יוני כהן אידוב, אלוף העולם בדיבייט לאוניברסיטאות (ESL) לשנת 2010 וסגן אלוף אירופה (Main Break) ב-2009, זוכר את עצמו כחנון של הכיתה. לא אחד הילדים הקוליים שכולם רוצים להתחבר אליהם בהפסקה. ילד שקט, נחבא אל הכלים ולא מתבלט במיוחד. כל זה השתנה יום אחד כשבכיתה ו' נערכה מסיבת בנות מצווה של הבנות בכיתה, והמורה בחרה בו ובמלך הכתה להנחות את הטקס. "לא הכנו טקסט מראש”, הוא נזכר, “אז עליתי על הבמה, אילתרתי על המקום והצלחתי להצחיק את כולם. באותו רגע גיליתי שיש לי את זה ושאני אוהב להופיע בפני קהל. שנתיים מאוחר יותר, כשהייתי בחטיבה, הגיעו לבית הספר שלי נציגים של המשרד הראשון שנפתח בארץ ל"דיבייט" (Debate). הם ביקשו לעניין את התלמידים בפרוייקט הקיץ שלהם. הצטרפתי אליהם ומאז זה מה שאני עושה”.

נו, וזה מה שעזר לך להתפטר מתדמית החנון?

“לא, זה רק יכל לתרום לתדמית. מה שעזר לי היה הכדורגל. הייתי אחד משחקני הכדורגל הכושלים באנושות, אז תקעו אותי כמו כל השחקנים הגרועים לעמוד בשער, כדי שלא אפריע. ואז התברר שאני מעולה בלעצור כדורים והסטטוס שלי השתפר פלאים”.

"תמיד היתה לי תשוקה לדברים שמשלבים צחוק ורצינות. רציתי להיות מעין ג'יי לנו כזה"

זה מה שתמיד חשבת שאתה רוצה לעשות בחיים? להיות דיבייטר?

"לא חשבתי שאהיה דיבייטר, אבל ידעתי שאני רוצה להיות Performer מכל סוג שהוא. תמיד היתה לי תשוקה לדברים שמשלבים צחוק ורצינות. רציתי להיות מעין ג'יי לנו כזה".

בטוח שזה עזר לך לביטחון העצמי.

"את מעלה פה נקודה סופר חשובה. זה עושה נפלאות לביטחון העצמי. רק בשנה האחרונה קיבלתי שלושה מכתבים מתלמידים שלי. האחת כתבה לי: ‘בגיל 17 לא פתחתי את הפה ולא חשבתי אף פעם שיש מישהו שיתעניין במה שיש לי להגיד. היום אני יועצת התקשורת של נשות הכותל והכל בזכותך ובזכות כיתת הדיבייט שלך’. תלמידה שניה כתבה: ‘בגיל 15 כל מה שרציתי בחיים זה להיעלם. הייתי הולכת צמודה לקירות. בשיעור הראשון שהעברת, רעדתי כולי ובקושי דיברתי. את המכתב הזה אני כותבת לך לאחר שזכיתי היום בתחרות הדיבייט של האוניברסיטאות בארץ. הכל בזכותך’. את המכתב הכי כיפי קיבלתי ממישהי שנמצאת בתפקיד מאוד בכיר בצבא ב-8200. האישה הראשונה בצה"ל שממלאת תפקיד כזה. היא כתבה לי: ‘הסיבה היחידה שהיה לי אומץ לנסות להתקבל לחטיבה, היתה בזכות שיעורי הדיבייט. התקבלתי כי ידעתי מה להגיד ואיך להציג את עצמי בזכות מה שלמדתי ממך’. כשאני מקבל מכתבים כאלה אני מבין שהכל שווה”.

יוני כהן אידוב, 34, הוא אחד הישראלים הבודדים שהביאו את התחביב הישראלי הידוע של וכחנות בלתי פוסקת לדרגת אמנות ולמקצוע שהוא מתפרנס ממנו. עד לפני כעשרים שנה, נושא הדיבייט לא היה מפותח כלל והמקצוע ’דיבייטר’, לא היה קיים. כל זה השתנה עם תחילת פעילות קבוצת "שיח ושיג - האגודה הישראלית לתרבות הדיון”, שהתחילה להעביר סדנאות קיץ ברחבי הארץ. כהן אידוב היה בין התלמידים הראשונים שעברו את הסדנה.

“בכל הקריירה שלי אולי פעם וחצי חשבתי שהפסדתי בגלל שאני ישראלי. לא נתקלתי באנטישמיות מצד שופטים או מתמודדים”

ב-1996 כבר שימש כקפטן נבחרת ישראל בדיבייט לנוער שסיימה במקום השישי באליפות העולם לנוער באוסטרליה, בשנת 1998 היה חלק מנבחרת ישראל באליפות העולם לנוער. בשנת 2007 כבר הצטרף למועדון הדיבייט של אוניברסיטת תל אביב ובשנתיים שלאחר מכן זכה בתואר הדובר המצטיין באליפות ישראל בדיבייט לאוניברסיטאות. הוא אימן את מועדון הדיבייט של אוניברסיטת תל אביב ומונה גם למאמן הדיבייט של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר אילן.

מאז גילה כהן אידוב את יכולת הדיבור והוויכוח שלו, הוא קטף פרסים ותארים בקלילות רבה, כשהוא מתמודד נגד מתחרים דוברי אנגלית כשפת אם. ב-2010 פתח את המרכז לדיבייט ורטוריקה הנושא את שמו ומעביר קורסים לארגונים, עורכי דין, בתי ספר ועוד. לפני מספר חודשים עבר ללוס אנג'לס והוא מקווה ללמד תלמידים/סטודנטים/ארגונים/אנשי עסקים וכו', את רזי תורת הדיבייט. את המרכז בארץ ממשיך לנהל אחיו הצעיר, אלון, שזכה בשנת 2012 בתחרות הדיבייט בישראל.

אז שני הבנים לבית משפט כהן אידוב הם דיבייטרס?

"כן. אחי היה התלמיד שלי באוניברסיטת תל אביב. אנשים אומרים לנו תמיד שארוחות שבת או חג בבית אצלנו הם בטח ויכוח אחד גדול. הם צודקים כמובן. המשפחה שלנו לא בנויה להתמודד עם הוויכוחים האלה. בארוחת החג אנחנו מנהלים שיחות בסגנון: ‘אלון, תעביר לי את הקטשופ’, והוא עונה: ‘לא’. ואז אנחנו מתחילים ויכוח שלם על למה לא ולמה כן”.

מה ההורים אומרים על המקצוע הזה של הבנים?

"הם עד היום מתחרטים ששלחו אותי לחוג הדיבייט”, הוא צוחק, "סתם. האמת היא שהם מאוד גאים בנו".

מה הם אומרים לאנשים ששואלים אותם מה הבנים עושים?

"אני באמת לא יודע, אני צריך לשאול אותם. בטח לא קל להם להסביר. בעברית אנחנו עדיין קוראים לזה ‘דיבייטר’. לפני שנתיים האקדמיה ללשון המציאה לזה את השם ‘מעמת’, מלשון עימות, אבל זה לא ממש תפס וכולם משתמשים במילה דיבייט”.

אתה מסתובב הרבה בעולם במסגרת תחרויות הדיבייט?

"עד היום ביקרתי ב-29, מדינות, כש-25 היו במסגרת תחרויות הדיבייט. המדינה הכי אקזוטית שהגעתי אליה היתה קטאר. אני אחד משלושת הישראלים היחידים שביקרו בקטאר עם דרכון ישראלי. חוץ ממני היו שם שמעון פרס והטניסאית שחר פאר. אני זוכר שהגעתי לשם עם התלמידים שאימנתי ונתנו לנו חדר בכיתת בית הספר להתכונן לתחרות. קיר אחד בכיתה יועד כולו לתעמולה נגד ארץ ישראל. אריק שרון למשל, הוצג שם עם ראש של חזיר”.

התנהגו אליכם יפה?

"מאוד. אחד הרגעים המרגשים, למרות שאני לא אוהב להשתמש במילה הזאת כל כך, היה כשהודיעו על שש הקבוצות שעולות לגמר. עמדה אישה עם בורקה שכיסתה אותה לחלוטין למעט העיניים, ושלפה מתוך קופסא את דגלי כל מדינה שעלתה לגמר. פתאום היא הוציאה את דגל ישראל וקראה ‘ישראל’. זה היה רגע מדהים. היינו אטרקציה, כולם רצו להצטלם איתנו. זו היתה הפעם הראשונה שהם פגשו ישראלים. ב-2008 יצא לנו להשתתף בדיבייט עם הכוויתים והקטארים ודי התיידדנו. כשהם חזרו לקטאר הם סיפרו שפגשו את הישראלים והם היו דווקא מאוד נחמדים, אז אמרו להם: ‘שטפו לכם את הראש’, והם מצידם אמרו: ‘בדיוק ההפך, לכם שטפו את הראש נגדם כל השנים’”.

העובדה שאתה מישראל הכשילה אותך בתחרויות?

"בכל הקריירה שלי אולי פעם וחצי חשבתי שהפסדתי בגלל שאני ישראלי. לא נתקלתי באנטישמיות מצד שופטים או מתמודדים. ב’צוק איתן’ ביקרתי באירלנד ובשער של אחד העיתונים שמו תמונה של ילד בלונדיני עם עיניים כחולות, בוכה ועצוב – הם החליטו שהוא פלשתינאי - עם כותרת ענקית נגד פעילות ישראל בעזה. במהלך הדיבייט, עם זאת, לא היתה שום תחושה של אנטי-ישראל, נהפוך הוא”.

לא קשה להתמודד בדיבייט בשפה שאינה שפת האם שלך?

“בהחלט, ולכן יש תחרויות שמיועדות לקבוצת דוברים אנגלית כשפה שניה, אבל אנחנו התמודדנו עם שלוש קבוצות מאוקספורד והצלחנו לנצח את קבוצת אוקספורד בקטגוריה הראשית (Main Break) של דוברי אנגלית כשפת אם".

מה לגבי המבטא? לשופטים לא קשה עם מבטא זר? יש אפשרות ששופטים יבחרו במתמודדים הבריטים בגלל שהאנגלית שלהם נשמעת טוב יותר?

"זה קרה לנו פעם. לפני שעשיתי את הפריצה הגדולה באליפות אירופה, הפסדנו לקבוצה מאנגליה בגלל המבטא הישראלי. הם היו מקיימברידג' והספיקה להם העובדה הזאת, בתוספת למבטא הבריטי, על מנת לנצח. בתחרות עצמה הם היו מגוחכים, ממש גרועים, אבל הפסדנו. בחבר השופטים היו שלושה, אחד בריטי ושניים כמדומני מיוגוסלביה, תביני, שופטים שבעצמם יש להם מבטא. השופט הבריטי היה מצוין ורצה להצביע בעדנו, אבל השניים האחרים הצביעו עבור המתמודדים הגרועים מקיימברידג'. כשביקשנו מהשופטים להסביר לנו למה, הם לא ידעו מה לענות. לצורך העניין, כל מחקר שנעשה אי פעם הראה שאנשים נוטים לא לבטוח באנשים עם מבטא וזה לא קשור אפילו לדיבייט”.

חרף המבטא, כהן אידוב, יחד עם שותפו לדיבייט, אורי מרחב, היו חביבי הקהל בתחרות שנערכה בשנת 2009 בניוקאסל, אנגליה. השניים הפכו לקבוצה השניה בהיסטוריה שלמרותה היותה דוברת אנגלית רק כשפה שניה, הגיעה לגמר בקטגוריה הראשית. כהן אידוב זכה בנוסף בתואר הדובר המצטיין בקטגוריית אנגלית כשפה שניה וב-2010 זכה עם מרחב באליפות העולם בדיבייט לאוניברסיטאות שנערכה באנטליה, טורקיה.

אלו נושאים מציגים בפניכם בתחרויות וכמה זמן יש לכם להתכונן?

"יש לנו בדרך כלל רבע שעה. מציגים לנו נושא וכל קבוצה מקבלת את צד הנגד או הבעד. באוקספורד ניצחנו בנושא ‘האם מותר למדינה לחלל מקומות קדושים בזמן מלחמה’. אנחנו היינו באופוזיציה ואוקספורד היו בעד. הם טענו שחילול מסגדים או כנסיות לא מונע את המשך התפילות או האמונה, כי תמיד אפשר ללכת למסגד או כנסיה אחרת. אני עניתי שזה כמו שהיו הורגים להם את המלכה ואומרים שתמיד אפשר להמליך מלך חדש”.

מה קורה אם נותנים לכם נושא שאתם לא מסכימים איתו, לא קשה לכם להציג עמדות בעד או נגד?

"זה קורה הרבה פעמים. אתה לא צריך להסכים לנושא או להתנגד לו, אתה צריך לדעת להתווכח עליו ולהציג טיעונים משכנעים. זה כמו שחקנים שעומדים על הבמה ומשחקים נאצים, זה רק משחק. השופטים יודעים שזו אינה דעתנו. מבחינה מוסרית אין לנו בעיה עם זה, אבל כן יש לנו בעיה לפעמים עם נושאים שפשוט בלתי אפשרי להתווכח עליהם”.

תן לי דוגמא.

"התבקשנו פעם למצוא טיעונים בעד נתינת זכות לשוטרים להכות ילדים. איך אפשר למצוא טיעון בעד זה? ניצחנו גם בדיבייט נגד אוניברסיטת הרווארד בנושא: ‘ניאוף תהיה עבירה שעונשה מאסר’. הנושאים האלה עשו אותנו דיבייטרס טובים יותר, אבל לפעמים שופטים נותנים נושאים שיכולים באמת להכשיל אותך”.

אפשר בכלל להתפרנס מדיבייט?

"כן, למרות שאת לא מקבלת כסף בניצחון אלא רק גביע והוקרה. אבל אחרי שעשית לעצמך שם בתחרות, את מתחילה לקבל הזמנות לשפוט בתחרויות, וזה כבר שווה כסף. לימדתי באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן, לימדתי עורכי דין ואנשי ציבור וכל מי שרוצה לשפר את יכולות הדיבייט שלו. אני יכול להגיד לך שאין מצב בחיים שזה לא עוזר בו. כל מה שאנחנו עושים זו תקשורת בינאישית. לדעת מה הדבר הנכון להגיד יכול לעזור בכל תחום”.

זה עוזר גם במערכות יחסים?

"שתי מערכות היחסים הגדולות שלי היתה עם נשים מהמקצוע. הראשונה היתה ישראלית והשניה הולנדית, מישהי מהקאליבר שלי שנוסעת ומשתתפת בתחרויות בכל העולם”.

בטח התווכחתם המון.

“ההיפך. אבל כשכבר כן היינו מתווכחים, זה היה נגמר במקרה הטוב תוך שמונה שעות ובדרך כלל תוך יומיים שלושה”.

סיפרת שהשתתפת בתחרויות רבות כשופט, איזה נושא אתה הצגת?

"הגשתי נושא: ‘ארה"ב ואירופה צריכות להפסיק תמיכה בישראל ופלשתין עד שהן מגיעות להסכם’. היה סטודנט מאוקספורד שהעלה את הנושא ‘האם יש אלוהים?’. הוא שיכנע אותנו שלאף אחד מהצדדים אין באמת הוכחות ולכן אין בעיה להעלות את הנושא. הקבוצה מתל אביב שאני אימנתי היתה באופוזיציה, כלומר טענה שאין אלוהים, וניצחנו בתחרות הזאת. התלמיד שלי שפתח את הדיון, עלה לבמה ואמר: ‘אלוהים יקר, אם אתה קיים, אנא עזור לי לנצח בדקות הקרובות’. הקהל התפוצץ מצחוק. מאוד חשוב לשלב הומור, זה מיד קונה את הקהל. אם אני יכול לדבר על היטלר ועדיין להצחיק, אין טוב מזה”.

כשופט אתה מצליח תמיד להבין את מה שאומרים מתמודדים זרים המתווכחים באנגלית? יש מבטאים שמאוד קשה לפענח.

"זה קרה לי עם מתמודדים אסיאתיים”, הוא מודה בחיוך, "תמיד יש שופטים אחרים בפאנל שאני יכול לשאול בשקט: ‘מה הם אמרו?’, אבל זה לא קורה הרבה. הסיבה שמשלמים לי לבוא ולשפוט בהרבה תחרויות בעולם היא כי יש רק כמה עשרות אנשים שקהילת הדיבייט בוטחת בהם ללא רבב, שלא יניחו למבטא להשפיע עליהם”.

בשנת 2010, יזם כהן אידוב ביחד עם משרד החינוך והמרכז הישראלי להעצמת האזרח CECI את ‘שיח ושיג’ - תוכנית הדיבייט של משרד החינוך. "התחלנו פיילוט ב-16 בתי ספר והיום אנו עובדים עם למעלה מ-200 בתי ספר. חלק מהכיתות מועברות באנגלית במימון שגרירות ארה"ב בישראל. שר החינוך הנוכחי מת על התוכנית ורוצה להרחיב אותה לכל בתי הספר בארץ, למרות שאינני יודע אם יהיה להם תקציב לכך”.

מה אתה מתכוון לעשות כאן בלוס אנג'לס?

"אני רוצה לפתוח קורסים פרטיים וגם להכשיר מורים לדיבייט. אני מתחיל עם בתי הספר היהודים ומקווה להרחיב את התוכנית לבתי ספר נוצרים, כך שהם יוכלו להיפגש ולערוך דיבייטס משותפים".

חשבת פעם מה היה קורה אם לא היו מגיעים אליכם לכיתה מקבוצת שיג ושיח ומציעים לך להשתתף בסנדת דיבייט? אולי היית הופך לסטנדאפיסט בכלל.

"יש שני דברים שאני הכי אוהב לעשות בחיים: לחשוב ולצחוק, ואם אני יכול לעשות את שניהם בו זמנית, אז אני מאושר. התקופה שהכי אהבתי מבחינה מקצועית היתה כשעבדתי עבור מוסף השבת של ‘ידיעות אחרונות’, כתבתי כתבות בעלות גוון הומוריסטי, וערכתי את מדור הסאטירה במוסף. אני מאוד אוהב את ג'ון סטיוארט שמדווח לאנשים על דברים חשובים ובאותו הזמן מצחיק אותם. לעשות את שני הדברים האלו יחד, זה האידיאל".