ז'לזניק - בית ספר יסודי-גבוה לכדורסל

אנא פיקחו את העיניים ובו בזמן מיתחו את האישונים, או לחילופין שימו עליכם את משקפי התלת מימד שברשותכם. לטובתכם. גמישות הרשתית תקל עליכם בקריאת רשימת השמות המצורפת בזאת: מילוש טאודוסיץ', אלכסנדר ראשיץ', ברנקו צבטקוביץ', זוראן ארצג, מרקו דז'ראסימוביץ', סלובודאן פופוביץ', בויאן קרסטוביץ', פרדראג סמארדז'ינסקי, איבן ז'יגראנוביץ' ודראגן לאבוביץ'.

שמות קשים לקריאה והגייה, אך כאלה ששווה לשנן. לא רק בגלל שאלו השחקנים שינסו להדיח את הפועל ירושלים ברבע גמר גביע יול"ב, אלא גם בגלל שבעוד שנה-שנתיים תשמעו עליהם ככוכבים עולים בכדורסל האירופי. על פי ניסיון העבר ועל פי התנהלותו של ההווה, העתיד גם ברור. תו התקן של FMP ז'לזניק, כמעט ומבטיח אותו.

טאודוסיץ'... ראשיץ'... מי אלה לעזאזל? וארצג... הוא בכלל כדורגלן, לא? 'טומי-גאן' הקרואטי הזכור לטוב מהפועל פתח תקווה. לא ייתכן שלקבוצה דלת התקציב ונטולת זרים משכונת ז'לזניק שבבלגרד, יש סיכוי מול מריו אוסטין, מאיר טפירו ודרור חג'ג' שלנו. בטח לא כשהגיל הממוצע של שחקני הסגל הוא 22 בכך הכל, ושהיחיד בקבוצה שנולד לפני שנות השמונים, הוא המאמן האלמוני ולאדה ווקויצ'יץ'. והוא אם הסתקרנתם, בן 34 בלבד.

קבלו אותם. הילדים משכונת ז'לזניק (Jean-Phillippe Koch, SIG)

אבל הסיפור של ז'לזניק, תופעה ייחודית באירופה, מוכיח כי כישרון עדיף על ניסיון. זוהי המדיניות הכמעט מוצהרת של נשיא הקבוצה ראטקו רדובאנוביץ', כוכב נבחרת סרביה בסוף שנות השבעים והשמונים. כשהוא שיחק לצד דליפאגיץ' ודליבאשיץ' האגדיים, ז'לזניק היתה רק בתחילת הדרך וכך גם נישואיהם של הורי השחקנים שהוא מגדל כיום בבית הספר המפואר שלו לכדורסל - ספק אם יש אחד כזה באירופה שיכול להתגאות בבוגרים כמו דיאן מילוייביץ', ולדימיר רדמנוביץ', בויאן פופוביץ', מילה איליץ' ורבים... רבים אחרים. 

רדובאנוביץ' הוא המוח מאחורי ז'לזניק, שנוסדה בשנת 1975 כשלוחה של חברת הפלדה המקומית ופילסה דרכה מהליגות הנמוכות ועד לליגה הבכירה בסרביה ב-1986. דווקא אז פעילותה הושעתה בגלל שלא היה ברשותה אולם סגור תקני. זה היה יכול להיות סוף עצוב לסיפור ילדים אופטימי, אלמלא לקח על עצמו רדובאנוביץ' להחיות את הקבוצה, בנה לה אולם שמכיל 3,000 מושבים. מכאן ואילך, הפכה ז'לזניק אחד הסטארט-אפים המוצלחים בתולדות סרביה.

מפעל הכדורסל של רדובאנוביץ' המשיך לשגשג בחסות מפעל הברזל FMP ובשנת 1996 שבה הקבוצה לליגה הבכירה ואף שלחה שחקן ראשון בתולדותיה לנבחרת, ניקולה בולאטוביץ' מיודענו מהפועל תל אביב. מאז היו המונים כאלה. באליפות העולם האחרונה נכללו בסגל המורחב של הנבחרת לא פחות מעשרה יוצאי ז'לזניק. בד בבד, טאודוסיץ' ולאבוביץ' הובילו את הנבחרת הסרבית עד גיל 20 לזכייה באליפות אירופה.

מילה איליץ' במדי נבחרת סרביה. עזב השנה לניו ג'רזי (איי.פי)

כיום, לא פחות מ-120 כשרונות בגילאים שונים לוקחים חלק בפרויקט של הנהלת ז'לזניק, שמשקיעה כל ממונה הלא רב בטיפוחם. רדובאנוביץ' עומד בראש מערך סקאוטים אדיר ברחבי המדינה. וכשאלו מגויסים לקבוצה הם משוכנים באכסנייה המיוחדת שנבנתה לצד האולם 'דבורנה FMP', שם הם מבלים את זמנם מאימון לאימון. הבשלים שביניהם מגיעים בסופו של דבר לקבוצה הבוגרת. בדרך כלל, הם לא נשארים שם יותר מדי. רובם נחטפים בגיל צעיר אל טובי הקבוצות ביבשת, חלקם אף ל-NBA.

"כולם כבר יודעים שכשמדובר בשחקן מז'לזניק, כדאי לשים עליו עין וזה נכון הן ב-NBA והן בקבוצות העשירות של אירופה. הקבוצה הפכה לשם דבר בעולם הכדורסל. אין לה מתחרה באירופה", אמר מארק קורנסטין, סוכנם האמריקני של אשקרביץ', פופוביץ', איליץ', טאודוסיץ' ואחרים שמקורם בקבוצה, "מדובר בקבוצה מיוחדת, עם אנשים נהדרים בראשה, שמקדישים את כל מרצם לטיפוח שחקנים צעירים. אף אחד לא יכול להתווכח על זה שהם הוכיחו את עצמם".

קורנסטין בחברת קליינט מפורסם אחר, פרימוז ברזץ' (Pinnacle Mngt)

- מה הייחוד של הקבוצה הזאת?

"אני חושב שלראשי ז'לזניק יש חוש יוצא מן הכלל לכשרונות צעירים. לא רק שהם יודעים לזהות את השחקנים הללו והפוטנציאל הגדול שלהם, הם גם מוכנים להשקיע בהם ולתת להם הזדמנות כדי שיממשו אותו. יש הרבה קבוצות באירופה שמעוניינות להשקיע בשחקנים צעירים, אבל משאירות אותם בסוף הספסל. בז'לזניק זה לא קורה, כולם מקבלים הזדמנות והם גם עובדים באווירה מתאימה.

"אם אני שחקן צעיר, אני מעדיף ללכת לז'לזניק ולקבל דקות משחק, מאשר להתפתות לכסף של קבוצה גדולה יותר. שם אתה יודע שתזכה לתשומת לב, שאולי תזכה אותך בעתיד בחוזה שמן".

מרקו מרינוביץ'. עזב לכסף הגדול שהציעו מג'ירונה (רויטרס)

ראשיץ', טאודוסיץ', סמארדז'ינסקי ובעיקר לארצג, הפורוורד המבטיח, יזכו בעתיד לחוזה שמן שכזה, וקרוב לוודאי שיעזבו. אבל בז'לזניק לא מוטרדים, כמות הכשרון שנמצאת בקבוצה כמעט בלתי נדלית. ובסרביה מדברים כבר על דיאן מוסלי בן ה-16 (גובהו כבר 2.12 מ') ומלאדן מצ'באן כאלו שממתינים למקום שיתפנה בקבוצה הבוגרת. אגב, רק השנה התפנו ששה מקומות כאלה עם עזיבת איליץ', מרינוביץ', ואסיץ', אלכסנדרוב, יורוביץ' וסבאנוביץ'.

"יש לנו מערכת שמגלה שחקנים כבר בגילאי 11-12 ומביאה אותם לבית הספר שלנו" סיפר ווקויצ'יץ', "הם גדלים ביחד עד גיל 18 ואז עולים לקבוצה הבוגרת. הבעיה היא שבשנה הבאה למשל, כבר לא יהיו פה חמישה או שישה שחקנים מהסגל הזה".

המדהים מכל הוא שלמרות העזיבה המאסיבית של שחקני מפתח בכל עונה, הקבוצה נשארת תחרותית הן בסרביה והן באירופה ואף זוכה בתארים - רק לפני כחודש זכתה הקבוצה בגביע הסרבי הרביעי בתולדותיה עם ניצחון על פרטיזן בלגראד הגדולה. בשנה שעברה זכתה בליגה האדריאטית, שנתיים אחרי שעשתה זאת בפעם הראשונה. אגב, ז'לזניק היא היחידה שהופיעה בכל שנות קיומו של גביע יול"ב. למעט עונת 2004-05, בכל שנה הגיעה לשלבים הגבוהים.

הצוות המקצועי של רדובאנוביץ' והשחקנים חוגגים באדריאטית (רויטרס)

"זהו אות כבוד להנהלה המצוינת של ז'לזניק" טוען קורנסטין, "מדובר במקצוענים אמיתיים שמוכיחים שנה אחר שנה כי ניתן להשקיע בטיפוח כישרונות מחד, ולשמור על מסורת ההצלחות של הקבוצה מאידך. החיסרון של עבודה עם שחקנים צעירים היא עזיבה של החשובים ביניהם בכל שנה. ז'לזניק כל כך מיוחדת, כי היא מצליחה להתעלות מעל זה. אין עוד קבוצה כזאת באירופה".

ככה זה עובד בז'לזניק - שחקנים באים כילדים, מתבגרים, מבשילים והולכים, אבל מדובר קודם כל בקבוצה. יותר מזה, בית ספר. יותר מזה, משפחה. זאת גם הסיבה שלא מכניסים זרים הביתה. לפני שלוש שנים, כשפגשה בחצי גמר גביע יול"ב את מחזיקת התואר לעתיד הפועל ירושלים, עוד שיחקו בשורותיה קימאני פריינד ורג'י פרימן. 

זכרונות מ-2004. וויל סולומון מנצח את פריינד בחצי הגמר (רויטרס)

מאז קודם עוזר המאמן דאז ווקויצ'יץ' לעמוד בראש הקבוצה, הסגל מתבסס אך ורק על כשרונות מקומיים. לא של סרביה, של ז'לזניק עצמה. אגב, לרגל הצלחתו, הוארך חוזהו של המאמן עד 2010.

למלחה, ווקויצ'יץ' מביא סוללה של שחקנים וזה הזמן למתוח שוב את הרשתית ולשים לב בעיקר לארצג (21, 2.10 מ'), שלצד משחקו הטוב בפנים, נהנה מיד מצוינת מבחוץ. מקומו בדראפט ה-NBA הקרוב כמעט ומובטח. ראשיץ' הוא סקורר שיש להתחשב בו וצבטקוביץ' צלף שלשות אדיר. לאבוביץ' וסמארדז'ינסקי עושים עבודתם נאמנה מתחת לסל, טאודוסיץ' וקרסטוביץ' הרב תכליתיים פשוט עושים הכל.

ברנקו צבטקוביץ' מחבק. משפחה של ממש בז'לזניק (רויטרס)

אבל בסופו של דבר, באמת שאין מדובר באינדיבידואלים, כוחה של הקבוצה היא בגיבוש המיוחד של השחקנים שגדלים ומתפתחים ביחד. כבר בגיל צעיר הם מכירים אחד את השני כל כך טוב, עד כי קשה מאוד לפגוע בשטף המשחק שלהם. או בשטף המסורת הנהדרת והייחודית כל כך של ז'לזניק. ממש כמו נחש המשיל את עורו, חודש אחר חודש, וממשיך לזחול אל יעדו ואולי אף להכיש - משהו שהירושלמים עלולים להרגיש כבר הערב במלחה.