מאט בעלייה
בשנה האחרונה רואים לא מעט את מאט דיימון, כבר בן 36. אחרי "השתולים" ו"שומר המדינה" הוא מגיח ב"אושן 13" ומספר על האף מפלסטיק, המין עם אלן ברקין, החיים כאבא והשאיפות לביים
בכנופיה המרהיבה המאכלסת את סרטי הפעולה הקומיים "אושן" יש לא מעט גברברים מצודדים, מבראד פיט, שכיכב אצלנו בשבוע שעבר, ועד ג'ורג' קלוני. דווקא מאט דיימון, הפחות נאה וחטוב בחבורה, נשלח למשימת פיתוי חרמנית ב"אושן 13", הסרט השלישי בסדרת המותחנים הקומיים המצליחה (שעלה בשבוע שעבר גם בישראל). דיימון צריך לפתות את אביגיל ספונדר (אלן ברקין), אהובתו של בעל קזינו (אל פאצ'ינו) מרושע מלאס וגאס, כחלק מתוכנית נקמה ושוד. אביגיל אומנם שמורה היטב, אבל היא גדולה על דיימון בשני עשורים. ואולי זאת בעצם הסיבה שאף אחד לא התנדב למשימה הזאת, וכך נגזר על דיימון המסכן להקריב את עצמו. כדי לשפר את נתוניו הראשונים הלא מבטיחים נוקט דיימון בסרט בשני אמצעי פיתוי: את הראשון לא נגלה כדי לא לקלקל את ההנאה. השני הוא אף מלאכותי לשיפור המראה.
"לינוס, הדמות שאני מגלם, די נואש, אז הוא נאלץ להשתמש בתחפושת, וכך אני חובש במהלך הסרט אף מלאכותי", העיד דיימון כשראיינתי אותו בפסטיבל ברלין האחרון. "למעשה כל העניין עם האף התחיל לפני שנים אחדות כשעשיתי עם הבמאי טרי גיליאם את הסרט 'האחים גרים'. טרי רצה שאני אסתובב עם אף מלאכותי קטנטן, אבל האחים ויינשטיין, מפיצי הסרט, התנגדו נחרצות לחוטם הזה, והיה קרב רציני על חתיכת הסיליקון הקטנטנה הזאת. הארווי ויינשטיין בסוף אמר בקולו הרועם: 'אני לא מוכן שבסרט שעלה 80 מיליון דולר לא יוכלו לזהות את הכוכב. זה פשוט בלתי אפשרי'".

נשלח למשימת פיתוי חרמנית. דיימון ראשון משמאל, מתוך "אושן 13"
מתברר שסטיבן סודרברג, במאי "אושן 13", הוא חבר של טרי גיליאם. "אחרי שהוא שמע את המעשייה הזאת השתעשע סטיבן ברעיון להלביש עליי אף סיליקון מלאכותי, כדי להוכיח שאפשר לעשות את זה אפילו בסרט שעולה מאה מיליון דולר", מגחך דיימון.
איך היה לעבוד עם הרכש החדש: האייקון אל פאצ'ינו?
"כשקיבלתי את שיחת הטלפון שבה הציעו לי להופיע ב'אושן 13', המפיקים אמרו לי: 'אתה יודע מי יהיה האיש ה־13 בסרט?' זה יהיה אל פאצ'ינו. אבל אז קיבלתי את התסריט, ואמרתי לעצמי: 'איזה באסה, אין לי אף סצינה משותפת איתו'. אז התנחמתי ברעיון שלפחות אני נמצא איתו באותו הסרט".
לפחות התנחמת בסצינה עסיסית ולוהטת עם אלן ברקין.
"כן, והיה לנו ממש כיף לבלות ביחד. במהלך העבודה לא הפסקנו לצחוק. מאחר שלה היו סצינות משותפות עם אל פאצ'ינו, אפשר להגיד שבדרך עקיפה גם לי היה סצינות איתו".
במהלך השנים נוצרה חברות הדוקה בינך ובין חבריך לסרטי "אושן"? אתם שומרים על קשר?
"כן, יש חברות. בגלל שזה פחות או יותר אותו צוות בשלושת הסרטים, ובילינו הרבה יחד, אז נשארנו בקשר.

"כן, יש חברות". דיימון עם חבריו לסרט בראד פיט וג'ורג' קלוני
הקריירה של דיימון בן ה־36 נמצאת כעת בשיא פריחתה. לא רע בשביל הילד מבוסטון, שהוריו התגרשו בגיל שנתיים ושההופעה הראשונה שלו היתה ב"מיסטיק פיצה" (1988) וכללה משפט אחד בלבד. בעשור האחרון הוא מבצר את מעמדו בהדרגה, וכיום הוא מבוקש על ידי בכירי הבמאים ומופיע בלהיטים גדולים. כך ראינו אותו השנה בדרמת המאפיה עטורת האוסקר של מרטין סקורסזי "השתולים". דיימון אף עשה תפקיד ראשי בדרמת הריגול "שומר המדינה" שביים רוברט דה נירו, שם הוא מגלם את הבעל של אנג'לינה ג'ולי. התפקיד הראשי ב"שומר המדינה" יועד תחילה לליאונרדו דיקפריו, חברו של דיימון ל"השתולים", אבל דיקפריו היה עסוק בפרויקטים אחרים ודה נירו הלך בסופו של דבר על דיימון. "אני זוכר את התקופה שבה לפניי בתור היו אלפי שחקנים ואני נאלצתי להיאבק כדי להתקדם ולהשיג את מטרותיי", מתנחם דיימון, "זה נחמד לדעתי שמבחינתי התור שלפני הרבה יותר קצר".
אחרי "השתולים" ו"שומר המדינה" יש הרגשה שיש לך משיכה לריגול - בקיץ נראה אותך גם בסרט השלישי בסדרת סרטי "זהות כפולה", שגם הוא עוסק בעולם הזה.
"זה אולי צירוף מקרים, אבל זה עולם שמרתק אותי, ואני נהנה לערוך עליו תחקירים. האמת שאני פשוט בוחר תסריטים שמוצאים חן בעיניי".
אתה חושב לפנות לבימוי?
"אני מאוד ארצה לביים ולמעשה אני בחיפוש אחר חומרים מתאימים. עד היום עשיתי 30 סרטים והבנתי שהקולנוע הוא למעשה מדיום של במאים. כשאתה עושה הרבה סרטים זה טבעי שתרצה לנסות כוחך בבימוי. סטיבן ספילברג תמיד אומר לי: 'בתור התחלה תבחר סיפור פשוט ותספר אותו בצורה פשוטה וישירה, ואז תראה אם יש לך את היכולת להעביר סיפור בצורה חזותית, כי לא לכל אחד יש את היכולת הזאת'. ואני חושב שיש לי נקודת פתיחה טובה. מכיוון שהגעתי לקולנוע כתסריטאי (כזכור דיימון זכה באוסקר עם חברו בן אפלק על התסריט שהם כתבו ל"סיפורו של וויל האנטינג". א.ק), אז היתה לי גישה מיוחדת לבמאים והייתי מאוד קרוב אליהם בתהליך קבלת ההחלטות. עבדתי עם כל הבמאים הגדולים, מקופולה וסקורסזי ועד גאס ואן סנט, ולמדתי מהם הרבה".
במהלך "שומר המדינה" אתה מתבגר, עד שאתה הופך לאיש מבוגר. אתה מתגעגע לנעוריך? להיות שוב בן 19?
"הייתי שמח להיות בן 19 לנצח. לא כאב לי אז הגוף כשהייתי קם בבוקר. היתה בי יותר רעננות. יחד עם זאת, עליי להודות שהחיים שלי השתפרו עם השנים, ואני חש יותר נוחות וביטחון, ולכן אני די מרוצה להיות בן 36, ואני נרגש לקראת המשך שנות ה־30 וה־40 שלי".

בלי משקאות. עם אשתו, לוסיאנה
הסיבה לאושרו של דיימון היא רעייתו לוסיאנה בת ה־32, ילידת ארגנטינה. "הכרתי את לוסיאנה במועדון במיאמי שבו היא עבדה כברמנית", הוא שיחזר בעבר. "לפחות יצא לי משהו מהבליינות ומחיבתי לברים. עכשיו, היא כבר לא מגישה לי יותר משקאות". בדצמבר 2005 הם התחתנו בניו יורק בטקס צנוע. וכך הצטרפה לוסיאנה לרשימה מצומצמת של אקסיות המפארות את הרזומה הרומנטי של דיימון: היו לו רומן מפורסם עם ווינונה ריידר (הם נפרדו במאי 2000 אחרי קשר שנמשך שלוש שנים והרכילאים טענו שדיימון העדיף על פניה את פנלופה קרוז שהופיעה לצידו ב"כל הסוסים יפים", אבל הצמד הכחיש נחרצות וטען שמדובר בידידות אפלטונית יפה) ועם מיני דרייבר, ששיחקה איתו ב"סיפורו של וויל האנטינג" - דרייבר גילתה שהוא נטש אותה בזכות תוכניתה של אופרה ווינפרי: דיימון התראיין בטוק־שואו המפורסם ודיווח לאומה האמריקאית שהוא עוזב את דרייבר, וזאת לפני שהוא הודיע לה באופן אישי.
לוסיאנה הביאה לקשר עם דיימון ילדה בת שבע והוא אימץ אותה בשמחה לחיקו. ביוני 2006 נולדה לזוג בתם המשותפת איזבלה. "יש לי הרגשה שאשתי נכנסה להריון בזמן שבילנו בפסטיבל ונציה 2005", חושף דיימון באוזניי. "קיימת טענה שאם אתה נמצא בחברת תינוקות, זה משפיע ואתה יכול להיכנס להריון. אנחנו בילינו בוונציה בחברת מוניקה בלוצ'י שהגיעה לשם עם התינוקת שלה, ואולי זה השפיע". דיימון מעיד שהאבהות השפיעה עליו מאוד.
"אי אפשר לתאר את השינוי שפקד אותי ואת האושר שאני חווה. זה כמו לנסות לתאר צליל של גיטרה. תמיד אנשים אמרו לי: 'אתה עוד תראה איך תשתנה שתהפוך לאב וזה יהיה נפלא', לא הפסקתי לשמוע את זה במהלך ההריון, ולא ממש התרגשתי מהם, אבל כשהבת שלי יצאה החוצה הכל השתנה. העולם הפך למקום אחר לחלוטין, ואני רואה את הדברים בצורה שונה לגמרי".
איך אתה מלהטט עכשיו בין האבהות לקריירה?
"זה אומנם קשה בשבילי להפסיק לעבוד, אבל בימים אלה אני משתדל להיות כמה שיותר בבית ולא לשוטט בדרכים. בשנות ה־20 לחיי העבודה היתה כל חיי, וזה מאוד משתנה ברגע שאתה הופך לאב. כשאני כבר יוצא לדרך זה נראה כמו קרקס נודד, כי אני מביא את כל משפחתי איתי. עכשיו אני הבחור עם העגלות, מושבי התינוקות וכל המזוודות, וזה נהדר".