נוער עולה בסיכון עושה עסקים בדרך לאינטגרציה

"איש עסקים טוב הוא בסופו של דבר מורה דרך, מנהיג, שעומד בראש קבוצת אנשים ויש לו חזון". במילים אלו מגדיר מיכאל משה (30) את הרציונל מאחורי פרויקט "דרך ההצלחה", בעמותת "1+1", בה הוא מדריך. התמהיל הערכי-עסקי, משמש כעמוד השדרה של הפרויקט, בו משתתפים כיום 75 בני נוער עולים מרחבי הארץ, המוגדרים כ"נוער במצבי סיכון". "נכון, ההגדרה הזו בעייתית", מסכים משה, "אבל הרעיון הוא שמדובר בבני נוער עולים, מרביתם עולים מברה"מ לשעבר, שנפלטו ממסגרות מסיבות שונות. אנחנו מנסים לחבר אותם חזרה, בעיקר לחברה הישראלית, דרך שילוב של ערכים ועסקים".

• לחצו כאן כדי להכיר יוזמות חברתיות נוספות הזקוקות לכם

בעשור האחרון הגיעו לישראל כ-241,000 בני נוער וצעירים עולים מברה"מ לשעבר, המהווים כ-10.6% מכלל אוכלוסיית הילדים בישראל. בדו"ח שפורסם על-ידי המשרד לקליטת עלייה, בשיתוף המועצה לשלום הילד, נחשפה מציאות החיים העגומה של רבים מהם. מספר המשפחות החד-הוריות בקרב העולים הוא גבוה מאוד, ומתוך כלל התלמידים העולים הנמצאים בטיפולו של קצין ביקור סדיר כ-72% הם יוצאי ברה"מ לשעבר. בני הנוער העולים מחזיקים כיום בכ-23% מכלל התיקים הפליליים שנפתחו לבני נוער, כמעט כפול משיעורם באוכלוסיה. נתונים אלו מצטרפים לנתונים מדאיגים על אחוזי נשירה גבוהים מבית הספר - שלב קריטי נוסף, ברצף מצבי הסיכון.   

"בפרויקט הם עוברים פעילויות שונות הקשורות להעצמה אישית, תמיכה קבוצתית, וכן הרצאות שונות בנוגע לעולם העסקים בישראל", מבהירים יוזמי הפרויקט. בין הרצאות תיאורטיות לשיחות אישיות, מתנסים החניכים ביזמות אמיתית, הכוללת "תוכניות עסקיות, סימולציות, תהליכי ייצור, תמחור, אסטרטגיית שיווק, מחקר ופיתוח". כיום פועל הפרויקט בכמה ערים גדולות, בהם ירושלים, קריית שמונה, באר-שבע, פתח תקווה וחולון, אך מארגניו שואפים כבר להרחיבו לחיפה, יקנעם ושדרות.

"סימולציות ואסטרטגיות עסקיות". חניכי הפרויקט (צילום: עמותת 1+1)

 "הרבה בני נוער עולים חיים במעין גטו"

משה, סטודנט לרפואה ומדריך בקבוצת הפרויקט בבאר-שבע, מאמין כי הפן העסקי הוא כלי חשוב לאינטגרציה. "הקבוצה שלי מונה 15 חבר'ה. במקרה שלנו כולם מגיעים מאותו בית-ספר, והם מאוד מגובשים, אבל לצד היתרון ישנו גם חסרון". לדבריו, "מדובר בצעירים בני 16-17, מרביתם דוברי רוסית, שנמצאים רוב הזמן בינם לבין עצמם והם לא נפתחים כל-כך לחברה הישראלית. זה קצת כמו חיים בגטו, וזה נובע מהרבה סיבות. אפשר להגיד שהאינטגרציה מגיעה ב'דיליי'". הנסיון העסקי והיזמות, אליהם נחשפים החניכים, מאפשר להם לדבריו להיפתח, להשתלב ואף להוביל מהלכים בחברה.

"לקראת יום העצמאות, ניסינו לגבש רעיון עסקי", הוא משחזר. "אני העליתי איזשהו רעיון לגבי מכירת דגלים, אך להם היה קו משלהם. לבסוף הם החליטו על ייצור חולצות ומכירתן ואכן כך הם עשו. החל משרטוט סקיצות ועד שיחות עם ספקים ומכירת החולצות, הכל נעשה על-ידם". כיום, מספר חודשים לאחר תחילת הפרויקט הוא כבר חש בשינוי. "אני כבר רואה הבדלים בהתנהלות שלהם, אין ספק", הוא אומר. "היו מספר חבר'ה שהיו להם תיקים במשטרה ובהתחלה הגישה שלהם לכל העניין היתה מאוד הססנית. בסופו של דבר הם נשארו, ולקחו חלק בפעילות. היבט נוסף הוא האופן שבו הם מדברים על הצבא. אני מרגיש את השינוי בגישה שלהם, ושמח על כך".

"למדנו הרבה; על עסקים ואנשים"

ס', תושב באר-שבע בן 17, עלה לישראל לפני תשע שנים מברה"מ לשעבר. "הצטרפתי לפרויקט כי הפן העסקי והמנהיגותי שהציעו פה מאוד משך אותי", הוא מצהיר. "התפקיד שלי מוגדר כ'מנהל משימה' והכוונה בעצם לכך שאני מנהל את הקבוצה. הנסיון הזה נתן לי המון כלים ומיומנויות, וזו גם השאיפה לעתיד". בתשובה לשאלה האם מדובר בכלי לשילובם של צעירים עולים בחברה, הוא מהנהן. "בטח, זה מאוד עוזר להשתלב. יש לנו כמה חבר'ה בקבוצה שעלו לישראל רק לפני שנתיים והפעילות עוזרת להם להתקדם ולהרגיש בטוחים". את הערך המוסף מבחינתו, הוא מודד במונחי ביטחון. "אף פעם לא התנסיתי בקבלת אחריות כל-כך גדולה", הוא מסביר. "לפני כן לא הייתי בטוח בכלל שאני יכול, ועכשיו אני עושה דברים שכל שאר הקבוצה תלויה בהם".

עבור א', תושבת באר-שבע בת 16, המתגוררת בארץ כשבע שנים, מדובר בכלי פרקטי לחיים. "שמעתי שיש הסבר על הפרויקט, אז הלכתי. כשמיכאל (המדריך -י.ע) סיפר על הפעילות, חשבתי שיש פה הזדמנות ללמוד משהו מועיל". כאשת מכירות בקבוצה, היא גאה לספר כי "מדובר בעסק לכל דבר, עם חשבון בנק, גזברית, מניות וניהול עסקי לכל דבר". לדבריה "אנחנו פועלים רק שלושה חודשים, אבל נוצרה קבוצה מאוד מגובשת ואני באופן אישי למדתי כבר המון. עשינו לא מעט טעויות בדרך, אבל למדנו הרבה. גם על עסקים, וגם על התנהלות מול אנשים".

היום מתעתדים חברי הקבוצה הדרומית להתנדב למען ילדי "בית הגלגלים", ומבחינתם מדובר בניצני הצלחה. "המטרה שלנו היא לדאוג להעצמת הנוער ולהראות לו את הערכים של החברה הישראלית", מסביר משה. "בתרבות הרוסית אין ממש אלמנטים התנדבותיים והמהלך הזה הוא הישג מבחינתינו".