כשפורים הפך לקרנבל בונציה
תמיר החליטה שט"ו בשבט הוא המצאה של הסתדרות המורים, על שבועות הלבישו הקיבוצניקים את המצעד החקלאי ופורים הפך לקרנבל המסיכות בונציה. אז במקום לערוך רפורמות בחינוך החרדי, טלי פרקש תובעת ממשרד החינוך: הפסיקו לפחד ממה שמריח כמו מסורת יהודית אותנטית
גם אחרי שסוף-סוף המשבר באוניברסיטאות תם, עידן השערוריות החינוכיות רק מתחיל לחמם מנועים: בעקבות סגירת "תיק המרצים", שרת החינוך תמיר, פיתחה מצב רוח מחוייך ומאושר שהוביל אותה לעשות "שגיאות תדמית קשות" - כמו לחלק מחמאות לרמה הלימודית של החרדים ולהתעקש בשאילתה שהפנה אליה לח"כ זבולון אורלב, שט"ו בשבט, תחזיקו חזק, הוא המצאה של הסתדרות המורים.
יולי שאני מכירה, מראיון מחושב היטב בבחירות האחרונות במטה העבודה, בחיים לא הייתה עושה טעות קריטית כל כך. נראה שלילות חסרי שינה, המתובלים בדיונים אינסופיים עשו את שלהם.
אומנם נכונה השמועה שההחלטה על הנטיעות בקק"ל ובכלל הייתה של הסתדרות המורים. ומצידי היא גם יכולה לרשום על זה פטנט. אבל ט"ו בשבט, עם כל הכבוד, זה קצת יותר מנטיעות ופירות יבשים. טעות לחשוב שהעיסוק היהודי בחג הסתכם בדיונים הלכתיים על פירות או מקובלים שישבו סביב שולחן עמוס ב"נשתבחה בו ארץ ישראל". היום הזה, למרות הגולה, צויין ונחגג לכל המאוחר כבר אלף שנה לאחר הספירה. יחסית לפורים וחנוכה הוא "חג חורג", אבל ממתי משרד החינוך עוסק ב'קטנות הלכתיות'?
העובדה שיולי תמיר כשרת החינוך, לא חשבה שזה עקרוני לציין באוזני הצופים בתוכנית "אחד נגד מאה" בקיץ האחרון, (העילה לשאילתה של אורלב) כי המקור הראשוני למועד המדובר הוא המשנה ולא הסתדרות המורים - אומרת למעשה את הכול.
ט"ו בשבט לא לבד
זהו המשך קלאסי למדיניות המפוקפקת של המשרד לאורך השנים בכל הנוגע לנושאי מסורת יהודית. היצמדות לחצאי אמיתיות ולהתעלמות מהתמונה הכוללת כשהיא נעשית מעיקה ולא נוחה. אותה מערכת ששכנעה את מי שלעתיד תהיה הבוסית של החינוך בישראל, שחג יהודי מקדמא דנן הוא המצאה. פרי מוחם הקודח של מורים חביבים המסתכם בשירים על שקדייה ובטיפוח יערות קק"ל.
אין לתמיר, כמובן, מה לדאוג לגבי המעידה ב"פריים טיים". לא, זה יהיה מה שירתיע את רוב הורים מלשלוח את ילדם לחינוך הרשמי. שגיאות צורמות בכל הנוגע למסורת ישראל מתקבלות תמיד בחיוך סולח, טעויות במבחני המיצ"ב לא.
ט"ו בשבט הרי לא לבד. הפיכת חג יהודי להילולת טבע וחקלאות הוא טריק "חינוכי" ידוע. על שבועות הלבישו הקיבוצניקים את המצעד החקלאי, רכוב על טרקטורים וכינו אותו "ביכורים". פסח, חג האביב, הפך למוקד סיורי הפריחה הלימודיים, משולב ביין מארבע כוסות וקצת אגוזים בכיסים "כמסורת", משל היה פולחן פגאני בסגנון דיוניסוס. בקרב החינוכי בין ההגדות לרקפות, ההגדות קיבלו נוקאאוט מוחץ כפולקלור רלוונטי פחות. גם סוכות, כ'חג האסיף החקלאי' קיבל טוויסט אקולוגי מעניין עם השנים. שום חג, מלבד המאפיין הגסטרונומי, לא נשאר בהתאם למסורת היהודית הקלאסית. אז מה הפלא שמרוב שיפורים ושיפצורים לא רואים את המוצר המקורי?
איך פורים הפך לקרנבל המסיכות?
מי שעדיין לא השתכנע, מוזמן לחכות חודשיים לפורים כדי להיווכח במו עיניו, איך הפך החג שמדבר על שמירת הזהות היהודית - לגרסה הפורנוגרפית של קרנבל המסיכות בוונציה. כל התוכן, העמוק יותר מנצנצים ואוזני המן, נשאר בחוץ.
עקרונית זה לא אמור להיות אכפת לי, איש בחצאי אמונתו יחיה. הבעיה מתחילה כשמשרד החינוך במקום להתמקד במצב החירום החינוכי המתמשך בחצר האחורית שלו, עסוק בעריכת "רפורמות" לחינוך החרדי. אני האחרונה שתגיד שהכול שם על מי מנוחות. אבל ההגינות תובעת טיפול מקדים בפוביות הממלכתיות מכל דבר שנראה או מריח כמו מסורת יהודית אותנטית, לפני "הטיפול" בפוביה של מגזר אחר מדרווין.
ואם כבר מתעקשים לחגוג את ט"ו בשבט. כדאי, סתם כרעיון פרוע, לספר לילדים שזהו ראש השנה לאילנות, ולא כי הסתדרות המורים אמרה. אולי גם רצוי להשקיע קצת בתוכן, נוסף על זה הקיבתי. משהו שלא מצמק את המוח, קצת פילוסופיה יהודית לא מאיימת בסגנון "כי האדם עץ השדה". אם שלום חנוך עוד לא הפך לדוס בעקבות השיר, אז למה לא?
