"אצלנו חוגגים גם פסח וגם עיד אל פיטר"

העבודות במעלה המוגרבים בהר הבית הסעירו בסוף השבוע האחרון את ירושלים, וליבו את המתח בין יהודים לערבים בבירה. אבל לפחות במקום אחד בעיר הטעונה כל-כך, הדיאלוג והאחווה בין העמים נדמים מציאותיים לגמרי. תכירו, בית-הספר לחינוך דו-לשוני על-שם מקס ריין בירושלים, בו לומדים אלה עם אלה כ-360 תלמידים יהודים וערבים. את המוסד מובילים שני מנהלים: דליה פרץ ועלא חטיב, שניהם אנשי חינוך ותיקים הפועלים לקידום הדיאלוג בין העמים באמצעות חינוך משותף.

"המטרה שלנו היא לבנות שוויון בתוך קונטקסט רחב של חוסר שוויון", מתארת פרץ. "אנחנו לא אי מבודד או בועה, אנחנו חלק מהחברה הישראלית והמציאות חודרת אל הכיתות. ובכל זאת, אנחנו מצליחים לקיים דיאלוג בין שתי התרבויות שמגיע ממקום של קבלה".  

"עמיר ואני גדלנו על ערכים דומים, והוא מאוד אוהב את ביה"ס". דליה פרץ

לוח שנה עמוס חגים

את דרכה בבית-הספר החלה פרץ בסוף שנת 2000, לאחר שסיימה את לימודיה בבית-הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל הירושלמי. באותם ימים בית-הספר היה עדיין רק כיתת לימוד בודדה, ורק שנה לאחר מכן התקבל ממשרד החינוך האישור הרשמי להפעלתו. "מאז מדובר בהצלחה של ממש, עליה מעיד מספר הילדים המבקשים להתקבל", מחייכת פרץ. "מאז ומתמיד עסקתי בחינוך ובגישור בין קבוצות", היא ממשיכה. "לצערי, החברה הישראלית מרובת שסעים: אנחנו שסועים מעמדית, תרבותית, דתית ואידיאולוגית. לחינוך יש תפקיד חשוב ביצירת קשרים בין אנשים ובאיחוי הקרעים".

האג'נדה החינוכית-חברתית של פרץ, שכמו אחיה המוכר גדלה והתבגרה בשדרות, זוכה לתמיכתו של שר הביטחון. "עמיר מחובר לרעיון החינוך המשותף עוד מימיו כראש מועצת שדרות בשנות השמונים", היא מעידה ומסבירה שששניהם נדבקו בחיידק החברתי עוד בילדותם. "עמיר ואני גדלנו על ערכים דומים. הוא ביקר כאן

ומאוד אהב את המקום, ומטבעו תומך מאוד ברעיון עליו מושתת בית-הספר. הוא תמיד אומר שהיה רוצה לראות את ילדי בית חנון ושדרות משחקים ביחד".

- איך מתנהל המקום?

"לומדים אצלנו כ-400 תלמידים בני שלוש עד 14, במסגרות שבהן השוויון בין מספר הילדים היהודים והערבים נשמר בקפידה. התפיסה שלנו מבוססת על ייצוג שווה של התרבויות, בעינינו הערך המרכזי ביצירת שותפות אמיתית. לכל כיתה יש שתי מחנכות, יהודיה וערביה, והשיעורים מתנהלים בשתי השפות במקביל. מבחינת כוח האדם יש לנו צרכים כפולים", פרץ מודה, אך לדבריה "אין לכך השפעה על פרק הזמן שנמשך כל שיעור".

לוח השנה של בית-הספר, כמו גם תוכנית הלימודים שלו, נראים מעט אחרת. "אנחנו מציינים את חנוכה ופורים, וגם את חג המולד ועיד אל פיטר", פרץ מתארת ומציינת שבשל עומס החגים, לוח החופשות נבנה בצורה מיוחדת כדי להותיר זמן גם ללימודים. ושיעורי ההיסטוריה? הם אינם מזכירים את אלה שמכירים תלמידי מערכת החינוך ה'רגילה'. "בנינו מערך שיעורים שמביא בפני התלמידים את הנרטיב היהודי לצד הנרטיב הערבי, מבלי להכריע ביניהם", פרץ אומרת. "המטרה היא שהילדים יקיימו דיאלוג מושכל, מתוך הבנה של שני הצדדים. הרבה מאוד אנשים חוששים שמדובר בתוכנית מורכבת מדי, אבל אנו סבורים שהמציאות היא המורכבת. אין שום סיבה לעוות אותה - צריך רק כדי לפשט אותה. הניסיון שלנו מוכיח שהילדים מסתדרים מצוין".

עשרה בתי-ספר נוספים בשנים הקרובות

כיום פועלים בישראל שני בתי ספר דו-לשוניים נוספים: האחד במשגב שבצפון, והשני בכפר קרע שבמשולש. שלושת המוסדות הוקמו בידי לי גורדון ואמין חלף, אנשי חינוך המאמינים שהדרך ליצור שינוי ביחסי יהודים-ערבים היא לימוד משותף. בשנת 1997 השניים ייסדו את עמותת "יד ביד", שבשנים הקרובות מתעתדת

להפעיל בתי-ספר בעלי  מתכונת דומה ברחבי הארץ, כולם מתוקצבים בידי העמותה ומשרד החינוך. "המטרה היא לפתוח עשרה בתי-ספר כאלה בעשר השנים הקרובות", מוסיפה פרץ. "בבאר-שבע, למשל, מוקם בימים אלה גן דו-לשוני.

"ההישג הגדול שלנו הוא היומיום", מכריזה פרץ כשהיא נשאלת על מה גאוותה הגדולה. "הרגע בו כל ילד וילדה שנמצאים פה מרגישים טבעי להיות זה בחברת זו, והעובדה שחברים טובים נבחרים לפי העדפות ולא לפי לאום, הם הדבר הנפלא ביותר. חבל שמציאות ההפרדה שהורגלנו אליה, יוצרת מצב שבו למידה משותפת של יהודים וערבים נראית כמו רעיון רדיקלי", היא מסכמת. "אני מקווה שנוכיח שמדובר באלטרנטיבה נכונה ואף הכרחית".

• בית-הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל מאתר בימים אלה מועמדים להשתתפות בתוכנית הלימודים. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן