דרור שושן נפל חלל
ynet פותח בפרויקט מיוחד: סיפורי החללים שמצאו בעבר את מותם על הכביש. כמו דרור שושן (30) ז"ל מאשקלון, קצין-לוחם בימ"מ, שסיכן את חייו לעיתים קרובות במסגרת ההגנה על המדינה, אך את מותו מצא דווקא בכביש הארור
דרור, סגן מפקד פלוגת לוחמים בימ"מ, ומי שניבאו לו עתיד מזהיר ביחידה המובחרת, נהרג לפני כמעט שנה כשרכב על האופנוע שלו. את הערב האחרון בילה במסיבת יום הולדת של אחד מחבריו, ובסביבות שלוש לפנות בוקר החל לעשות אתל דרכו לכיוון היחידה. מסיבה לא ברורה סטה האופנוע לפתע בחדות והתנגש בקיר בטון לצד נתיבי איילון. דרור נהרג במקום.
צנוע, שקט
שום דבר בילדותו של דרור לא הכין את המשפחה ללוחם האמיץ שהפך. עם זאת, אמו זוכרת חלומות גבורה בילדות. "אני זוכרת שעוד כשהיה בגן, הושיבה אותו הגננת לצדה בחג העצמאות, וסיפרה לילדים כי זה דרור הגיבור , האחד שתמיד שומר על הילדים". אחיו הבכור שחר , המתגורר כיום בקנדה, סיפר כי הוא זוכר אותו "כאח שקט וממושמע, שלא עשה רעש וצרות".
בני המשפחה מספרים כי חזותו של דרור הטעתה מאוד. "הוא היה שקט וצנוע, מעולם לא סיפר על תפקידו ועל מעשיו". הוריו, רחל ואברהם,
בצה"ל שירת דרור כקצין בעזה, ולאחר שהשתחרר התנדב לימ"מ. עד מהרה סומן על-ידי מפקדיו כמי שעתיד להתקדם במהירות, תודות לאומץ הלב שהפגין ויכולת המנהיגות. בימ"מ אף התייחסו אליו כמי שעתיד ביום מן הימים לפקד על היחידה.
"דרור מצטייר בעיני כ'ליאון' הישראלי" אמרו בני משפחתו, "על שם הדמות הראשית בסרט קולנוע על רוצח שכיר, טוב לב ורגיש, שטיפל בעדינות וברוך בעציצים שבביתו. היינו כמו העציצים הללו, ודרור העדיף לא לומר לנו מה הוא עושה כדי לא להדאיג. גם כשקיבל את דרגות הקצונה, סיפר על כך רק ביום בו ענד אותן לראשונה.
"השתתפת בהמון מבצעים בשלוש שנים של לחימה בלתי פוסקת בטרור, ללא לאות ופשרות. במבצעים האלה, כשידענו שאתה שם, ידענו שאם אתה בשטח , הכל יהיה בסדר. ידענו שהמשימה תתבצע על הצד הטוב ביותר", כך ספד לו מפקד היחידה בהלווייתו.
האופנוע הפך שלו
לאיש מחבריו לא ברור מדוע רכש את האופנוע עליו נהרג לבסוף. במהלך השנים לא רכש אחד, גם כאשר לכל חבריו היה. רק לפני כשלוש שנים החליט לעבור לרכב דו-גלגלי, ומאז זה היה "הכלי שלו". אבל חבריו לא דאגו. "ידענו מי זה דרור וכמה הוא אחראי ורגוע. התחושה שלנו הייתה שלו לא יקרה כלום".
"במשך כל השירות הצבאי כמובן דאגתי", אומרת האם רחל. "אומנם לא ידענו כלום וזה רק מוסיף לדאגה, אבל בכל פעולה הייתי אומרת 'אוי ואבוי, אולי דרור שם". אבל האופנוע הדאיג אותנו מאוד. סמכנו עליו שיהיה זהיר, אבל לא הפסקנו לדאוג. החברים סיפרו לנו שהאופנוע היה חלום עבורו, ולכן מייד לאחר שרכש אותו, הוסיף המון אביזרים מתאימים. אבל אני יודעת שהוא נהג בזהירות, ולא בפראות".
אבי אוחיון, שבני משפחתו נרצחו על-ידי מחבל בקיבוץ מצר, מספר אף הוא על דרור. "נודע לי שדרור היה זה שחיסל את המחבל שלקח לי את המשפחה, רק דרך התקשורת. את המשפחה פגשתי ב'שבעה', ובעיקר אמרתי להם תודה, ושלא ידעו עוד צער. מהסיפורים על האיש הזה עולות המילים 'מלח הארץ', בלי שום ציניות. האמת, עם משפחה כמו שהייתה לו, הוא לא יכול היה לצאת אחרת. לי רק חבל שלא הזדמן לי לפגוש אותו בחייו. הדבר היחיד שמנחם אותי קצת הוא שכל הטובים הולכים לאותו מקום. המשפחה שלי כבר שם, ועכשיו נמצא שם גם דרור, שישמור עלינו מלמעלה יחד עם הילדים שלי".
די!
אלפי אנשים ליוו את דרור בדרכו האחרונה. לצד בני משפחה המומים ניצבו לוחמי ימ"מ קשוחים שהזילו דמעה, בוכים על החבר והלוחם האמיץ שהלך סתם כך לעולמו. בהם אבי אוחיון, ועוד מאות שלא הכירו את דרור אישית, אך באו בכל זאת לחלוק לו כבוד אחרון.
"כל הזמן אנשים נהרגים בתאונות דרכים, וזה נורא. כל תאונה כזו מחזירה אותנו ליום הנורא ההוא. כך היה לפני זמן לא רב עם התאונה המחרידה באשקלון של יונית לוי ז"ל, כך זמן קצר אחר כך בתאונה בה נהרג רוכב אופנוע. די, נמאס. צריך לקום ולעשות משהו כדי להפסיק את הקטל הזה".
כתבה זו היא הראשונה בפרויקט "חללי הכביש", המוקדש לזכר אזרחי המדינה שנפלו חלל בתאונות דרכים.
