לא בג"ץ יטיף לנו על גזענות
מי שהצליח להכניס לשורותיו פרענק אחד רק אחרי שנים ארוכות כל כך ושש אלי קרב כשריח של שנאת החרדים באוויר, לא יכול להעביר שיעור על אפליה עדתית
למנהל בית ספר אמורה להיות אפשרות לפעול משיקולים פדגוגיים, של התאמה תרבותית. אל לנו להגיע למצב בו כיוון שצעקו "גזענות, חמס", הוא יתחיל לעבוד מתוך מצוקה ופחד, וייאלץ ליצור כיתות שלא תואמות מבחינת רמתן הפדגוגית ורמת החרדיות של תלמידותיו. הסיבה לכך שהחרדים הקימו מוסדות חינוך, נעוצה בכך שהם רצו לשמר צביון יהודי וחינוך שורשי. אם באה תלמידה מבית שאקלים כזה זר עבורה, האקלים הזה מצוי בסכנה.
הפחד הכי גדול שלי הוא שיהרסו את מערכות החינוך החרדיות, שמנהלים יתנהלו בפחד. כשמתגלים באמת מקרים שבהם ברור לעין שדמות מסויימת בבית הספר מתנהלת מתוך גזענות – כמובן שיש לנהוג בכל חומרת הדין. אבל זה לא הסיפור בעמנואל.
הרי גם תלמידות אשכנזיות לא התקבלו לעמנואל. אותן לא קיבלו בגלל א', ב' או ג'. אף אחד לא יטען אחרת. אבל לגבי תלמידה מזרחית תמיד יטענו שהכל טמון במוצאן העדתי. ההוכחה שהאפליה אינה על בסיס מוצא היא העובדה שרבע מהתלמידות שכן לומדות שם הן מזרחיות. לא ייתכן שלמנהל לא תהיה הפריבילגיה לדחוק נער מזרחי רק בגלל שהוא מזרחי.
ברור שכל הורה שלא מקבלים את בניו למוסד כלשהו – מתוסכל. הרי אף אחד לא יודה בכך שבנו אינו מתאים לפרמטר שהציב מוסד לימודי. תמיד המורה רע, ההנהלה גזענית. הוויכוח הזה קיים בכל מקום, והשאלה היא מתי מחליטים שיש כאן נושא לאומי. בשנתיים האחרונות התקשורת מרשה לעצמה להתייחס, לדווח ולנתח את החרדים בטרמינולוגיות שדומות לאלה בהן מתארים בעלי חיים.
הבעייתיות בפרשה נובעת מהתערבותו של בג"ץ, מוסד שהגזענות היא חלק מה-ד.נ.א שלו. ולפיכך איני מוכן לקבל ממנו שיעור באפליה עדתית, בדיוק כפי שלא אוכל לקבל שיעור ביושרה ציבורית מרוני ליבוביץ האופנובנק.
הרי עד שהצליחו להכניס לשורות בג"ץ פרענק אחד, נדרשו מאמצים כבירים בקרב הגילדה המשפטית. אך כיוון שאין ערכאה גבוהה מהם, אין מי שיטיף להם מוסר. נדמה שאחרי שהחילונים ברוך השם סיימו להתמודד עם כל תופעות הפשע, הסמים והירידה מהארץ, יש להם זמן להרחיק לגבעות השומרון ולספור בעמנואל תלמידות מזרחיות.
בעמנואל חיה קהילה אליטיסטית לצד קהילות של בעלי תשובה. האליטיסטים מסוגרים בעצמם לעומת בעלי התשובה, שביניהם קבוצות של אלה שמכבר הגיעו מתרבויות אחרות. לצפות מהם שיחיו יחד וידברו אותה שפה – זו בקשה גדולה מאוד. למרות זאת, לאליטיסטים היתה מספיק גבורה פנימית כדי לקלוט תלמידות מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
לגימנסיה הרצליה אין גדולת נפש כזו. אבל בג"ץ לא יישב לדון בשאלה למה לתלמידות מדרום תל אביב קשה להיכנס בשעריה. הכי קל להידרש למה שמניב ממנו ריח של איבה ושנאה לחרדים. הרי כל השנים היה מתח בין תרבויות חרדית ואשכנזית.
לעומת בג"ץ, המערכת של ש"ס והמפלגות החרדיות לא נמצאת בעמנואל כי היא יודעת שאין שם סיפור. היא נמצאת במקומות בהם יש סיפור – ופועלת כדי שיהיו מעונות יום מבאר שבע דרומה ומחדרה צפונה, היכן שהציונות כבר לא קיימת. הפעילים יודעים שבבית חרדי יקבלו כל אדם כמו שהוא ויתחלקו איתו בכל. האמפתיה האנושית והיחס למסכן ולשונה – היא שמדריכה אותם. ולפיכך חדר המיון הקדמי של החברה הישראלית משתרע בגבולות המגורים של הציבור החרדי. אבל זה לא עוזר בשום דבר לדימוי שלנו, כי לאף אחד אין אינטרס לספר את זה.
יוסי אליטוב, סגן עורך העיתון החרדי משפחה וחבר מועצת הרשות השנייה
לפנייה לכתב/ת 
