60,000 טיפות של אהבה
"60,000 צדיקים עוזבים אתמול הכל והולכים לתת טיפת דם לילדים שאינם מכירים, טיפת דם שאולי תיתן בע"ה חיים שלמים בצידה. וברקע, תמונות חיילנו הלוחמים, המוסריים והמקצועניים, העושים מלאכת הקודש של הצלת עם ישראל בלי למצמץ ובלי להתברבר בדרך לנגד עינינו". אבי רט מצדיע לעם ישראל
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
חיים גורי
60,000 צדיקים הלכו אתמול לבצע בדיקת דם פשוטה, שתגדיל את מאגר מוח העצם, ואולי תמצא תורם לעמית קדוש ולדן-דן.
בימים הללו של מוצאי מלחמה וערב בחירות, כשתמונות חיילנו הלוחמים, הממוקדים במטרה, המוסריים והמקצועניים, העושים מלאכת הקודש של הצלת עם ישראל בלי למצמץ ובלי להתברבר בדרך לנגד עינינו, ובמקביל הקמפיינים ושלטי החוצות לקראת הבחירות כבר באוויר, אי אפשר שלא לעמוד נפעמים ומתרגשים לנוכח אצילות הלב והנשמה של העם הזה.
60,000 צדיקים, עוזבים הכול, מקדישים זמן, טרחה ואהבה, והולכים לתת טיפת דם לילדים שאינם מכירים, טיפת דם שאולי תיתן בע"ה חיים שלמים בצידה.
כל אחד מאיתנו ייקח מהמלחמה האחרונה את המראות, המחשבות והתובנות שלו. אני לוקח איתי מהמלחמה הזו אייטם אחד ששודר בטלוויזיה,שכשראיתי אותו אמרתי לעצמי - עם צדיקים כאלה. אנחנו בע"ה מנצחים.
באחד הערוצים שידרו כתבה על גדוד מילואים שגויס למלחמה, והוא נמצא בצאלים,מתאמן לקראת הכניסה לעזה. לכאורה- כתבה צפויה ותמונות מוכרות של מילואימניקים בלבוש זרוק, משהו שמזכיר קצת את גבעת חלפון, המגיעים לבסיס מהבית, מתחבקים עם החבר'ה, מכניסים קצת את הכרס פנימה, מורידים את החלודה מהנשק ומהגוף, והולכים להילחם.
אוהב את הפלוגה
אלא שבצד הכתבה על הגיוס, פתאום קולט הכתב שהחיילים עסוקים במשהו אחר לגמרי. ההתייצבות למילואים הייתה מעל 100 אחוז. אין אחד שלא בא, למעט אחד. אבא של עמית קדוש, הילדה החולה, המצפה להשתלת מוח עצם. ואז, במקביל להכנות למלחמה, מתארגן הגדוד איך לעזור לאבא של עמית. אני לא זוכר את הפרטים במדויק - האם אבא של עמית כן הגיע קצת ליחידה או לא, ומה הם בדיוק עשו - אבל מה שאני כן זוכר זה את החסד והגבורה היהודיים של החיילים הצדיקים האלה. אני יודע שאני משתמש שוב ושוב במילה הזו 'צדיקים', פשוט אני לא מוצא מילה אחרת המבטאת את תחושתי.החברים לגדוד, התארגנו לאסוף כסף, לתרום את ימי המילואים, לארגן תורמים ותרומות דם, ועוד כל מיני יוזמות שעיקרן אחד- איך עוזרים לחבר בשעותיו הקשות, איך עוזרים לעמית הקטנה להחלים ולחיות. איזה מחזה מדהים, כמעט סוריאליסטי. אנשים עוזבים בית, מתנתקים ממשפחה ,אישה וילדים, הולכים לקרב קשה, שחלילה עלולים להיפצע בו, או חלילה למות, או חלילה ליפול בשבי. ובצד כל ההכנות והחששות מה שהם עסוקים בו זה איך עוזרים לאבא של עמית ולעמית.
לפני מספר שנים, ראיתי כותרת למאמר באחד העיתונים שאמרה כך: "אני שונא את המדינה אבל אוהב את הפלוגה". מבלי להתייחס כרגע לתוכן המאמר, אלא רק לכותרת - יש לנו עם מדהים - מכל הבחינות. מצד אחד מלא מחלוקות,מפלגות, מריבות ופילוגים. עם שלפעמים נראה שהוא ממש חלילה לפני מלחמת אחים ושנאה קשה, אבל מצד שני - איזו אחוות לוחמים, דיבוק חברים, 'הרעות נשאנוך בלי מילים'. אולי כועסים על המדינה ומקטרים על הכול - אבל איזו אהבה לפלוגה, לחבר'ה, להווי. דומני שכל מי שחווה באופן אישי את ההווי הזה של החבר'ה מהגדוד, של מפגש המילואים השנתי, של הסחבקיאדה הישראלית הזאת, עם כל הצ'פחות, הפוזה, ערכת הקפה והקשרים באפסנאות, כל מי שעבר טבילת אש עם החברים לצוות, ומחלקה, לפלוגה ולגדוד, יודע ומרגיש בדיוק על מה אני מדבר. ההווי הישראלי הזה של המילואימניקים - אינני יודע אם יש לו אח ורע בעולם ובצבאות אחרים.
יש משהו כל כך טהור, אמיתי וישראלי בזה שהחבר'ה רואים שאבא של עמית במצוקה - ובלי להתפלסף יותר מדי - באופן הכי טבעי,הכי פשוט, הכי יהודי והכי ישראלי- נרתמים ותורמים. כן מלחמה-לא מלחמה, כן פוליטיקה-לא פוליטיקה, הכול נעלם, מתאדה מתגמד ופשוט לא רלוונטי מול העיניים של עמית המבקשות חיים.
כל אחד לוקח איתו את המראות והתובנות שלו ממלחמת עופרת יצוקה. אני מבקש לקחת איתי את הגדוד המדהים הזה. אני מבקש לקחת איתי 60,000 טיפות דם של 60,000 צדיקים ששמעו ובאו. בשקט, בצנעה, בלי רעש ובלי פוזה, לתת תקווה וסיכוי לחיים לעמית ולדן-דן.
המלחמה הזו הייתה עבורי סדרת חינוך. במובנים רבים הרגשתי ולו למשך כמה שעות וימים את אותה תחושה שהרגשתי כילד בתקופת מלחמת ששת הימים. תחושה של יחד, של שותפות, תחושה שהלב של כולנו פועם באותו הקצב, חושה של ערבות הדדית, אחדות ואהבת ישראל. תחושה שיש על מי לסמוך בשמיים ובארץ. תחושה שמתחת לכל מעטה החספוס הצברי והישראלי, ומעל כל המחלוקות והכעסים- יש כאן מציאות נפלאה של עומק, יחד, שיתוף ותקווה.
צבא שעסוק תוך כדי המלחמה בלתרום דם לעמית, הוא צבא של צדיקים. הוא צבא יהודי, מוסרי, והוא גם צבא מנצח. כשבאים לקרב מתוך חסד ואחוות לוחמים- אז הכול נראה אחרת.
60,000 טיפות של תפילה, אהבה ,תקווה ורעות לעמית, ולדן-דן, בתוך שאר חולי ופצועי ישראל.
מבצע ההתרמה אמש
מומלצים
