ארץ ישראל: מדינת הירוקים (בדיעבד)

הכירו את תרה ביט, עובדת הייטק, ירוקה בדיעבד. תרה, תושבת חיפה, דווקא מאוד אוהבת טבע וירוק, אלא שהירוקים האלה נראים לה קצת לא מעשיים: מה הצביעות הזו, להפגין מול בתי הזיקוק? מה, הירוקים לא נוסעים במכוניות? הם לא צריכים דלק?

בבניין שבו גרה תרה קורים בזמן האחרון דברים משונים: המון אנשים צעירים, לא מעשנים, חולים בסרטן. חבר שתרה משוחחת איתו על הנושא, מציע לה לצפות בכתבה "העיר באפור", ששודרה בזמנו ב"אולפן שישי" של ערוץ 2. תרה צופה, ומזדעזעת. היא מגלה שמה שקורה בבניין שלה רחוק מלהיות מקרי: שיעור מקרי הסרטן באזור חיפה גבוה ב-20% מהממוצע הארצי. בתי הזיקוק הם בין המזהמים הגדולים באזור: הם פולטים לאוויר כמות מזהמים זהה לזו של בתי הזיקוק בכל מדינת קליפורניה, ש-21 בתי הזיקוק שלה מעבדים פי 12 נפט בשנה. מסתבר שדווקא אפשר לזהם פחות, הרבה פחות, גם בלי שאנשים יחזרו לרכוב על סוסים. בז"ן פשוט צריכים להשקיע יותר בטכנולוגיות מתקדמות להפחתת הזיהום.

אז תרה הפכה לקצת יותר פעילה לאחרונה. היא שלחה פעם מכתב זועם לעיתון, ואפילו הגיעה להפגנה אחת. ובטוקבקים היא כבר לא משמיצה את הירוקים. אבל היא עדיין לא מצליחה להבין את ה"בוגדים" האלה, עובדי ההיטק שתומכים בהעלאת שווי השימוש ברכב צמוד. מה הסיפור שלהם?

תרה הרוגה מעייפות. היום היא נסעה לקורס מטעם העבודה בנתניה. בדרך חזרה היתה תאונה בכביש החוף, והיו פקקים איומים. בעבר, כשהגיעה לעבודה ברכב פרטי, היא הייתה משאירה אותו בעבודה ונוסעת לקורסים האלה ברכבת - הרי התחנה צמודה למקום העבודה במת"מ. אבל עכשיו היא נוסעת ברכב הצמוד. היא אפילו לא המתינה לחברתה לעבודה, שהעדיפה לצאת מעט יותר מאוחר, ולבסוף נסעה בנפרד, במכונית שלה.

גם כאשר חזרה הביתה ונסעה בכביש פרויד, היה פקק נוראי. עד לאחרונה, רוב חברות ההייטק בחיפה הציעו לעובדיהן הסעות נוחות, מפתח הבית, כולל אפשרות לבחור את שעת ההסעה חזרה בערב. נכון, לא לכולם הסעה זה נוח, אבל חלק מהעובדים בכל זאת הגיעו בהסעות, משיקולי נוחות או עלות. עכשיו, בעקבות הליסינג, ההסעות בוטלו. אלפי עובדים תקועים מדי ערב בפקקים בכביש פרויד, איש איש לבד במכוניתו, ומקללים: למה לא עושים משהו כדי לפתור את הפקקים האלה, לעזאזל?

דווקא כן עושים. אתמול תרה קראה במקומון, שהעירייה עומדת לסלול כביש עורקי חדש, שיחריב לחלוטין את הואדי שתחת ביתה, יגרום למטרדי רעש, ויוריד פלאים את ערך הדירה. למה במדינה הזו לא יודעים לשמור על הטבע? ואם כבר כביש, למה דווקא מתחת לבית שלי?

תרה מציצה שוב בידיעה הזעירה במקומון. תחת "תגובת דובר העירייה" נרשם שם: "אין ברירה. חייבים לסלול את הכביש החדש, כדי להקל על עומסי התנועה בפרויד". היא גולשת באינטרנט, ומגלה מחקר, שמצביע על קשר בין ריבוי מקרי האסטמה אצל ילדים לבין זיהום האוויר מתחבורה. היא מעיפה מבט לכיוון חדר הילדים. החלון שם פונה אל הואדי. היא מחייגת לירוקים.

אריה, גר בצמוד קרקע, ירוק בדיעבד

אריה גר בבית צמוד קרקע. גם הוא מאוד אוהב טבע וירק. וגם הוא לא כל-כך מבין את הירוקים. מה יש להם נגד בתים צמודי קרקע?  לאחרונה התרגשה על ראשו של אריה צרה גדולה: היער הנפלא, שנשקף מחלון ביתו, נכרת. בונים שם ישוב חדש של בתים צמודי קרקע. ולא זו אף זו, אלא שכדי לספק לדייריהם גישה, הכביש השקט, שעובר 200 מטר מחצר ביתו, יורחב, ויהפוך לפתע לכביש ראשי וסואן.

אריה פונה לירוקים. הוא משתולל מכעס: למה הכל דווקא ליד הבית שלי? ולמה לא יכולים לדאוג לתחבורה ציבורית נורמלית, במקום להרחיב את הכביש?".

משה רבנו, אוסטרלי בדיעבד

אריה, ידידי. קוני הבתים ביער הנכרת הם, בדיוק כמוך, אנשים טובים, שבסך הכל רוצים בית עם גינה. וגם הקבלנים והסוללים לא עושים לך "דווקא", מתוך רשעות. פשוט, ישראל היא מדינה קטנה וצפופה. בפעם הבאה שמשה רבנו יוצא ממצרים, נגיד לו שיילך לאוסטרליה. שם יש יותר מקום (וגם השכנים הרבה יותר נחמדים).

ובאשר לתחבורה הציבורית: תושב באר-שבע, שמתלונן על התחבורה הציבורית הגרועה בארץ, צודק לחלוטין. אבל מי שגר בישוב כפרי מרוחק, ומתלונן על רמת התחבורה הציבורית, סתם מיתמם: גם במדינות מתוקנות בהרבה מישראל, בישובים צמודי קרקע ומפוזרים לרוב אין תחבורה ציבורית טובה. זה פשוט לא משתלם כלכלית. וזו אחת הסיבות לכך, שגם במדינות מרווחות בהרבה מישראל, הפרבור נחשב לצרה צרורה.

למה לא כבר יבוא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר?

כשתרה, אריה ושכניהם יפנו למגמה ירוקה, אנו נירתם מיד לעזרתם. פעילים שלנו יבריזו מהרצאות באוניברסיטה או יקחו יום חופש מהעבודה כדי לנסוע להפגנה. הדוברת שלנו תפציץ את התקשורת בהודעות. הלוביסטית שלנו תתרוצץ בכנסת, ותגייס את עזרתם של ח"כים הגונים, שהם ידידי אמת של הירוקים, כדוגמת זבולון אורלב (מפד"ל) ומיכאל מלכיאור (עבודה). עמותת "אדם, טבע ודין" תעניק להם סיוע משפטי חינם.

הארגונים הירוקים, שנאבקים נגד גופים אינטרסנטים חזקים ועשירים פי כמה, מגיעים להישגים משמעותיים. רק לאחרונה הצליחו הירוקים לקבור את תכנית ספדי, שאיימה להחריב את ירושלים, בתום מאבק שנמשך שנים. 16,000 מתושבי האזור חתמו על התנגדויות לתכנית. בסוף, כולם נהיים ירוקים. חבל שרק בסוף - הצטרפו למגמה ירוקה עוד היום וקחו חלק בשינוי.