אשה אבודה בארץ זרה, מחכה ומחכה
כיף להתחפש, וקל במיוחד לעשות את זה בחו"ל, כשאף אחד לא מכיר אותך. אבל זה קורה גם ביומיום, וגם בארץ. יצא לי לשמוע על זוגות שהתבססו על הבטחות לעתיד, עד שצד אחד טרף את הקלפים והשאיר את האחר לדמם ולחיות באשליות
השנה התחפשתי לאינדיאנית, ולא סתם. ביומיום אני יאפית תל אביבית, ולמשך שני לילות מלאי אלכוהול מותר לי, בחסות החג, ללבוש תחפושת של אשה המחוברת לאמא אדמה, לטבע, לרוח ולקיום חסר גבולות חומריים. הלוואי שיכולתי להיות כך כל השנה, אבל יש לי שכר דירה לשלם, ולגור באשראם לא בא בחשבון.
בבוקר חזרתי להיות לולה מהפאב, ובדרכי לבית הקפה (אמרתי יאפית או לא?) עצרה אותי בחורה אמריקנית שרצתה ללטף את כלבתי. מבלי הכנה מוקדמת ותוך ניצול ציני של היותי במצב שנע בין רוחניות מוחלטת לבין כאבי ראש איומים, היא התחילה לספר לי על כלבתה האהובה מארה"ב ועל כך שהיא נמצאת בארצנו הקטנטונת בזכות גברבר ישראלי המתגורר ברחוב גורדון.
בתחילה הסברתי פנים. היא דיברה, אני הקשבתי, גם אם מידי פעם עשיתי סימנים קלים של חוסר נוחות ורצון עז לקפה של הבוקר. ממה שסיפרה עולה סיפור עצוב מאוד: בחור ישראלי הגיע לניו- יורק, יצא איתה, נהנה איתה, ואפילו הציע לה נישואים. לאחר מספר חודשים היא הסכימה, וגם אמרה לו שהיא מתכוונת להגיע ארצה.
"לא מותק, אל תגיעי עכשיו, תגיעי עוד חודש"
הבחור כנראה לא חזה את השלב הזה, ולכן התחיל במסכת של דחיות: "לא מותק, אל תגיעי עכשיו, תגיעי עוד חודש, יש לי ככה וככה..." ובחודש לאחר מכן מצא תירוצים אחרים, וכך גם בחודש שבא אחריו.
לבחורה נשבר, והיא החליטה שהיא מגיעה ארצה על אפו ועל חמתו. כשהתייצבה אצלו הודיע לה הבחור מגורדון שהוא לא מוכן לראות אותה ושתעוף מהארץ.
מכאן התחילו פרשנויות שלה, שכללו תירוצים כמו "הוא רוצה אותי והוא מפחד שאכיר פה מישהו אחר, בגלל זה הוא אמר לי לעוף מפה" או "אנחנו לא מדברים כבר כמה שבועות כי התקשרתי אליו באובססיביות, בטח הזמן יעשה את שלו".
בשלב הזה המצאתי חבר דמיוני שמחכה לי. היא הבינה, התנצלה והלכה.
ליבי היה איתה. בחורה שהגיעה מחו"ל, לא מכירה נפש חיה, בטוחה שהיא הולכת להתחתן ולא מבינה שהיא נפלה על איזה חנטריש שהתחפש למישהו רציני. היא נמצאת פה כבר חודשיים, וכנראה תישאר לעוד חודש כדי לתת לו את הצ'אנס לחזור אליה. ומכיוון שהיא לא מכירה נפש חיה, היא נטפלת לבעלי כלבים, כי אין לה עם מי לדבר וגם כי היא מתגעגעת לכלבתה האהובה.
הרגשת התלישות שלה ניכרה בכל תנועה, מילה ומגע שלה בשיער. היא פשוט אשה אבודה בארץ זרה, שמחכה ומחכה. אין לה מזור וכנראה גם לא יהיה לה עוד הרבה זמן. הבחור מגורדון, לעומתה, ישן טוב בלילה: הוא בבית, בסביבה מוכרת, והוא כבר לא צריך להתחפש לגבר רציני.
אין ספק, זה כיף להתחפש, וקל במיוחד לעשות את זה בחו"ל, כשאף אחד לא מכיר אותך. אבל אם להיות כנים, זה קורה גם ביומיום ולאו דווקא בחו"ל. יצא לי לשמוע על זוגות שהתבססו על הבטחות וציפיות לעתיד, עד שצד אחד טרף את הקלפים והשאיר את האחר לדמם ולחיות באשליות שמשהו חייב לקרות ועוד יש תקווה לקאמבק.
טור זה מוקדש לכל הליצנים שאוהבים להתחפש בפני בני ובנות זוגם, ובמיוחד לבחור בן ה- 29 מרחוב גורדון. אנא מכם, אם אתם לא רוצים - פשוט שלחו אותם לחופשי, תגידו להם שאתם לא מעוניינים. באתם, ראיתם, נהניתם והלכתם. תבהירו לכל אותן נשמות אבודות שזה לא הם, שזה פשוט אתם והאופי הגועלי שלכם. שמעולם לא התכוונתם לפגוע, אלא שפשוט לא עניין אתכם הצד השני. לא זו בלבד, אלא שאפילו הייתם יודעים את עומק הפגיעה, זה כנראה עדיין לא היה מעניין אתכם, כי ככה אתם.
אין לי מושג מה קרה עם הבחורה, סביר להניח שהיא תחזור הביתה עם הזנב בין הרגליים. אבל עד אז אני מניחה שהרבה עוברי אורח יאלצו לדחות את הקפה של הבוקר ולשמוע את הסיפור שלה.
הרגשת התלישות שלה ניכרה בכל תנועה
צילום: liquidlibrary
מומלצים
