סיפור פשוט

בפרק המוצלח ביותר של סרט האפיזודות "אזור הדמדומים" (1983), מגלם ג'ון ליתגו נוסע מבועת במטוס המשוכנע שיצור מפלצתי מתרוצץ שם בחוץ על הכנף, ומחבל באחד המנועים. ג'ורג' מילר ("מקס הלוחם בדרכים") ניהל שם בוירטואוזיות עוצרת נשימה סיוט בשחקים, שהשכיל בה בעת להיות מהתלה שנונה על חשבון הפחד האינפנטילי מפני מה שאורב מתחת למיטה. "טיסת לילה", המותחן החדש של ווס קרייבן, אבי אבות סרט האימה הפוסט-מודרני ("סיוט ברחוב אלם", "צעקה"), מתנהל אף הוא ברובו בתחומיו של כלי טיס (כזכור, אתר שהיה חביב על פרנסי הוליווד בסדרת סרטי "נמל תעופה" של שנות ה-70); והאמת, הוא מצליח במקום שבו נכשלו מרבית סרטי הקיץ הזה, עם כל הרעש והצלצולים – פשוט לספק הנאה בסיסית.

טיסת לילה

זה מתחיל – כפי שיודע כל מי שעיניו שזפו את הקדימון – כמו קומדיה רומנטית שבה רייצ'ל מקאדמס ("לדפוק חתונה", ואחד השמות העולים בהוליווד), מנהלת דלפק קבלה במלון פאר, מוצאת עצמה מחוזרת על ידי זר מצודד (סיליאן מרפי מ"באטמן מתחיל") בתור העלייה למטוס. לצופה המנוסה ברור ששום רומן לא יצמח עם מי שמעיניו נשקף מבט מקפיא דם שכזה, אבל גיבורי סרטים, כידוע, לא צפו מעולם בסרט, ולא יעבור זמן רב עד שגם זו שלנו תבין שלגבר המסתורי, המתגלה גם כשכנהּ לטיסה, יש כוונות מאיימות ביותר.

"טיסת לילה" הוא לא יותר מסיפור טריוויאלי המגולל בפשטות וביעילות. ככזה, אפשר בקלות לדמיין אותו כסרט דל תקציב, בשחור לבן, משנות ה-50. מה שהיה קרוי אז "בי מובי", והתבסס על עלילה מהודקת, מוגבלת בזמן ומקום, סיטואציה דרמטית בודדת ואווירה אינטנסיבית. ואמנם, יעילותו של הסרט מוכחת כל עוד הגבר והאישה מנהלים ביניהם משחקי חתול ועכבר כשהם קשורים בחגורות המושב. לעומת זאת, חלקו האחרון – אל דאגה, לא נחשוף – נכנע לשבלונת ה"מאחוריך!" המזוהה עם כל סרט אימה סוג ז' (כאילו שקרייבן לא עשה את סרטי "צעקה" שלעגו לכל השטיקים המשומשים הללו), ורק בזכות פגימה פיזית מקורית שנגרמת לאחת הדמויות כאן מצליח בכל זאת להעלות בדל חיוך.

מאליו מובן ששום דרמה מורטת עצבים המתרחשת במטוס אינה יכולה שלא להדהד את מתקפת הטרור המשולבת ההיא; ו"טיסת לילה" אכן מממש את חרדתו הכמוסה של כל נוסע בחברת תעופה היום מפני הזר בכסא שליד המעבר. מבחינה זו, סרטו של קרייבן מעניק טוויסט מעניין לז'אנר "חיזור גורלי" ושות'. לא עוד מפגש רומנטי עם זר שרמנטי המתגלה כמחזר מהגיהינום, אלא מישהו המעורב בקונספירציות לאומיות הרות גורל, לא פחות. בדיוק ארבע שנים אחרי, מטוסים הפכו לאתר הבלהה החדש של אולפני הוליווד – בקנה כבר ממתין "flightplan", המותחן החדש עם ג'ודי פוסטר, כאם שבתה נעלמת במפתיע בעיצומה של טיסה טרנס אטלנטית – כחלק מהתמודדות עם הטראומה הקולקטיבית.

ומה ש"טיסת לילה" בעצם אומר הוא, שהלוואי שעל סיפון המטוסים ההם היתה אחת שהיתה מצליחה כמו מקאדמס. גם זו דרך להפוך את 9/11 לאחלה סרט ליומיות.