ג' מהצופים לא גילם את הסטריאוטיפ של מנהיג חבורת מתבגרים מצפון תל אביב. ג' לא היה מגניב, לפחות לא במובן המקובל של המונח. הוא לא היה בליין, למעשה הוא שנא מסיבות. לעיתים נדירות ביותר היה מצטרף אלינו ליציאות של שישי בערב. גם כשזה כבר היה קורה, לרוב הוא היה חותך מוקדם. מעולם לא עישן, וגם אלכוהול הוא לא שתה.
ג' לא השקיע בבגדים שלבש, ואניני טעם באופנה אף יגידו שהלבוש שלו היה מוזנח. זה לא שינה דבר. גם עם טי-שירט דהוי של הצופים ומכנסי טרנינג קצרים הייתה לו נוכחות יוצאת דופן.
הקסם של ג' החל ברגע שבו היה פותח את פיו. הו, אז כולם היו משתתקים ולא מפחד - ג' לא היה קשוח או סמכותני. כשג' דיבר ראית ניצוץ בעיניו, התשוקה שלו לנושאים שעליהם דיבר הייתה ממכרת – רצית להידבק בה ולהיסחף אחריו. אם ג' היה מבקש ממך משהו, היית רוצה לעשות אותו על הצד הטוב ביותר; לא פחדת מג' – פחדת לאכזב את ג'. נדיר שהייתי פונה אל ג' מיוזמתי, לא כי היה מתנשא חלילה או חסר סבלנות – להיפך, ג' דווקא היה חם ולבבי. זו ההילה שעטפה אותו שגרמה לי לרתיעה.
***
להילה שעטפה את ג' קוראים כריזמה, אותו מכלול תכונות מסובך להגדרה ההופך את בר המזל המחזיק בו לממגנט. לא בכדי מקורה של המילה כריזמה הוא ממילה ביוונית שפירושה "מתנת חסד". יחידי הסגולה הנהנים מכריזמה נראים לנו לפעמים כיצורים על-אנושיים – כאלו שאלוהים נגע בהם.
הסוציולוג הגרמני מקס ובר ראה בכריזמה כ"סגולה של אישיות הפרט, אשר הודות לה הוא מובדל מבני תמותה רגילים ונוהגים בו כאילו ניחן בסגולות על-טבעיות, על-אנושיות או לפחות בסגולות ספציפיות יוצאות דופן במיוחד".
האם באמת מדובר בגיבורי-על החיים בינינו? אנשים שזכו במתת-אל ונבדלים בכך מיתר בני האדם? המדע כיום סבור שלא. גם אם ישנם אנשים שמבנה האישיות שלהם מאפשר להם להיות כריזמטיים באופן טבעי או קל יותר, פסיכולוגים כיום משוכנעים כי כריזמה היא דבר שאפשר ללמוד.
בטרם נצלול אל הטכניקות שיהפכו אתכם לכריזמטיים יותר, רצוי להבין תחילה מהי בכלל כריזמה. מאז מחקריו של ובר בתחילת המאה ה-20 ועד היום, ההגדרה לכריזמה נותרה חמקמקה. "אדם כריזמטי הוא כזה שיכול לסחוף אנשים – סוג של מגנט לאנשים", מנסה הפסיכולוגית אן הברמן, בעלת הבלוג "מילים בפסיכולוגית", להסביר: "באדם כריזמטי יש משהו אטרקטיבי ומושך, ודרך זה הוא מסוגל להשפיע על אחרים".
הברמן מחלקת את הכריזמה לשתי קבוצות עיקריות: כריזמת מנהיגות, כזו שמתבטאת בדיבור מול קהל וביכולת לסחוף המונים; וכריזמת יומיום – כריזמה שבאה לידי ביטוי במגע היומיומי שלנו עם אנשים, משפחה וחברים. "כריזמה כוללת הרבה מרכיבים, זה סט שלם של התנהגויות: איך אני מדבר, מה אני עושה עם הגוף, מה הביטחון העצמי שלי", היא מסבירה. "מחקרים מראים שיש תכונות שתורמות מאוד לכריזמה: בקיאות וחום. מצד אחד אתה צריך להראות שאתה בעל יכולות, שאתה מבין על מה אתה מדבר, שיש לך סמכות, אך מצד שני אתה גם צריך להפגין חום אנושי. הסמכות לבד לא מספיקה, אתה צריך לגרום לאנשים אחרים להרגיש טוב".
לכריזמה אכן יש השפעה מסנוורת עלינו. ג'ון אנטונאקיס מאוניברסיטת לוזאן, שחקר רבות את נושא הכריזמה והשפעותיה, מצא במחקר שערך ב-2015 כי עובדים בקמפיין לגיוס הון העלו את תפוקתם ב-17% אחרי שצפו בנאום מוטיבציה כריזמטי ביחס לתפוקה שלהם אחרי נאום סטנדרטי.
העניין ותשומת הלב שטיפוסים כריזמטיים יוצרים סביבם, ובעיקר היכולת לסחוף אחריהם המונים, גורמים לכך שרבים מהמנהיגים המפורסמים נחשבים לבעלי כריזמה רבה. אחת הדוגמאות ההיסטוריות הבולטות היא וינסטון צ'רצ'יל שבתקופת מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה הייתה נתונה תחת הפצצות של הלופטוואפה, נשא נאומים חוצבי להבות שהעלו את המורל במדינה ודרבנו את אזרחיה להילחם בחירוף נפש נגד מדינות הציר. ישנן גם דוגמאות הפוכות, של מנהיגים שניצלו את הכריזמה שלהם כדי להסית את הציבור – המקרה הקיצוני ביותר הוא כמובן זה של אדולף היטלר, שתוך שימוש ניכר ביכולות הרטוריות שלו סחף את העם הגרמני אל הגשמת האג'נדה הגזענית והרצחנית שלו.
אותם כריזמטיים מרושעים דוגמת היטלר, סטאלין או מנהיגי כתות רצחניות דוגמת צ'רלס מנסון הפכו בעבר את נושא הכריזמה לכמעט טאבו במדע הפסיכולוגיה. אלכסנדרה פוקס-קביין, שפרסמה את הספר "מיתוס הכריזמה", טוענת שכשהתחילה לחקור את נושא הכריזמה היא נדהמה לגלות שמתוך 5,000 מאמרים שמצאה על מנהיגות, רק 30 עסקו בכריזמה - "זהו מספר נמוך מאוד בהתחשב בחשיבות של כריזמה להנהגה ולעסקים", היא אמרה.
על ליונל מסי, ככל הנראה גדול הכדורגלנים של העידן הנוכחי, נהוג היה להגיד בעיקר בשלבים מוקדמים של הקריירה שלו כי איננו מנהיג. לא הייתה בכך ביקורת על יכולותיו על כר הדשא, שעליהן אין חולק, אלא דווקא על כישוריו הכריזמטיים. במילים אחרות, המבקרים אמרו כי מסי אומנם ניחן ביכולות טכניות יוצאות דופן שהופכות אותו לשחקן המדהים שהוא – אבל חסרות לו תכונות האופי הכריזמטיות הדרושות כדי ללכד סביבו את שחקני הקבוצה ולהנהיג אותם.
מסי אומנם עשה ועודנו עושה קריירה מדהימה גם ללא כריזמה, אבל בניגוד אליו מצליחנים אחרים הבינו בנקודה מסוימת בחייהם כי עליהם לפתח יכולות כריזמטיות כדי להתקדם. דוגמה בולטת היא זו של סטיב ג'ובס. מייסד אפל היה רחוק מלהיות כריזמטי בתחילת דרכו, אך עם השנים הוא אימץ כישורים כריזמטיים שסייעו לו לגייס אנשים להגשמת החלום שלו. הכריזמה של ג'ובס הייתה כריזמה של חזון. ביחסיו הבין-אישיים הוא לא נחשב למצטיין במיוחד ורבים מעובדיו לא חיבבו אותו, אבל הוא כן הצליח לגרום לאנשים להתחבר אל שאיפותיו הטכנולוגיות ולרצות לקחת חלק במימוש החזון שלו.
ממש כמו ג'ובס, גם אנחנו יכולים ללמוד ולהתאמן על טכניקות שיעזרו לנו לסחוף אחרים, ולא משנה אם אנחנו ביישנים או מופנמים מטבענו. "מדובר בסט של כישורים – וזה דבר שאפשר ללמוד, כמו שלומדים שפה או רכיבה על אופניים", אומרת הברמן. "בהתחלה אתה קצת מתקשה, אבל אחרי שאתה מתאמן זה נהיה סוג של הרגל. זה נכון שיש אנשים שזה בא להם יותר טבעי בגלל תכונות האישיות שלהם, אבל גם מישהו קצת יותר ביישן יכול ללמוד להיות כריזמטי".
אז איך נהפוך מיצורים מופנמים וסגורים לסוחפים ומפוצצים בביטחון עצמי? הדרך לשם, כמו כל תהליך למידה בחיים, עוברת בהרבה עבודה עצמית ואימון. אנטונאקיס, מהמצדדים העיקריים בגישה שעל פיה כריזמה ניתנת ללימוד, מצביע על טקטיקות פשוטות לכריזמה מנהיגותית, כאלו שכדאי לנו לאמץ כשאנחנו מדברים בפני קהל.
סיפורים ואנקדוטות: משחר ההיסטוריה יש לסיפורים השפעה רגשית עצומה על בני האדם. סיפור טוב יכול לקרב אליך אנשים רגשית. אנשים כריזמטיים הם לרוב מספרי סיפורים מצוינים. "סיפור הוא בעצם מסר שמועבר בצורה סימבולית עם התחלה, אמצע וסוף – וקונפליקט שנפתר. המבנה הזה טבוע בנו ב-DNA ומעורר בנו רגשות", מסבירה הברמן. "דרך חיבור לדמות אתה מתחבר למסר ולבן אדם שמספר את הסיפור. חשוב מאוד להשתמש בסיפורים כדי לא לדבר על משהו בצורה אנליטית בלבד, אלא לדבר ממש אל הלב של האנשים".
מטפורות ואנלוגיות: מטפורות מסייעות לקהל להתחבר למסר שלך והופכות אותו לפשוט יותר להבנה.
ניגודים: על ידי הבלטה של ההיפך ממה שאתה רוצה, אתה מזקק את המסר ויוצר אפקט דרמטי.
שאילת שאלות רטוריות: נסו להיזכר בנאומים של מנהיגים כריזמטיים - הם נוהגים לשאול שאלות שהתשובה עליהן ברורה. מדוע אם כך לבזבז עליהן את הזמן? פשוט, שאלות רטוריות מעודדת חשיבה עמוקה יותר על המסר שלך. הן מעוררות עניין ברעיון שהדובר מעביר.
רשימות בשלושה חלקים: אנטונאקיס מציע לחלק את המסר שלך לשלוש נקודות עיקריות, וכך להפוך אותו לזכיר יותר. הדוגמה המפורסמת ביותר היא זו של יוליוס קיסר: "באתי, ראיתי, ניצחתי".
סנטימנטליות: הבע אמפתיה כלפי התחושות של הציבור שאתה פונה אליו. הברמן מוסיפה על כך ומציינת את עניין הדגשת הדמיון: "כשאנחנו מרגישים שמישהו דומה לנו, הוא נתפס כיותר כריזמטי. המנהיג נמצא לרוב במעמד גבוה בהרבה מהציבור שאליו הוא פונה, אך הוא יקפיד להדגיש את נקודות החיבור ולא את השוני". ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשל, נוהג להזכיר בפני אנשים שהוא עבר דברים דומים לאלו שהם עברו. בתקופה שבנו אבנר היה חייל בסדיר, הוא היה מקפיד להגיד להורים של חיילים שגם הוא אבא של חייל.
"אם מישהו נראה מושלם מדי, זה מחבל בכריזמה. כשמשהו נראה בלתי מושג קשה להתחבר אליו", מסבירה הברמן. "אנשים כריזמטיים דווקא נוטים להדגיש את הפגמים שלהם. שחקנים הוליוודיים נוהגים לספר בריאיונות על הפדיחות שלהם. זה בסדר לצחוק על עצמך, פגיעות עוזרת לאנשים להתחבר אליך".
הצב מטרות גבוהות: מטרות בינוניות אינן מעוררות השראה כמו מטרות גבוהות וקשות להשגה. יחד עם זאת, השתדל לנסוך ביטחון במאזינים שאכן ניתן להשיג את המטרות הללו.
אנטונאקיס נוגע בעיקר בכריזמת מנהיגות – כזו שמוטב לאמץ אם, למשל, תידרשו לשאת נאום בפני קהל. מה לגבי כריזמה של היומיום? חלק מהטקטיקות של אנטונאקיס, כמו סנטימנטליות, הבעות פנים ושימוש בסיפורים, יעזרו לכם גם בפיתוח הכריזמה של היומיום, אך ישנן כמה טכניקות נוספות שהקפדה עליהן תעשה פלאים לכריזמה שלכם.
חיוביות: "אחת הבעיות הבולטות שאני רואה, בעיקר בישראל, היא שאנשים יותר מדי שליליים ומתלוננים על כל דבר", אומרת הברמן. "אם תצליחו לראות את החיובי בסיטואציה, זה יעשה לכריזמה שלכם פלאים. אנשים שמתלוננים הם לא כאלו שרוצים להידמות אליהם".
הקשבה: אנשים כריזמטיים גורמים לאנשים אחרים להרגיש טוב גם לגבי עצמם. אחת הטכניקות לעשות זאת היא על ידי פיתוח של היכולת להקשיב. "אנשים כריזמטיים מתעניינים באחר, הם שואלים שאלות, רוצים להכיר אותם – זה יוצר תחושה טובה אצל הצד השני", מסבירה הברמן.
כוכבת הטלוויזיה אופרה וינפרי שכללה את יכולות ההקשבה לכדי אמנות. חרף מעמדה הסלבריטאי הרם, היא תמיד מקפידה להיות קשובה למרואיינים שלה ללא קשר למעמדם, מפגינה כלפיהם אמפתיה ואף משתמשת לא מעט במגע אנושי כדי ליצור חום וקרבה.
האמינו בעצמכם: אדם כריזמטי מקרין החוצה את מה שהוא מרגיש כלפי עצמו – אם אתם רוצים לשכנע אנשים אחרים באמת שלכם, אתם חיייבים באמת ובתמים להאמין בה בעצמכם.
אל תתביישו ללמוד מאחרים: ג'ויס ניומן שעומדת בראש "קבוצת ניומן", שמספקת סדנאות נוכחות לבכירים במגזר העסקי האמריקני, מציעה לכם ללמוד את דרכיהם של אנשים שאתם מחשיבים ככריזמטיים. הכוונה היא לא להעתיק את התנהגותם, אלא לנסות ללמוד את הסוד שלהם ולהתאים אותו עבורכם.
תהיו נוכחים: נוכחות היא מרכיב חיוני בכריזמה, אנשים כריזמטיים הם כאלו שמרגישים בנוכחותם בחדר. זה לא אומר שמעכשיו אתם צריכים להיכנס למשרד בליווי של מוזיקת חצוצרות: פוקס-קביין מסבירה בספרה "מיתוס הכריזמה" כי גם עלייה מתונה בנוכחותכם תיצור השפעה ניכרת על הכריזמה שלכם.
איך עושים זאת? אפשר להתחיל מהתרגיל הבא. בפעם הבאה שאתם לוקחים חלק בשיחה, נסו לשים לב אם הראש שלכם לגמרי מרוכז בתוכן השיחה או שאתם נודדים הרחק משם במחשבות. אם האופציה השנייה היא הנכונה לגביכם, נסו להתרכז למשך שנייה בנשימה שלכם או בכפות הרגליים – ואז חזרו לתשומת לב מלאה באדם שעימו אתם משוחחים.
מצאו את הנישה שלכם: האינטרנט והרשתות החברתיות בפרט מעניקות הזדמנות שלא הייתה בעבר לביטוי עצמי. אם תחומי העניין והתחביבים שלכם נישתיים יחסית, ייתכן כי בסביבתכם הקרובה לא תמצאו עם מי לשוחח עליהם – וייתכן ואף שתיתפסו כמוזרים בגלל חיבתכם לנושא אזוטרי. ברשת, לעומת זאת, לבטח תוכלו למצוא אנשים שחולקים עימכם את תחום העניין, ויותר מכך, בקיאותכם בתחום עשויה להפוך אתכם לסמכות כריזמטית. לא חסרות דוגמאות לאנשים ביישניים ומופנמים בחייהם האישיים שהפכו לאושיות רשת משפיעות.
הפה הוא אומנם האיבר האמון על הדיבור המילולי, אבל מחקרים מצאו שעיקר המסר שלנו מועבר בשפת גוף – ביחס מדהים של 90% לעומת 10% בלבד של המלל. מהסיבה הזו שפת הגוף תורמת המון לכריזמה שלכם. מעיין בשן פולק, מומחית לשפת גוף, מצביעה על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כאחד המומחים הבולטים לשימוש בשפת גוף כריזמטית. "כשטראמפ נואם הוא משתמש באופן שווה בשתי הידיים, יד ימין תבצע תנועה זהה לזו של יד שמאל – המסר שמתקבל מכך הוא שהוא שלם לחלוטין עם מה שהוא אומר, הישות הימנית והישות השמאלית משדרות אותו הדבר", מסבירה בשן פולק.
חשמל זורם בכפות ידיכם: "הידיים הן מחלקת ההוצאה לפועל של הרגשות, הן סוגרות את הפער בין המחשבה לבין ההרגשה", מסבירה בשן פולק. "ידיים מסמנות שקר או אמון, אם הידיים לא פתוחות – אם החלק הפנימי של כף היד לא פתוח – הוא ישדר לעולם חוסר אמון. אתה תרגיש שמשהו בבן אדם שמדבר איתך לא נכון".
בשן פולק מביאה כדוגמה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנחשב לנואם כריזמטי מאוד: "עד לתחילת החקירות בענייניו, נתניהו נהג לנאום בידיים פתוחות. מאז שהחלו החקירות הוא החל להסתיר את הידיים, אם זה אומר להכניס אותן לכיסים או להסתיר אותן באמצעות הפודיום".
האצבע הדומיננטית: גם לאצבעות שלכם יש השפעה גדולה על הכריזמה. האצבע החיונית במקרה הזה היא האגודל – היא זו שמשדרת את האגו, החשיבות, השליטה. "השימוש המומלץ הוא באגודלים ובאצבע המורה. עם זאת, רצוי לא לעשות זאת בהגזמה", מוסיפה בשן פולק. טראמפ למשל נוהג ליצור באצבעותיו צורה של אפס, והמסר שהוא מעביר בתנועה הזו הוא של דיוק.
אל תקפאו: מותר ולפעמים אף רצוי לזוז כשאתם מדברים עם אנשים. תזוזה גופנית יוצרת שינוי בטונציה, בקצב ובמהירות של הדברים שאתם אומרים – ובכך גם תחושה של גיוון. אנשים אוהבים שמשלבים מימיקה ותזזיתיות במסר שמועבר אליהם – זה הופך את המסר לצבעוני יותר.
קשר עין: אל תפחדו להישיר מבט. אם תעשו זאת, תעבירו תחושה שאתם יודעים על מה אתם מדברים. השפלת מבט עלולה לשדר חוסר אמינות וחוסר כריזמה – תחושה שהדובר אינו סומך על עצמו. גם פיזור המבט לכמה כיוונים עלול להיות בעייתי.
קול: הקול נחשב לחלק משפת הגוף, ומושפע מאוד מהרגש ומהשכל. כשהשכל שולט על תהליך הדיבור, הקול שלכם יישמע מונוטוני, רגוע ושלו וישדר סמכותיות, רוגע ונינוחות. כשהרגש שולט על תהליך הדיבור, יהיו יותר שינויים בטונים שלכם. מה נכון עבור אנשים כריזמטיים? שילוב של שניהם. "אנשים כריזמטיים משלבים בין דיבור סמכותי למשחק בצורת הדיבור, כדי לא להרדים את האנשים מסביב וליצור חיבור רגשי", מסבירה בשן פולק.
