הבטחתם זונה, ויש רק זין
תגובת המועצה לשלום הילד הטוב:
אנחנו הילדים של 773 (פסיכומטרי), עומדים מולכם היום ולוחשים תפילה בזעקה גדולה:
הבטחתם זונה, ויש רק זין,
הבטחתם חלום, בעין,
הבטחתם נשים ופרחות,
הבטחתם לקיים הבטחות.
הגיע הזמן לתבוע את המגיע לנו ביומן המורה וטקסי הסיום.
את שמגיע לנו, מגיע לנו בזכות, לא בחסד. אבל גם חסד טוב.
ילדים טובים אנחנו. לא ערסים. לא מעשנים. לא קווקזים. לא גזענים. כאלה, תרבותיים כאלה. משכילים. יפי-תואר ודיפלומה. מסיימי מסלולים, גם אם גומרים לבד. אנשי שיחה. גם אם היא משעממת.
נותנים חופשי מחמאות. מנסים להחליק את הדרך שההם פשוט הולכים בה.
עם הסיגריה. והכוסית. אנחנו? תמיד פותחים דלת לפניהן, שיהיה משו לעשות עם הידיים. אפילו סוחבים להן את התיק. ככה חונכנו מכיתה א', לסחוב למען אחרים. בעיקר למען הקווקזי. עכשיו גם אנחנו רוצים. שירצו אותנו.
מה יש? בהיי-טק - רוצים. במחלקה לספרות השוואתית - חפצים.
אפילו ההורים שלהן היו מתים. ומשאירים ירושה. רק שהן יבזבזו אותה על סיגריות. או על הקווקזי. כדי שאנחנו נבזבז עליהן בנדיבות שמלווה אותנו מאז דמי הכיס של כיתה ג'. לקווקזי. רק שאיתו בכל זאת היה לנו מגע גופני. כלשהו.
בקיצור: לא הבנו מה ההבדל בין רכזת-השמה לאהובת-נשמה, בין אריתמטיקה לרומנטיקה, בין עמידה במטרות החיים לבין חיים שעומד להם עלינו.
ילדים טובים, חייבים להיות טובים בהכל, גם במה שהם גרועים. למשל עם נשים. הרי ידוע שכל אחד שטוב בזה חייב להיות ערס, אלים, מרביץ, מטומטם, או אפילו קווקזי. בטח לא ילד טוב. או מצטיין עם תחת.
אז איך, איך, וזה לא חומר למבחן, איך הן לא נופלות לרגלינו? איך הן לא מחכות למוצא פינו? איך הן לא מתייחסות אלינו כשאנחנו מצביעים בנימוס?
ומה נשאר לנו אם לא לצעוק? עליהן? הן הרי אוהבות את זה. כך אמר הקווקזי.
הבעיה היא שהוא יודע לצעוק. ואנחנו, מקסימום אוי אוי אוי על הלחיים של עצמנו, כמו הצעקה של מונק המושמוש.
איזה מין עולם, אין בו רחמים. גם לא מין. צדיק ורע לו רשע ורק לו.
ואנחנו, ילדים טובים, שכמו כל ילד, רוצים את מה שאין, או סתם לזיין, צריכים להישאר עם האצבע בפה ולחכות למועד ב'.
לא עוד! ילדים טובים אינם שותקים! גם כשצריך! הפעם, אם לא נקבל, נבכה, ונצעק, ונרקע על הריצפה של הקניון או האתר, ונאמין שזה סקסי.
טוב, בשביל אמא, כפרה עליה.
- נכתב בתגובה לטור מה לעשות, אני ממש ילד טוב - וממש רע לי
מומלצים
