המחשוב של הבנקים הנציח את כסף הנייר

שאלתי את מוטי פיין, הממונה על מחלקת המטבע בבנק ישראל, למה היה צריך להחליף את כסף הנייר הישן והטוב בכסף מפלסטיק, או פולימר - השם הרשמי. השטרות החדשים של 20 שקל הם מהחומר הזה, ויש בהם חלון שקוף בצורה של שני מגיני דוד. מה זה? חשבתי שכסף צריך להיות רציני, ומנייר. "בכל העולם מדפיסי הכסף נמצאים במירוץ עם הזייפנים", מסביר מוטי פיין, "בגלל מכונות הצילום הצבעוניות והסריקה האלקטרונית, כל ילד יכול לזייף היום כסף. לאחר שנים של עבודה על הדפסת שטרי היורו, נמצאו זיופים טובים מאוד שלהם בדרום אירופה, וזה עשה צרות לא מעטות".

הסרט "הזייפנים" מספר על מבצע לזיוף דולרים ולירות שטרלינג על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. מי שראה את הסרט ושם לב לפרטי הזיוף, זוכר אולי שאחת מנקודות המפתח היתה ההצלחה לייצר את הנייר של הלירה שטרלינג - שעשוי למעשה מסמרטוטי בד. נקודת מפתח אחרת היתה תהליך הצילום הפרימיטיבי של הדולר. היום כל מכונת צילום וסריקה מייצרת צילום באיכות גבוהה לאין שיעור.

מדפיסים כסף שקשה לזייף

כדי לנצח במירוץ, המדינות מדפיסות כסף שקשה לזייף. את זאת עושים על ידי בחירת נייר שקשה לשחזור, ועל ידי סימני ביטחון שיש בכסף האמיתי וקשה לחקות. ואכן, את נייר הפולימר קשה הרבה יותר לזייפנים להשיג מאת הנייר הרגיל ויהיה להם קשה לפצח את התהליך הכימי שיוצר את החלון השקוף בשטרות החדשים. ויש עוד סימן ביטחון חדש כזה, שקשה מאוד לזייף - מיקרו־חורים שנוצרים בתהליך ההדפסה ויוצרים את המספר 20 על כתף ימין של משה שרת. הציגו את השטר מול האור ותראו אותם.

הבעיה העיקרית של השטרות הישנים היא הבלאי הגבוה - הם מחזיקים בממוצע 18 חודשים, ועלות ייצורם - כ־7 סנט. שטר הפולימר צפוי להחזיק פי שלושה אבל עולה רק פי אחד וחצי. כלומר, לא רק קיבלנו יותר ביטחון אלא גם הוזלנו את השימוש במזומן.

אפילו האמריקאים השמרנים נכנעו והוסיפו סימן ביטחון חדש לשטרות הדולר: צבעי הדגל האמריקאי, כחול ואדום, התווספו לירוק המסורתי וזו מהפכה אמיתית.

ולמרות הכל כסף הנייר עדיין כאן

אבל הכסף המזומן הוא כבר מזמן לא אמצעי התשלום המרכזי - רוב האנשים כבר לא מבצעים את התשלומים הגדולים במזומן: לא עבור רהיטים, לא עבור שכר דירה ולא עבור מכוניות. כרטיסי אשראי, צ'קים והעברות בין חשבונות הם דרכי התשלום הנפוצים. חשבונות העו"ש בכל העולם מאוחסנים בזכרונות מגנטיים של מחשבים. לקראת האחד בחודש, מעבירים מחשבי הבנקים של המעבידים מיליוני הוראות לתשלום משכורת שמבצעות העברת כסף מפקדונות המעבידים לפקדונות העובדים - זוהי הצנרת של התשלומים במשק והיא חיונית לתפקוד המשק.

המפתיע בכל ההתפתחות הממוחשבת הזו הוא שכסף הנייר לא עבר מן העולם. כבר לפני עשרים שנה חזו בכל העולם את כלכלת האין־מזומנים, בה המזומן יוחלף לגמרי על ידי צ'קים וכרטיסי אשראי. והנה, בישראל בשנת 2006, מתוך סך הכסף (מזומן+פקדונות עו"ש), 41% היה מזומן. מלבד זאת, בעשור האחרון צמח המזומן פי שלושה וחצי, ואלו תופעות כלל עולמיות.

אז מה קרה? מסתבר שדווקא המחשוב של הבנקים הוא שהנציח את כסף הנייר. השימוש במזומן נהייה נוח יותר בזכות הכספומטים בכל פינה. וזו הרי פעולה ממוחשבת לחלוטין. ככה זה, קשה לחזות את כיוונה של הקידמה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר והמשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל