היפטרו מפורמטי מוזיקה מיותרים / דעה

במקרים מסוימים יש חיה שנקראת - יותר מדי תחרות. כך הדבר בעולם פורמטי המדיה. מפתחים ממשיכים להמציא את הגלגל, בעיקר משיקולי אגו מנופח או ניסיון לשלוט בשוק, ומעיקים על חיי הצרכנים, שבעיקר רוצים לצפות בווידאו ולשמוע מוזיקה, או רחמנא לצלן - להמיר בין פורמטים - בלי שישגעו להם את השכל.

אני נתקל בבעיה זו כל הזמן. אני לוכד וידאו באמצעות מצלמת הסלולרי או מסרטת וידאו, מוריד וידאו מהרשת או מייבא אותו מ-DVD. אחרי העריכה אני מעוניין להעבירו ל-DVD, ל-iPhone או ל-AppleTV. בדרך כלל אני מצליח לעשות זאת באמצעות תוכנות דוגמת Nero, אבל לעיתים נתקל במכשולים בלתי צפויים.

בעולם דיגיטלי אוטופי, יהיו שלושה פורמטי מדיה ומכשיר אחד שיודע לתמוך בשלושתם. פורמט MP3 יכסה מוזיקה עם אובדן נתונים, FLAC יטפל במוזיקה ללא אובדן ו-MPEG-4 יהיה אחראי על הווידאו. את הקבצים בשלושת הפורמטים הללו נוכל להעמיס על נגן MP4 נייד אחד שיוכל לשרת אותנו תוך כדי תנועה.

לכל אחד מהפורמטים אפשרויות רבות, ולכן השילוב בין שלושתם מקנה גמישות רבה בהרבה ממה שנדמה תחילה. קידודי H.264 ו-AAC+ למשל מהווים חלק מתקן MPEG-4. המפתח כאן הוא השימוש בתקן מוסכם, שאומץ באופן נרחב בתעשייה.

רוב פורמטי המדיה המיותרים מקודמים על ידי קבוצות אינטרנס עם מטרה ברורה. הדחיפה האגרסיבית מתפקדת כמכונת ההנשמה שמותירה את הפורמטים הללו בחיים במצב דמוי זומבי. אפשר ודאי לטעון לגבי חלקם שהם מציעים איכות גבוהה יותר מאחרים, אבל זו לא הסיבה האמיתית שהם כאן. אני מחלק את הפורמטים הללו לשלוש קטגוריות.

פורמטים אליטיסטיים מטופשים

כאן נמצאים פורמטים כמו Ogg Vorbis, כמו גם Theora וכל סצינת Matroska. תכליתם היחידה היא להראות לעולם עד כמה אתם האקרים אנטי-ממסדיים. הם נוצרו על ידי קבוצות שמזועזעות מעצם המחשבה על כך שתאגידים בעלי אינטרסים כלכליים בוחשים בעולם המחשבים והטכנולוגיה. לא יאומן - תאגידים!

לא הייתי יוצא נגדם לו הם היו לפחות קלים לשימוש. במקום, לצורך קידוד הם דורשים תוכנות קוד פתוח קשות לאיתור ומלאות באגים. לעיתים קרובות יש צורך להשתמש בשורת הפקודה. תומכיהם יפרצו את רוב תכני הווידאו המסחריים, משום ש... ובכן, צריך להילחם בעוצמה המרושעת של האנשים עם הכסף. למרבה המזל, אתם צפויים להיתקל בפורמטים הללו רק בעת הורדה של וידאו באמצעות BitTorrent.

פורמטים קנייניים מטופשים

מיקרוסופט היא מובילת העדר ביצירת פורמטי מדיה קנייניים מיותרים לחלוטין. הפורמטים WMA ו-WMV חייבים למות. מייד. הם קיימים רק כדי לרכז את השליטה בידי מיקרוסופט. בשל כך, הם מטופשים באותה מידה כמו ATRAC3 עליו השלום מבית Sony. פורמט AAC עושה כל מה ש-WMA עושה, אבל בעוד ש-AAC הוא תקן מקובל מאוד, הרי ש-WMA נשלט באופן בלעדי על ידי מיקרוסופט.

אפל, באופן מפתיע, נמנעה בתקופה האחרונה בהצלחה לא מבוטלת משימוש בפורמטים מטופשים, עם יוצא דופן אחד. היא עברה משימוש בפורמט הוידאו המטופש MOV לשימוש בתקן MPEG-4. כמו-כן, iTunes תמיד תמך בתקן התקני למדי AAC לאודיו. לאפל יש נקודת תורפה אחת - פורמטי lossless - נטולי אובדן נתונים. במקום להשתמש ב-FLAC המקובל והשגור, היא יצרה קידוד משלה - ALC, שאי אפשר לנגן על שום דבר חוץ מ-iTunes.

מדיה זורמת היא מעוז נוסף של פורמטים קנייניים מעצבנים. מה היתרון ב-Flash ו-Real על פני MP3 זורם ו-MPEG-4 זורם? אה, כן, זה שהם דורשים להשתמש בנגן הקנייני שלהם. אני מוכן לסלוח באופן חלקי ל-Flash מבית אדובי, ולו משום שהנגן שלה ניתן לשימוש בחינם לגמרי. הפורמט של Real היא מקרה קלאסי של גישה שמחייבת את המשתמש להתקין תוכנה שמציקה למשתמש.

פורמטי DRM מטופשים

הגיע הזמן לשים קץ גם להגנה מפני העתקה של מדיה. לכאורה כולם מבינים זאת, מה שגורם להגנות אלה למות מוות איטי ונאה לצפייה. אני סבור שאפל תוותר בקרוב סופית על השימוש ב-DRM. בכל אופן, יש כמה פורמטים שצריכים להיעלם - כמו אלה בהם משתמשים חלק מהמפעילים הסלולריים, כדי למנוע נגינה של התכנים שמורדים אל המכשיר על גבי נגנים אחרים.

השילוב של DRM עם פורמט מטופש דוגמת WMA מדגיש את הרע שבשני העולמות. מיקרוסופט הכריזה שמי שרכש שירים בחנות MSN Music לא יוכל להעביר את השירים למחשב חדש, משום שהיא סוגרת את שירות ה-DRM. תכלית ה-DRM לסייע לחברות לעבור ממכירה של מדיה לרישוי של מדיה, מה שאומר שהצרכנים נותרים בלי שום דבר ביד, גם אחרי ששילמו כסף.

יש הבדל גדול בין פורמט שאוצר תוכן שמוגן בזכויות יוצרים, לבין תוכן מוגן DRM לו מתאים הסלוגן "השיר הזה לא שייך לך". מאמיני וקנאי Ogg Vorbis, כנראה תיאלצו להתפשר בשלב מסוים. לפשרה הזו קוראים MP3. 

המאמר פורסם במקור בגיליון יולי של PC Magazine ישראל. לרכישת מנוי