מירי שיק

כריזמטית המירי בוהדנה הזאת. יום אחרי הפגישה איתה, אני תופסת את עצמי תוהה אם הייתי מסתדרת במערכת יחסים כמו שלה ושל בבו קובו. הוא עושה עסקים וחי באירופה, בעוד היא מטפחת קריירה בישראל. הם נפגשים אחת לשבוע וחצי, ובשאר הזמן בוערים מגעגועים. זה רומנטי, זה גדול, זו מערכת יחסים שלא תיגרס במלתעות השחיקה. אבל איפה אני ואיפה האמזונה הברבורית הזאת, שמנהלת את חייה בין דירה יפה מול הים, בפרויקט יוקרתי ביפו, ובין לונדון, שם חי בן זוגה המשגשג.

11 שנים עברו מאז הזכייה ההיא כסגנית ראשונה בתחרות מלכת היופי, שבעקבותיה הוחתמה ב"לוק". בשנים האחרונות, ככל שהיא מתקרבת לגיל 30, היא מסומנת כפנטזיה ארצית חוצת עדות ומגזרים, דמות שישראלים רבים היו חולמים לבלות איתה חופשה. מעצם היותה כה נחשקת ואהובה, אפשר היה לצפות שמירי תביא אותה בשידוך נוצץ ומדוגם, סטייל ברבי וקן. רק שלפני חמש שנים היא התאהבה, בניגוד לציפיות, בבבו קובו, טייקון עסקים בן 54, אב לשלושה ילדים שכבר שנים חי בנפרד מאשתו, ועכשיו היא כבר באמצע היריון ראשון. מודאגות? היא כבר תרגיע אתכן.

"למצוא את הסול מייט — הנפש התאומה שלך — זה הפרויקט הכי קשה בעולם", היא אומרת ולוגמת מתה המרווה שהכינה. "אני נמצאת בקשר רק כשיש מעבר לאהבה גם תשוקה, חיבור וגעגועים מטורפים. כשיש כל הזמן פרפרים. כשיש גם השקט וגם את הלבד".

יש סיכוי שתעברי לגור עם בן זוגך בלונדון?

"מה פתאום. אני מחוברת לכאן, אוהבת את המדינה הזאת ולא יכולה בלי המשפחה שלי. אם אני לא רואה אותם פעמיים בשבוע ומדברת איתם ארבע-חמש פעמים ביום, אפשר להגיד שאני די משתגעת. ההורים שלי היו תמיד נפלאים וזרמו עם ילדת הפרא שהייתי, לא לחצו ולא נלחצו כשראו שאני לא עושה את כל הבגרויות".

ואת ובבו תמשיכו לנהל את מערכת היחסים שלכם בשלט רחוק?

"עצם העובדה שהוא גר שם ואני כאן — זה משמר. אני מעריצה זוגות נשואים שגם עובדים יחד וגם חוזרים בערב ביחד הביתה. זה נראה לי מאוד קשה. בבו ואני נפגשים כל שבוע וחצי בערך, וזה די דומה למערכות יחסים שמנהלות חברות שלי שנשואות לאנשי קבע, או למה שקורה אצל חברה שלי שהארוס שלה טייס. גם גלית גוטמן לא רואה את בעלה תקופות ארוכות. מה שהכי מתאים לאופי שלי זה להיות בקשר אבל גם להיות לבד. כשהיו לי מערכות יחסים אינטנסיביות וגרנו ביחד, היה לי קשה. היו הרבה מריבות וחיכוכים. אני חושבת שאיפשהו התחננתי לאלוהים שישלח לי משהו כזה, ואני זורמת עם מה שמגיע. זו מערכת היחסים שיש לי כרגע. היא מושלמת מצד אחד ויש לה אספקט מסוים שבעיני אחרים הוא חיסרון ולי דווקא נראה כמו יתרון אדיר".

אבל עכשיו, בהיריון, את בטח בתקופה רגישה. את לא צריכה אותו יותר?

"דווקא לא. כי יש עכשיו גם את השיגעונות וההורמונים, ורצון להיות לבד עם עצמי או ללכת לאימא. אני חושבת שזה טוב. זה מנקה".

הוא יגיע ללידה?

"כמובן".

וייכנס לחדר הלידה?

"עדיף שלא. הוא מאלה שרואים מחט ומתעלפים".

ולא תגדלו את הילד ביחד?

"כולם אומרים לי שאחרי הלידה זה סיפור אחר. אני משוכנעת שתהיה לי המון עזרה. נכון לעכשיו, בכל אופן, לי אין תוכניות לעזוב את הארץ ולו אין כוונות לעזוב את העסקים שלו שם".

אמרת פעם בריאיון שכשתהיי בהיריון, אימא שלך תעבור לגור איתך.

"אני אשמח אם ההורים שלי יבואו לגור לידי. קודם כול, כי הם יעזבו את שדרות. מאוד מפחיד אותי שהם שם. הסיבה השנייה היא שאני בטוח אצטרך את אימא לידי, לפחות בהתחלה".

את בחורה לא שגרתית.

"כל החיים שלי הייתי די נחושה בבחירות שלי. לא תמיד הדברים היו שגרתיים ולא תמיד נראו לכולם. אבל אני לגמרי הולכת עם האמת שלי ועם מה שטוב לי. כשאני סוגרת את הדלת, אין פה עיתונאית שמסקרת לי את החיים או צלם רכילות. נשארים רק אני וסגנון החיים שלי, ובאמת טוב לי. אני מאושרת ולא עושה שום דבר מחוסר ברירה".

"מה שיהיה מחר כבר נקבע, ולא משנה מה נעשה. אי אפשר לשנות את זה"

לא צריכה טבעת

בניגוד לכוכבים אחרים, שמדחיקים פרטים לא פוטוגניים וטורחים לשכנע שחייהם צחורים וזוהרים ורק אצלכם לא משהו, בוהדנה לא מאמינה בהתייפייפות. הכנות הנדירה הזאת — שבעבר כבר גרמה לה לספר בגילוי לב על שני אחיה הגדולים שנפלו לסמים — היא סוד הקסם שלה.

אתם ארבעה ילדים, אבל את תמיד מספרת רק על שניים מהאחים שלך. מי זה האח שאת לא מדברת עליו?

(צוחקת) "תומר, הוא בן 23. בחור מהמם ויפה תואר. גם הוא היה יכול להיות טופ-מודל. הוא נשוי עם שני ילדים וגר בשדרות. יש לו אטליז וחנות דגים, עסק מצליח וממש מגניב. באמת לא דיברתי עליו הרבה. פשוט כנראה כי הוא ילד סנדוויץ' טיפוסי, שלא עושה בעיות".

ומה שלום שני האחים הגדולים?

"השני, בן ה-39, גר בצפון ועומד להתחתן עם אישה מקסימה. הוא נקי כבר שבע שנים, יש לו עבודה מסודרת בחברת פרסום ואוהבים אותו. בואי נגיד שאחד לאלף זה מצליח ויוצאים מהעולם שהוא היה שקוע בו. לצערי הרב, אחי הבכור, בן ה-40, עוד לא מצא את עצמו בחיים. קרה לו מקרה נורא, הוא איבד ילד. זה קרה ביום הולדתו ה-30. בת הזוג שלו טיילה על המדרכה עם התינוק שלהם בן השנתיים, בכביש ליד הייתה תאונת דרכים ורכב עף על העגלה. האימא לא נשרטה אפילו. אחי היה אז בתקופה מעולה, הוא היה נקי ומאושר, אבל מאז המקרה הוא לא ממש מוצא את עצמו ולא ממש רוצה לחיות. הוא די נופל וקם. טיפולים, גמילות, קהילות, חוזר, נופל. עכשיו אנחנו קצת פחות בקשר, כי הוא בחר בדרך הזאת והוא לא רוצה שיעזרו לו. אם ניתן לו כסף פשוט נרצח אותו, כי כל הכסף ילך לסמים. אנחנו מחכים שהוא יתעורר מחלום הבלהות שהוא נמצא בו. זה קשה".

הלכת פעם לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם זה?

"הייתי פעם וחצי. לא נהניתי מזה שהפסיכולוג נבר לי בחיים, במיוחד בסיפור האחים שלי. אז אמרתי: 'או.קי, יש לי כמה שריטות ואני יכולה לטפל בהן בעצמי'".

אולי את יותר מקבלת דברים כי את מאמינה בגורל

"זה נכון. אני מאמינה שלכל אחד יש את התאריך שלו. מה שיהיה מחר כבר נקבע, ולא משנה מה נעשה. אי אפשר לשנות את זה".

איך התחזקה אצלך האמונה בגלגול נשמות?

"כבר ארבע שנים יש לי הילרית מכפר יונה בשם נוית. היא מתעסקת בהילינג ובריפוי אנשים וגם בגלגול נשמות ובריברסינג. פעם עשינו ניסיון לחזור אחורה וראיתי פלשים. ראיתי את עצמי כילד בתקופת זמן עתיקה מאוד, תום סוייר כזה, במין ספק שווקים ספק יער. היו שם עגלות רתומות לסוסים ועל העגלות היה אוכל. התעוררתי מהפחד, הייתי חיוורת כמו סיד, המצח שלי התנפח באזור העין השלישית.

"אני משוכנעת שלכל האנשים סביבי היה איזשהו קשר אליי בחיים הקודמים"

"אני חושבת שגלגול נשמות זה דבר שלגמרי קיים, אחרת אין הסבר לזה שאתה אוהב או שונא מישהו ממבט ראשון, ואין הסבר לפחדים לא מוסברים שטבועים בך. אני משוכנעת שלכל האנשים סביבי היה איזשהו קשר אליי בחיים הקודמים — לבבו, לאבא שלי, למאיר סוויסה. כולם זה סגירות מעגל".

גם מאיר סוויסה?

"בוודאי. הוא לגמרי מישהו שהייתי צריכה לפגוש. עזרנו זה לזה המון. קודם כול הוא מפעל הפיס לקריירה, וכחבר הוא מסוג האנשים שאני מספרת להם ה-כול. תמיד הוא נותן את העצה הכי טובה, הוא אובייקטיבי ונטול אינטרסים. אפרופו, גם הוא לא היה נשוי, הוא חי עם האהובה שלו והם גידלו ביחד את הילדים שלהם 18 שנה בלי חתונה".

זה מוצא חן בעינייך?

"חתונה לא באמת קריטית לי. גם ההורים שלי אף פעם לא לחצו: 'תתחתני, תתחתני'. אם זה בשביל לשמוח ולחגוג אז לא צריך, כי אנחנו עושים חגיגה מכל שטות. אצלי, למשל, יומולדת זה שבועלדת. מה שיש בזוגיות, בחדרי חדרים, בלי קשר לכתובה או טבעת, זה מה שבאמת חשוב בעיניי. לא הטלתי וטו והחלטתי שלעולם לא אתחתן, אבל מבחינתי האושר הכי גדול הוא הזוגיות עצמה עם ילדים".

הכתבה המלאה בגיליון דצמבר של מגזין GO