפונה יש לפחות שני מקומות ראויים לגיחה. הראשון שבהם הוא גבעת ארנון, עג'ס אל-ראס בשם הערבי - על הצומת של כביש קרית גת אשקלון, בפנייה לאשדוד. יש כאן מערות קבורה שטרם נחפרו לגמרי, אבל הכי מקסימה הגת הענקית מהתקופה הביזנטית - גת עם חמישה תאי אחסון מרוצפים בפסיפס מסביב למשטח הדריכה המרכזי. התירוש זרם דרך צינורות עופרת אל בור ניתוב וממנו לבריכת איגום, משם נשאב לכדי חרס. ניכר במקום טיפוח נאה של אנשי קק"ל, שהתקינו גם אמפי ישיבה קטן מעץ. ברקע, אגב, מזדקר המבנה של משטרת עירק סווידאן, שכיבושו עלה בדמים רבים, וגם את קיבוץ נגבה רואים מכאן.

מבט צפונה יגלה לכם עמוד חשמל גבוה, צבוע כחול. זוהי גבעת תום ותומר, על שמם של תום כיתאין ותומר קידר שנהרגו באסון המסוקים בצפון. עמוד החשמל הצבוע מעוטר 73 יונים צחורות, כמספר הנופלים באסון. אתר ההנצחה נעשה במחצבה ישנה והיום זוהי חורשה של צמחי ארץ ישראל שבתוכה נקודת התייחדות מתחת לעצי אלון ומסלול הנצחה. וזוהי גם נקודת הסיום של המסלול.  

דורית סדובסקי, טיולי סובב שדרות. טל' 050-5202019; טיולי קק"ל - קו ליער, טל' 350550 - 800 - 1.