שלטון החוק נתפס ברשת

בין שלל פרשיות השחיתות הפוליטיות והציבוריות, נמצאת אחת שמקבלת הרבה פחות תשומת לב, שלא בצדק; פרשייה שללא ספק, מקומה בעמודים הראשונים של מיטב העיתונים, ובפרק מכובד של מבקר המדינה. סאגת כלובי הדגים, המזהמים את מפרץ אילת, יכולה הייתה לספק את כל המרכיבים הדרושים לפרשיית שחיתות מדרגה ראשונה. אך מאחר והנפגעת העיקרית - שונית האלמוגים - לא יודעת לצעוק, אין מי שייצא להגנתה.

בפרשה הזו יש את הכל - שכירת יועצים פוליטים בכסף רב; הפעלת מרכזי מפלגות דרך מקורבים; תרומות לפוליטיקאים; הטיית דו"חות מדעיים; מודעות בעיתונים עם האשמות חסרות שחר; ומעל לכל, זיהום מפרץ אילת והרס השונית בצורה שיטתית - הכל לשם בצע כסף.

כבר למעלה משש שנים מתנהל המאבק להצלת מפרץ אילת ולהוצאת כל המזהמים האנושיים מתוכו. בחמש השנים האחרונות מתמקד המאבק בהוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת, שהם, לדעת כל הדו"חות המדעיים שפורסמו בעניין, גורם הזיהום המרכזי במפרץ. במהלך אותן שנים, ובמקביל למאבק הציבורי להוצאת הכלובים, דנה המועצה הארצית לתכנון ובנייה בתוכנית המתאר הארצית לחופי אילת (תמ"א 13), ונדרשה אף היא לסוגייה. המלצת המועצה הארצית הייתה חד-משמעית: אין לאשר כלובי דגים במפרץ אילת. עם המלצה זו הובאה התמ"א לאישור הממשלה (כנדרש על פי חוק תכנון ובנייה, תשל"ה - 1975). אלא שבכך לא תמה הסאגה.  

בתהליך חסר תקדים, נדרשה המועצה הארצית לתכנון ובנייה - הגוף התכנוני העליון במדינת ישראל - לשוב ולבחון פעם אחר פעם את המלצתה זו, כל פעם בשל אילוץ אחר, ותוך שהממשלה מחזירה את התמ"א לבחינה מחודשת. פעם היה זה עיתוי פוליטי לא מתאים, ופעם דו"ח מדענים חדש שהמועצה נדרשה לדון בו, כדי לבחון האם יש בו כדי לשנות את דעתה. פעם אחר פעם היא לא מצאה סיבה לעשות כן, ואישרה את החלטתה הראשונה - אין לאשר כלובי דגים במפרץ אילת.

בכל אותה עת, המשיכו הכלובים לפעול ללא רשיון עסק במפרץ אילת. כל נסיונותיהם לקבל היתר חריג או לזכות באישור אחר, שיאפשר את פעילותם באופן חוקי, נדחו בזה אחר זה על-ידי ועדות התכנון וועדות הערר. חוזה השכירות של כלובי הדגים, שאיפשר להם לפעול במימי מפרץ אילת, ואשר התקבל ללא מכרז - אף הוא הסתיים לפני כשנתיים ימים, ותביעות פינוי מתנהלות נגד החברות המפעילות.

בדצמבר 2003 פרסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, חוות דעת, בה נקבע כי פעילות כלובי הדגים אינה כחוק. אך גם זה כנראה לא מספיק כדי להפסיק פעילות מזהמת ובלתי חוקית. במדינת מתוקנת, בה כל תושביה שווים בפני החוק, היינו מצפים כי כלובי הדגים היו מוצאים מן המים זה מכבר. אם לא בשל הזיהום הכבד שהם תורמים למפרץ, אזי בשל הפרות החוק המתמשכות שלהם. ואם לא בשל שני אלה גם יחד, אזי בגין סירוב בעלי העניין לפנות את השטח על פי הדין. אולי בשבוע הבא, עם הכרעה נוספת בממשלה, הפינוי סוף סוף יתממש.

לצערנו, תרבות הקומבינה והצפצוף על החוק מכה שורשים אפילו בים. נדמה כי היום, יותר מבעבר, מרשים לעצמם רבים להפר את החוק מתוך ידיעה, כי ממילא לא יצטרכו לתת את הדין על מעשיהם. פרשת כלובי הדגים במפרץ אילת הצליחה לסבך ברשת רבים מהגופים המוסמכים במדינת ישראל, והיא מתריסה כנגד היכולת לאכוף החלטות על מי שמסרב לקיימן. פרשה זו אולי אינה שונה מחברותיה בנוף הישראלי, אך היא חריגה בהיקפה, בנזק שנגרם לסביבה עקב העדר האכיפה. היא גם משדרת מסר לא ראוי לכל מי שנמצא במצב דומה: פרוש את הרשת רחב, ושלטון החוק כבר יסתבך בה. 

עו"ד יריב אברמוביץ', מנכ"ל עמותת "צלול" לאיכות הסביבה