קיסרי החאפלות

"רותם הפקות", חברת ההפקה וההפצה של רוני רותם, אחד מן המפיקים העולים בשמי המוזיקה המזרחית, הוציאה השבוע שלושה אלבומים הנוטים לכיוון הערבי–תורכי-יווני. שלושתם רחוקים מקו המיינסטרים הים תיכוני-תימני ומצייתים לחוקי רחבות הריקודים, ולא תמיד לטובה.

שלומי סרנגה – "חגיגה יוונית"

דקה לפני שפניו הנוגות של שלומי סרנגה, הזמר היווני הטוב ביותר שהיה אי פעם בישראל, הופכות למוכרות באלפי בתי אב ישראליים, הוא מוציא אלבום חדש - "חגיגה היוונית". בשבוע שעבר, כשהופיע במועדון 'על-גל' בבת ים, כמעט נחנק מאהבת הקהל, שהסתער עליו בנשיקות וחיבוקים. אין ספק, הכריזמה וההתרגשות שמעורר סרנגה, דומים בעוצמתם לאלה שעוררו כוכבי עבר גדולים, כמו עופר לוי וזוהר ארגוב. אך אבוי, כגודל הציפיות וההתרגשות, כך גודל האכזבה מהאלבום החדש. השירים, שירי חפלה, מוכרים ברובם בביצועים של טריפונס, חיים משה וזוהר ארגוב. מתוך שבעה קטעים מוזיקליים, ארבעה הן מחרוזות, מנהג מגונה שהתפתח במוזיקה המזרחית. המחרוזות לא נותנות לזמר להביע את עצמו כיאות. הן נשמעות שטוחות, קלות לבליעה ונשכחות שניה לפני שהזמר גמר להגיד 'הופה ניניני'.

סרנגה, כמו ארגוב בזמנו, מנסה להתעלות בשירתו מעל הטיפול המוזיקלי השבלוני שקיבל. לסרנגה יש מנהג משונה - הוא עוטף את קולו העמוק בהדהוד מוגזם, שמשטח את שירתו. ביצועיו של סרנגה לשיריו של קזדניג'ידיס ב'כיכר המיואשים', סרטו של בני תורתי שזכה בפרס "הבמאי הטוב ביותר" האוסקר הישראלי, מראים כיצד טיפול מוזיקלי הולם, עם הפקה קפדנית של שירה, יכולים להחמיא ולהבליט את הזמר הנדיר הזה, שגם היוונים מרבים להתפעל ממנו.

שריף – "לאורך הדרך"

שריף, הו שריף, אקס ילד פלא תורכי, שתהפוכות גורלו הרטיטו לבבות, היה לאיש בוגר, התחתן הוליד ילדה ועכשיו לומד קבלה, והוא בכלל דרוזי ששר ליהודים. הוא מוציא עכשיו את "לאורך הדרך", אלבום חדש שמחצית שיריו מקוריים ולא רעים כלל. שריף הוא חביב השדרנים בתחנות האזוריות ואלבומיו הם כלי עבודה חיוני לכל די.ג'יי בחתונה, ולכן בחר המלהיט הרשמי של החאפלות, שירים שרובם ישאירו את קהל הרוקדים ברחבת הריקודים, תוך שהם שוכחים את המטבוחה והבקלווה בשולחן מאחור. הסינגל הראשון "אמינה", כבר הפך להמנון של 'רדיו גל' - התחנה הפיראטית השמאלנית שחזרה לשדר לאחרונה. שריף לא השאיר מקום להפתעות וגיבה את עצמו בשני שירים של גורג' ואסוף ועומר דיאב, כוכבי הפופ הכי לוהטים בעולם הערבי.

השוס של האלבום הוא "נסלסל", הדואט של שריף עם מרגלית צנעני, וככה זה הולך: "איתך לשיר, מלכת תימן, רציתי לשיר כבר מזמן", ומרגול לא נשארת חייבת: "איתך לשיר, זמיר נפלא, זאת התגשמות משאלה". תחושת הדז'וו מבועז שרעבי ושושנה דמארי מוצדקת. הלחן תורכי מושאל, אבל מה? השיר מקסים, ולא נעים להודות, אבל במחמאות שמשפיעים צמד הזמרים אחד על השני יש הרבה מן האמת.

שירתו של שריף מוחצנת ומאוד רגישה. קשה להבין איך נשאר יחסית אלמוני ולא עלה לדרגת כוכב רציני בזמר המזרחי. נראה שהאלבום 'לאורך הדרך' יקרב אותו לתהילה המיוחלת, כי מהו סיפור טוב בלי הפי אנד?

ג'ורג' בר – "בהופעה חיה"

הזמר השני המזוהה עם מלאכת החפלה ועם מקצבי דרבוקות מהירים, הוא ג'ורג' בר, ערבי מיפו, כוכב ותיק במועדונים התורכיים, שיצא באלבום כפול בהופעה חיה. רוב שיריו של בר הם שירים ערביים המתורגמים לעברית. בר הוא פועל חפלות מיומן עם קול חזק וטוב, והמוואלים היפים שלו מתבלים את שיריו בצבעים קלאסיים. למרות זאת, הוא לא נמנע מקריאות 'שיגעון, כפיים' ואפילו אימץ את קריאת ה'אקשן', המצאה בלעדית שלו. הקלטתו בהופעה חיה היא שיקול נכון המבליט את יכולתו של בר לרתק קהל. בר לקח את סלים נדף,הכנר המצוין, כשחקן חיזוק, והתוצאה הייתה בהחלט יכולה להיות משודרת בערוץ ירדני, בלי שאף אחד ישים לב שמדובר בזמר ששר בעברית.