כל מוזיקאי צריך להיות גם טכנאי

מחשב עדכני וחזק עם ממשק מתאים יכול לאכול בלי מלח כל פרויקט מוזיקלי, עשיר בכלים וירטואליים ובאפקטים - מבלי להניד עפעף. הוא יכול להיות חדר העריכה למאסטר פיס הבא בפסטיבל קאן או מעבדת הפיתוח המתקדמת לתמונות שצילמתם במצלמה הדיגיטלית החדשה. אין ספק שכלי התוכנה והחומרה - הנגישים יחסית, מאפשרים לקהלים אדירים בממדיהם לקפוץ על העגלה ולבטא את עצמם.

טכנאי נולד

אולי זה המקום לעשות אבחנה קלה בין ביטוי עצמי "יצירתי" קל משקל, לבין ביטוי אמנותי של מוזיקאים, במאים וצלמים חובבים שלוקחים את עצמם ואת יצירתם בקורטוב של רצינות.

עשוי להיות הבדל של יותר ממה בכך בין "תוכן גולשים" שהופק בשוט אחד של 45 דקות הסרטה באמצעות מצלמת אינטרנט ומיקרופון מובנה, ושודר לעולם כבלוג וידאו חי, לבין 45 דקות של חומר גלם (אולי ממסרטת וידאו מתקדמת קצת יותר), שנערכו ל-3 דקות של וידאו קופצני ומוקפד, עם מיטב כלי העריכה, האפקטים והפילטרים.

מה ההבדל? היוצר המתקדם (לעיתים - היומרני) הופך להיות טכנאי מתוסכל על פי רוב, בעוד שהבחור מבלוג הוידאו ממשיך להיות שמח וטוב לב. גישת הפלאג-אנד-פליי החיננית (והופ יש יצירה) נזנחת לטובת מלחמה בציר הזמן (והרשע) של תוכנות העריכה, בילוי בפורומים מקצועיים ולימוד מתמיד של טכניקות ושל עניינים מרתקים בסגנון כניסות, יציאות, הרחבות, עדכונים - ומה לא.

לוקחים אחריות על היצירה

בימים שלפני המצלמה הדיגיטלית היה הצלם החובב זורק את סרט הצילום בחנות השכונתית ואוסף את התמונות המפותחות כשהן מוכנות להשחלה לכיסי האלבום. כיום, צלמים רבים שרוצים להשיג את השליטה האולטימטיבית בתוצאה מצלמים

בפורמט RAW (המקבילה הדיגיטלית לתשליל), שמאפשר להם "לפתח" את התמונות במחשב.

תמונות גולמיות בפורמט זה תופסות מקום רב יותר, ומחייבות להשקיע מאמץ גדול הרבה יותר לצורך השגת תוצאה משביעת רצון - בהשוואה לחיים בהם חנות הצילום מפתחת את התמונה מסרט הצילום, או מקובץ JPG "מוכן להדפסה" שהמצלמה מייצרת באופן אוטומטי. חנות הצילום עושה עבור הצלם את העבודה, בלי להטריד אותו בשאלות קיומיות על רמת הניגודיות, רוויית הצבע ורמת החידוד הרצויות.

למעשה, זה גם ההבדל המהותי ביותר בין הימים שלפני המהפכה הדיגיטלית לבין המציאות אותה אנו חווים כעת. אנו לוקחים (מבחירה) יותר ויותר אחריות על המוצר המוגמר, בין אם מטרתנו לערוך סרט וידאו מהחופשה האחרונה, לפתח תמונות גולמיות מכרטיס זיכרון, או להקליט כמה אקורדים (באופן שלא יבייש את בוגרי רימון).

למצוא את האיזון

כל עוד אנו מודעים למגבלות הזמן (והכיף) הרי שניתן למצוא את האיזון הנכון בין רצוננו להשיג תוצאה איכותית בעת שימוש בכלים דיגיטליים, לבין הצורך לא להפוך לעבדים שחורים לכל פיקסל סורר על המסך.

לעיתים כל מה שהמשתמש רוצה אחרי ביצוע עדכוני תוכנה, חיבורי כבלים ולוחמה בוירוסים, זה לעזוב את כל הסבך ה"מקצועי", לנוח רגל על רגל ולהסתפק בתוצאה שהיא רק קצת פחות ממושלמת.