סקעת אני לא
לקראת מופע שירי משוררות במסגרת פסטיבל הפסנתר, מספר יובל כספין על השירה הגברית שחוזרת אל הרוך, על תחושת הקירבה שחש אל שירי תרצה אתר ועל האושר שבעיסוק במוזיקה. ממלכת הרגש זה פה
יובל כספין, האיש הכי צבעוני במתחם נחלת בנימין, מוכר אמנם יותר כמעצב-על של בגדים, בתים וקונספציות, אבל קצת פחות מוכרת אהבתו הראשונה למוזיקה. אחרי שנים של תפקידים על הדרך, ביניהם המלך פרעה בהפקה המוזיקלית המטורפת של "יוסף וכתונת הפסים" שהציגה בתיאטרון הספרייה לפני מספר שנים וערב אקלקטי משירים שכספין אוהב במיוחד, הגיע הזמן לצאת מהארון.
כספין יעשה את זה מחר (ה') בערב, במרכז סוזן דלל, במופע אקוסטי חד פעמי - בינתיים - שייערך במסגרת פסטיבל "הפסנתר מארח", שיוקדש כולו לשירי משוררות. אז כן, הגיע הזמן להודות, ליובל כספין יש עניין עם נשים. "זה יישמע פלצני, אבל אני באמת חושב שנשים, בניגוד לגברים, מחוברות יותר לרגש. מעולם לא הסתרתי שאני רגיש מדי, שהחברות הכי טובות שלי הן נשים, למרות שאני אוהב גברים.
כספין. פתח את הפקק לשד שבבקבוק (צילום: איתן טל)
"במקום הנפשי, אני מתחבר נורא לכתיבה ולשירה נשית שהולכת ולוקחת למקומות שרוב הגברים לעולם לא יהיו מסוגלים להגיע", הוא אומר וממהר להדגיש את היוצאים מהכלל, כמו עלי מוהר: "כשאתה שומע את 'נגיעה אחת רכה' קשה להאמין שגבר כתב את הטקסט הזה, אבל זה נדיר". תערבבו אהבות נכזבות, תחושת ננטשות, הומור משוגע – פגעתם בול. ממלכת הרגש זה פה. כספין בחר לבצע בערב שירים שהם לונה פארק רגשי: תרצה אתר, רחל, לאה גולדברג, נורית זרחי, יונה וולך, מרים ילן שטקליס ונעמי שמר לוקחות את כספי למסע אל נבכי חייו ואת הקהל, כך הוא מקווה, עמוק לתוך חוויה רגשית מהנה.
יום לפני המופע הוא מתרגש ולחוץ. "קשה למכור כרטיסים ואני מספיק כן בשביל לומר את זה. זה לא בגלל שאנשים שמעו ולא אוהבים, אלא כי לא מכירים את הצד הזה שלי. זו הסיבה שכל כך רציתי להתקבל לפסטיבל הפסנתר. חשבתי שאם אתקבל, באמת יתייחסו אליי כאל חלק מקבוצת אנשים ששרים", הוא אומר.
שירה מתרגשת
לא כולם יודעים, אבל התכווננות הקריירה הראשונה של כספין היתה מוזיקלית. "אמא שלי אומרת ששרתי לפני שדיברתי", הוא צוחק. בגיל העשרה הוא למד פיתוח קול ושר אריות מתוך אופרות. בצבא הוא היה חלק מצוות הווי שריון. כספין, שלא הסתפק בלעשות קולות רקע לזמרים אחרים, החליט לעבור הלאה. "החלטתי ללכת על האהבה השנייה שהיא בגדים וזה מה שאני עושה, אבל בשנים האחרונות זה מגרד לי. מישהו היה צריך להוציא את השד הקטן הזה מהבקבוק ולפתוח לו את הפקק", הוא אומר.לפני 15 שנה, בערב רב משתתפים, הזמינו אותו לשיר. הערב, שנערך במועדון הסליק עליו השלום, הוקלט ב"קול ישראל" ושודר פעמים רבות. הוא שר בילי הולידיי ונכבש מחדש בקסם הבמה. זמן קצר אחר כך הוא נסע עם שרה'לה שרון לאירוויזיון באירלנד ובדרך השמיע לה את ההקלטה של המופע ההוא. שרון הודיעה לו שכשרון כזה לא מבזבזים. כשהשניים חזרו לישראל, התחילו לעבוד על ערב שנפתח בעמק הירדן. לאורך השנים כספין פלירטט עם הבמה, בערב שירי נשמה בלוגוס ובקמלוט, שניהם ז"ל, ובערב שמורכב משירים של נשים מבצעות (ריקי גל, דפנה ארמוני ועוד) שאיתו הוא עדיין מופיע.
"אני לא הראל סקעת", כספין מרים להנחתה וממהר להסביר: "קרה פה משהו מאד מוזר עם שירת הגברים. אחרי הז'אנר של אריק איינשטיין, קובי רכט ואריק סיני, ששרו בבריטונים ליריים ובקולות עוטפים וחמים, פתאום השירה המזרחית העלתה את השירה הגברית הישראלית לסולמות מאד גבוהים. האוזן הישראלית התרגלה לאייל גולן, יהודה סעדו ועמיר בניון. השירה הנמוכה, העגולה, המלטפת נדחקה קצת הצידה. אני חושב שזה קשור לשינויים חברתיים. במשך שנים לגברים אסור היה להתחבר לצד הנשי שלהם. זה לקח זמן. עכשיו אנחנו הגענו למקום שבו לגברים מותר לדבר ולשיר ברגש. הסקעתים הביאו סגנון חדש של שירה".
ואיך אתה מתייחס לזה?
"אני מאד אוהב איך שסקעת שר. הוא הביא שירה מתרגשת, שלא היתה פה קודם. זה חדש לאוזן ואני לא יודע אם זה סוד ההצלחה, אבל בבת אחת פתאום אנחנו מוצפים בזמרים מהסוג הזה. אני נמצא במקומות אחרים. השירה שלי היא יותר טרובדורית. אני מספר סיפור. ההגשה חשובה מאד וגם הטקסטים. זה מאד ברור, בעיקר בבחירות למופע בפסטיבל הפסנתר".
מה דחף אותך לפסטיבל?
"בהתחלה רציתי לעשות ערב משיריה של תרצה אתר. באיזה שבוע יצא שלילה אחרי לילה ראיתי בערוץ 1 את 'בלדה לאישה' של תרצה אתר, בביצועים שונים. פעם זה היה בביצוע של ריקי גל, במסגרת ערב מחווה לנתן אלתרמן ותרצה אתר. התמוטטתי. בערב אחר, זה היה מתוך מופע יחיד של נורית גלרון. התמוטטתי. בערב השלישי זה היה בחגיגות יום הולדתו ה-70 של וילנסקי. נעמי שמר הנחתה את הערב וכששאלו אותה איזה שיר של תרצה אתר היא הכי אוהבת היא בחרה בו. היא אמרה שבטעות ניתן לו שמו, מכיוון שהוא מתוך מחזה בשם הזה. היא אמרה שהיה צריך לקרוא לו 'שיר עצוב' או 'שיר פרידה', כי הוא מכתב של אשה שעוזבת. היא כותבת 'מיד אשוב', אבל יודעת שלא תשוב לעולם. זה הסיפור של תרצה. כשאני שומע את זה, אני מקבל צמרמורת.
"אני מתחבר לכל הטקסטים של תרצה אתר ללא יוצא מן הכלל, אולי בגלל שהיא, כמוני, נולדה ב-27 בינואר, יום שחרור אושוויץ. אז הרצון הראשוני היה לעשות ערב משיריה, אבל אחרי שהבנתי שלנתן סלור, בנה, יש ערב שכזה, החלטתי לעשות ערב שירי משוררות".
נחיתת אונס
בערב נשארו ארבעה משיריה של תרצה אתר, לצד רשימה מפוארת של משוררות רבות-השפעה נוספות. בין השאר ישיר כספין את "שיר לערב חג" של אתר, שביצעה מירי אלוני בפסטיבל הזמר בשנת 1973; את "נתפייסה" של מרים ילן שטקליס עם עדי כהן, שתתארח בערב ואת "סוזי דולציניאה" של דליה רביקוביץ, ללחן שכתב מתי כספי. "זה שיר שבכל פעם שאני חושב עליו, אני רואה סרט. אם הייתי לומד קולנוע, זה היה סינופסיס מושלם על בחורה מעיירת פיתוח שנוסעת לאילת, מזדיינת עם נהגי משאיות ושואלת מי יחזיר לה את כבודה האבוד. זה שיר מדהים", הוא אומר.
בתוך ערב של שירה נשית אי אפשר לוותר על נוכחותה של נסיכת האופל, יונה וולך. כספין בחר לבצע את "זה הגשם", שלדבריו מאד השפיע עליו. "אני שר בסוף: אל תיקח ממני מה שאין בו מין. זה משפט שמאד השפיע על הבחירות שלי. יש בשירה של וולך משהו מהפכני סוף העולם. כל נושא הסקס האחר, זה חדש והיא לא פחדה ללכת לשם". תרצה אתר תחזור בערב גם עם "טעות", שהלחינה נורית הירש ובחירה מפתיעה היא "סוס מעץ", שכתבה חדווה הרכבי והלחין נחצ'ה היימן.
לטובת המופע, כספין מחמם מיתרים אצל יוצאת "כוכב נולד 3", שיר ביטון. "שמעתי אותה שרה, היא ריגשה אותי מאד ומאז אנחנו חברים", הוא מסביר. "שיר זמרת מצוינת ומעבר לזה היא למדה במשך שנים אצל רחל הוכמן והיא נותנת לי ביטחון. אני אצלה שלוש פעמים בשבוע".
אז מה יש בלעמוד על הבמה ולשיר, שמרגש אותך כל כך?
"זה הטריפ הכי גדול בעולם לעמוד מול קהל ולשיר. יש התרגשות גדולה לפני, יש אדרנלין מטורף תוך כדי ואחרי המופע זו נחיתת אונס קשה", אומר כספין. "שנים הדחקתי את האהבה הזו, כי לא הבנתי כמה אושר זה מביא לי עד שחזרתי אליה. זה הולך להיות ערב מאד אישי ואני מאד מקווה שהוא ייגע גם בקהל".
הוא יסיים את הערב עם "אני גיטרה", שנעמי שמר כתבה לבני אמדורסקי, בביצוע א-קפלה. "אמדורסקי גר לא רחוק מאתנו. כשהייתי קטן, אבא שלי, שהיה נהג של תיירים והכיר את כל האמנים בארץ, לקח אותי לראות אותו שר. השיר הזה נחרת בי", הוא אומר, משתתק ואז מדקלם: "אני גיטרה. הייתי פעם עץ אולי. ובתיבת התהודה, אני זוכר את כל מי שניגן עליי ואומר תודה".
את העיבודים המוזיקליים לערב עשה הפסנתרן אמיר ברנד ולצדם על הבמה יופיעו נגן הקונטרבס אור ברקת, נגן הסקסופון אורן בן אבי ונגן כלי ההקשה יואב פינקלמן.
