טויוטה MR2 - הגברת בצהוב

מכוניות ספורט אינן זרות לטויוטה. ההיצע הנוכחי שלה כולל מכוניות נאות כמו הסליקה החדשה (שזוכה אגב לשבחים בחו"ל), או הסופרה השרירית. בין כל אלה שמור ל-MR2 מקום של כבוד. כשהוצגה לראשונה ב-84', היא הייתה ניסיון יפני מוצלח לפנות ללב ספורטאים לאחר שנים לא מעטות של בצורת. באותה הזדמנות אגב, הראתה לאירופאים שדבקו בנוסחת ה-GTI שיש דרך מקורית יותר ליצור מכונית ספורט עממית - ייעודית, בעלת מנוע מרכזי. בינתיים, ה-MR2 גדלה, השמינה והתעגלה, עד שבתערוכת טוקיו לפני שלוש שנים נחשף כיוון חדש. רודסטר, לתצוגה בלבד, עם מנוע מרכזי תחת הכינוי MRS. זו הפכה לפני שנה, ב-99', ל-MR2 שנחתה לאחרונה בסוכנות המקומית

אצלנו

כאן המצב קצת שונה מאירופה, רק קצת. זמן רב לא ניתן היה לגלות בסוכנות טויוטה מכונית ספורט. הרבה מדי. מה שמסביר כנראה את ההתרגשות הגדולה סביב המכונית, בעיקר כשמדובר במסירת המפתח לעולם התענוגות. בסוכנות כמעט והתנדבו לשלוח אלי צוות אבטחה אישי-מיוחד שישגיח על המכונית בחניה כאשר תנוח מעמל יומה. אם המעלית שבביתי לא הייתה צרה מדי, היו ודאי מאלצים אותי להלינה במיטתי תוך ויתור על שלושת-רבעי פוך. אם זה לא מספיק, הם חפצו לשלוח מלווה מטעמם כדי שלא אסע מהר מדי, במיוחד לא מעל פסי האטה, כי ה-MR2 נורא נמוכה ומאוד שברירית. אה כן, ושלא אסיר את הגג כי הוא רגיש לשריטות.
לאחר ההקדמה ההיסטרית הזו לנסיעת המבחן, מפתיע היה לגלות שהמכונית החביבה אינה מתפרקת ביציאה מהחניה, ששיני המחסום לא חורצות את גחונה, ושהיא אינה בורחת מהחניה גם בבוקר שאחרי. מה הלחץ חברה, זו בסך הכל מכונית ספורט עממית שעולה... רגע, באמת? זה המחיר האמיתי?

המחיר

220,000 שקל אומר המחירון של טויוטה, וזו אינה בדיחה. לרודסטר הקטנה, מכונית ספורט לצעירים, יש מחיר של גדולים מאד. וזו בעיה. אפשר להריח את זה כבר ברחוב: היא מושכת תשומת לב של כולם, מחובבי הגה צעירים ועד משנני מחירונים. כולם התלהבו, כולם רצו להציץ, כולם נפגעו מהמחיר. כבר מזמן הבנו שרודסטרים עממיות אינן ממש זולות, אבל אם מאזדה MX5 - שנחשבת מתחרה לגיטימית באירופה - נראתה לנו לא ממש זולה עם תג של כ-125,000 שקל, מה נגיד על הטויוטה?
חוץ מזה, הרודסטר של טויוטה אינה מהודרת במיוחד. היא אפילו מצליחה לקבוע שיאים מקומיים. מה תגידו על חישוקים ממתכת רגילה לחלוטין במקום חישוקים קלים, מה תגידו על חישוקי "15, מערכת שמע או ריפוד עור?

מידות קטנות

אבל היא יפה ומושכת. למרות מוצאה הרודסטרי, ה-MR2 נראית טוב במיוחד כאשר הגג הקשיח, תוספת שהוצגה רק בתערוכת פאריז האחרונה, מורכב ומהודק היטב. היא יפה מאוד גם ללא אותו גג, רק קצת פחות מדי מקורית ודומה מדי לבוקסטר של פורשה. החלק האחורי, מאזור כונסי האוויר לפגוש, נראה קצת פחות דינמי. בכל זאת, החרטום הבוקסטרי, כונסי האוויר בצדדים והגג הקשיח הקמור עושים את שלהם.
כניסה לרודסטר דומה למדידת מכנסי ליוויס צמודות היטב. זה אפשרי, אבל קשה וצפוף אפילו למי שלא התברך במידות של שחקן חיזוק. הכניסה פשוט אינה נוחה וכל סביבת הנהג, החל בגג, סוככי השמש ועד ידיות הדלתות והנוסע שליד מתעקשים על קרבה אינטימית. לאווירה תורמות גם שמשות קטנות מדי המקטינות את הפרספקטיבה כאילו היה מדובר בלמבורגיני דיאבלו. לא מומלץ במיוחד לחולי קלסטרופוביה. או שתפתח את הגג…

פותחים את הגג

עד שמחליטים לפתוח במלאכת הסרת הגג, שאינה קשה אך דורשת שני אנשים, יש דקה או שתיים להתאכזב. כי ה-MR2 אינה רק צפופה מאד, היא גם בנויה בפשטות צורמת, בעיקר לאור המחיר היומרני. נכון, עיצוב לוח המחוונים מקורי וכך גם חיקוי הפלסטיק-אלומיניום בסגנון ה-TT בידיות הדלתות. אך מעבר לכך יש דונמים לא מעטים של פלסטיק קודר, עם תפעול פשוט למיזוג, תאורת פנים מזעזעת, וכיוון גובה מושב שמשנה רק את הזווית. אפילו פתיחת תא המנוע ותא המטען מתבצעת עם מנופים יפניים פשוטים ודקיקים.
יש עוד בעיה. אף אחד לא מצפה מרודסטר להיות שימושית, אבל ליד ה-MR2 נראית ה-MX5 כסטיישן פרקטית. לא רק שהטויוטה קטנה. נפח האכסון שלה דומה לזה של תא כפפות. היפנים בחרו במבנה טהור של מנוע מרכזי. וכך מאחור יש מנוע ומלפנים, מתחת כסוי פלסטיק נאה, מוסתר צמיג רזרבי. תא מטען? אין דבר כזה בטויוטה (למעט תאים קטנטנים וקשים לשימוש מאחורי המושבים). מבחינה זו יכלו בטויוטה ללמוד מה-MGF למשל.
לאחר שחרור התקרה, מתגלה לא רק מרווח ראש גדול משמעותית, הרודסטר הקטנה הופכת הרבה יותר סימפטית ומבהירה סוף סוף את הסיבה לקיומה על הכביש. ההנאה כה גדולה עד שלפרקים, כאשר הרוח נושבת קרירה והבלורית מתנפנפת, התחושה היא שזה פשוט לא חוקי ליהנות כל כך ממכונית. רק הצצה בלוח המחוונים המקורי, שמורכב משלושה שקעים עגולים שהבולט בהם מוקדש לסל"ד, מרגיעה אותך. כמובן שכמה דקות מאוחר יותר נתקעים מאחורי סמיטריילר עצלן או אוטובוס עקשן ומגלים את הצד הפחות נעים של אוויר בפנים. לפחות זה חם.

הסיבה והסיבוב

הסיבה שלטויוטה אין בגאז' היא רצון לגלח כל גרם מיותר לטובת יחס משקל/הספק טוב. ויתור על תא כזה מאחור חוסך בפח, חומרי בידוד (מחום מערכת הפליטה) צירים ועוד. טויוטה גם נמנעו מלבזבז כוח מנוע ובחרו בהגה כוח חשמלי. וכך, למרות מנוע צנוע-נפח של 1.8 ליטר בלבד, המייצר בעזרת תזמון משתנה 140 כ"ס בלבד, הביצועים טובים, בין היתר בזכות משקל של 975 ק"ג.
לחיצה נחושה על המצערת ושימוש זריז במצמד ובורר הילוכים קטן-מהיר-מדויק תזניק את הקטנה בצהוב תוך 7.5 שניות למאה קמ"ש. בזכות מיקום המנוע במרכז (קרוב לגלגלים המניעים), הרי שגם יציאה אגרסיבית ברמזור לא תביא ליללת צמיגים מיותרת. רעש המנוע בוקע מאחור, קרוב מאוד לאוזן. זה מוזר, זה מעניין ולמרות שלא מדובר בצליל איטלקי אקזוטי, זה מספיק טוב כדי לכבות את הרדיו, ולשייט בשלישי במקום בחמישי וב-6,000 במקום 3,500. יחסי ההעברה אינם קצרים במיוחד, אך לא הייתה פעם אחת בה הפריעה התיבה לביצוע תמרון עקיפה זריז. הסרת הגג הקשיח מביאה ל"השקטת" רעש המנוע ומעבירה את השרביט המוסיקלי לרוח. אגב, תרומתו של הגג לחוזק המבני מורגשת היטב, והוא בהחלט סימפטי מגג הברזנט המעט מיגע לנעילה.

מתפתלת

הטויוטה אולי נראית מיניאטורית, אך בסיס הגלגלים שלה אינו זעיר. 245 ס"מ זה כמעט מה שיש לקורולה, חמישה ס"מ יותר מה-MR2 היוצאת. זה מסייע אולי לטויוטה להיות מעט פחות עצבנית ופראית מהצפוי ממכונית עם מנוע מרכזי. אלא שיש לזכור שמעבר ליתרונות בחלוקת המשקל השווה של מבנה כזה, עדיין נוטות מכוניות כאלה להיות פחות סלחניות.
ההגה עצמו נראה קל מדי בעיר, אך הוא משתפר ככל כשהעומס עליו גדל. התחושה שלו מעט מלאכותית באזור המרכז, ואולי גם תגובותיו מעט עצבניות מדי ומקשות על מיקום מדויק. בכל מקרה, יכולת שינוי הכיוון מצוינת והאחיזה טובה, בעיקר מכיוון הסרן הקדמי.
צריך בכל זאת לזכור היכן מונח המנוע. היה ושכחת, לחיצה אגרסיביות על המצערת בשיא הפניה, בהילוך נמוך או על כביש חלקלק תזכיר לך את זה מייד. מכיוון שמאחור מונחת מסה לא קטנה, פסיעה של היגוי יתר תהיה למעשה קפיצה מהירה. התיקון צריך על-כן להיות מהיר, נחוש ובטוח.
קצת פחות מילים טובות אפשר לומר על היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות. הטויוטה אמנם מגיעה במהירות לסביבות ה-200 קמ"ש, אך שיבושי ושיפועי כביש מורגשים היטב ותגובת המרכב המיידית אינה נוסכת ביטחון. דווקא בעיר מפתיעה הקטנטונת, עם נוחות סבירה בהתחשב ביומרה. הבלמים, המאכזבים ברגע הראשון עם נשיכה צמחונית להפליא, משתפרים ככל שעולה המהירות, זאת למרות מחסור חמור בהיזון חוזר מהדוושה.

שובי הביתה מיאטה

תראו. נורא קל להתלהב מה-MR2. נורא קל להתייחס אליה כעל יצור שונה, מרגש, בו המחיר אינו חשוב כי הוא בכל מקרה מיועד רק למעטים ומכורים. הכל נכון, ובכל זאת. הטויוטה אמנם זריזה, מהנה ויפה, אבל היא גם יקרה מדי, יקרה להחריד וללא כל פרופורציה. עיון במחירונים באירופה אומר שבהשוואה לטויוטה אוונסיס למשל, היא צריכה להיות יקרה רק במעט, אם בכלל. האוונסיס אגב, עולה כ-135,000 שקלים…
חוץ מזה, זוכרים את ה-MX5 הנהדרת של מאזדה? למרות שלא נהגנו בה זה זמן רב, אין לטויוטה יתרון מיוחד על המכונית הפשוטה והמקסימה הזו, שהייתה (ויכולה להיות) זולה ממנה משמעותית. את המאזדה הזו הפסיקו דלק מוטורס לייבא ארצה עקב מיעוט הביקוש. על איזה ביקוש מתכננים בטויוטה עם המחיר הזה?