גבירתי יושבת הראש

״בקשרים בינינו, איך אנחנו משתלבים כשאנחנו רחוקים מישראל, איך אנחנו תומכים במדינת ישראל, איך אנחנו מעבירים ביקורת כשצריך, איך אנחנו מהווים חלק מהעולם היהודי וגורם שגם מדינת ישראל תוכל להתגאות ולהיעזר בו, ואנחנו עצמנו נרגיש שאנחנו לא מנותקים לחלוטין. אנחנו מעבירים דרך הפעילות שלנו מסר חשוב לדורות הבאים: הקשר לעם ישראל, למדינת ישראל וליהדות. יש כל מיני דרכים: השפה העברית, התרבות, המסורת היהודית והקשר לקהילה היהודית״.

״הדבר האחד שאולי יהיה שונה הוא הדרך הביצועית-ארגונית: אני רוצה לתת למועצת המנהלים, הבורד, יותר יכולת החלטה ושליטה. אני רוצה השתתפות רבה יותר של חברי בורד בצוותי משימה. שייקחו על עצמם מחויבות ואחריות, כי אני מאמינה שכשאתה עושה ופועל, הקשר שלך הוא הרבה יותר חזק״.

״אנחנו נמצאים פה למעלה משלושים שנה. כשהגענו פתחתי בית ספר ישראלי משלים ב-Hebrew Educational Society בקנרסי בברוקלין, זכיתי אז בפרס של JWB על אאוטריץ׳ לישראלים, עבדתי שמונה שנים ב-HES ואז עברתי ל- UJA Federation בלונג איילנד, הייתי אחראית על תכנית "connections" במשך שש שנים, ואחר כך במשך שלוש שנים הייתי אחראית על איסוף כספים בחלק הדרומי של לונג איילנד. אז קיבלתי את ההצעה להיות המנכ״לית של ה-JCC בפייב טאונס, וכל השאר זה היסטוריה.

“אני יהודיה, זו המהות שלי”. שקולניק בישיבת המועצה הראשונה שלה | צילום: ארן הימן

״את יודעת מה, דווקא לא. והוצע לי. הציעו לי משרה יפה מאוד, ולא הלכתי על זה. אני יהודיה במהותי. אמא שלי, זכרונה לברכה, נהגה תמיד לספר שכשהייתי בת שנתיים וחצי, ילדונת בלונדינית מאוד, ישבתי באוטובוס איתה, ומישהו ניגש אליי ושאל: ״ילדה, מה את? את אשכנזיה או ספרדיה?״, ואני אמרתי: ״אני לא אשכנזיה ואני לא ספרדיה, אני יהודיה. גדלתי בבית מסורתי, בית עם הרבה אהבת ישראל, בית שיהדות וישראליות היו תמיד חשובים בו והיה לי ברור, כשבאתי לכאן, שבזה אתעסק. אם אני לא בארץ אז ראיתי לי כמשימה לעסוק בנושאים הקשורים ביהדות ובישראל. לפחות ככה יישמר הקשר. וכך גם גידלתי את ילדיי.

״האמת שלא הכרתי את המועצה עד לחודש ינואר השנה, אז נתבקשתי לעשות שלושה ימי עיון ולימוד, ״ריטריט״ לחברי הארגון, ולסייע להם. ארגונים רבים מקיימים ריטריט אחת לכמה שנים בניסיון לבחון איפה הם נמצאים ולאן הם רוצים להמשיך. הריטריט מבחינתי היה אירוע מכונן, למדתי הרבה דברים על עצמי ועל החבר׳ה של המועצה. הם כולם צעירים, בגיל של הילדים שלי, והיה פער בגלל שאני רואה דברים בצורה קצת שונה ממה שהם רואים. מצד אחד המפגש הזה נתן תחושה מאוד חמה ושמחה, הרעיון והבניה והקשר בין הישראלים לעולם היהודי וליהדות אמריקה, ומצד שני, הוא גרם לי להמון מחשבות. מתוך מטרה לכוון אותם. אחר כך, כשפתאום באו וביקשו ממני להתמודד לראשות המועצה, הייתי בדילמה, אמרתי: ״מה אני צריכה את זה עכשיו? למה להתחיל בגילי משהו חדש?״, אבל הצעירים עם הרצון הטוב שלהם גרמו לי להציג את המועמדות שלי״.

״הרעיון של להיות ארגון גג של הארגונים הישראליים באזור הטרי-סטייט, מישהו שיביא אותם יחד, זה רעיון גאוני. מחמאות לארן הימן ולאנשים הנוספים שהגו, בנו ויצרו. כלל היכולות של האנשים שמעורבים בכל ארגון יוצרים משהו יוצא מגדר הרגיל, ממש תנועה״.