דניאל התחיל לפתור תרגילים במתמטיקה בגיל 3. אוצר המילים שלו היה עשיר מאוד, ולכל מי שפגש אותו היה ברור שמדובר בילד חכם בצורה יוצאת דופן לגילו.
השנים חלפו. דניאל הגיע לכיתה ב', ובהתאם לנהוג במערכת החינוך בישראל עבר יחד עם כל בני ובנות כיתתו בחינה לאיתור מחוננים.
תהליך איתור המחוננים בישראל נעשה בשני שלבים. דניאל עבר בקלילות את השלב הראשון, ולכולם מסביבו היה ברור שילד כמוהו יעבור גם את השלב השני. "זה ילד מחונן מטבעו", אמרו אנשי הצוות החינוכי בבית הספר.
אבל אז הגיעה התשובה ממערכת החינוך: "אנחנו מצטערים, דניאל לא עבר את הבחינה". או במילים פשוטות יותר: "הילד שחשבתם שהוא מחונן - בעצם לא מחונן".
ההגדרה הכללית למחוננות היא יכולת אנושית הבאה לידי ביטוי באינטליגנציה בין-אישית ותוך-אישית גבוהה במיוחד. הגדרות ממוקדות יותר לשאלה מי נחשב לילד מחונן תלויות בזמן ובאזור המחיה. בארה"ב, לדוגמה, מחוננות נקבעת על פי מנת משכל בלבד: החל מ-130 IQ אדם ייחשב כמחונן. לפי קריטריון זה, 3% מאוכלוסיית העולם נחשבים למחוננים.
קורסים נחשבים, סיורים במוזיאונים ופגישות עם יזמים: הצצה לבית ספר למחוננים בישראל
כיצד קובעים מיהו מחונן בישראל? מנחם נדלר, מנהל אגף מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, מסביר: "תהליך איתור מחוננים בישראל מתקיים בשני שלבים. בשלב א' מתבצע סינון ראשוני, באמצעות מבחן איתור מחוננים ארצי לכל תלמידי כיתות ב' במגזר היהודי ולכל תלמידי כיתות ג' במגזר הערבי (תהליך רכישת השפה הערבית ארוך יותר מכיוון שילדים ערבים בדרך כלל רוכשים שתי שפות במקביל - ערבית מדוברת וערבית ספרותית). 15 אלף התלמידים החזקים ביותר באותה שכבת גיל יוזמנו למבחן שלב ב', שבוחן כישורי חשיבה ומדמה מבחן איי.קיו. בעצם, הבחינה הראשונה היא שלב ממיין מתוך הבנה שאין סיבה להכניס למבחן קשה מאוד 120 אלף ילדים, הן מבחינת העלויות והן מבחינת התסכול שכרוך בכך עבור הילד".
למה לדמות מבחן איי.קיו ולא לעשות מבחן איי.קיו?
"מבחן איי.קיו נעשה אחד על אחד מול מאבחן. מדינה שעושה תהליך רוחבי לא יכולה מבחינה תקציבית לאפשר לעצמה לבצע מבחן כזה לכל הילדים, ולכן נהוג לבחון מחוננות באמצעות מבחן כישורים קוגניטיביים בשלושה פרקים עיקריים: כישורי שפה, כישורים מתמטיים וכישורים צורניים.
"מתוך תוצאות המבחן אנחנו מקבלים רשימה של ילדים על פי היכולות שלהם ומסדרים אותם לפי אחוזונים. כמחוננים במדינת ישראל מוגדרים אלה שנמצאים בין האחוזונים 97-100 (3% הראשונים), והם יתקבלו לתוכניות המחוננים המתחילות כשנה לאחר ביצוע המבחן. המצטיינים מאותה רשימה הם ה-5% שבאים אחריהם, והם יוכלו להשתתף בתוכניות מיוחדות למצטיינים של משרד החינוך.
"זה המקום לציין שלכל ההורים יש אפשרות לערער על הציון של ילדיהם. אם ילד נבחן והציון שקיבל הספיק כדי להכניס אותו למצטיינים אבל לא למחוננים, או לא הספיק עבור אף אחד מהם אבל היה קרוב, ההורים יכולים להגיש ערעור תחת נימוקים כמו "הייתה בעיה משפחתית" או "הילד לא הרגיש טוב". בגלל שאנחנו לא רוצים לפספס אף ילד ומתוך הכרה במושג האקדמי שנקרא "לייט בלומר" (ילד שרק בשלב מאוחר יותר ישנה התעוררות בהישגים שלו), אנחנו מאפשרים לילד להיבחן שוב בשנה שאחרי".
מדו"ח מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנושא "איתור תלמידים מחוננים במערכת החינוך" מנובמבר 2017 עולה כי מספר המחוננים גדל בישראל בשנים האחרונות. בשנת הלימודים תשס"ד למדו 11,400 תלמידים במסגרות ייעודיות למחוננים בכיתות ג'-י"ב. בשנת הלימודים תשע"ז למדו כבר 15,309 תלמידים במסגרות האלו. מדובר בגידול של כ-34% במספר התלמידים המחוננים. כיום מאותרים מדי שנה כ-3,000 תלמידים.
איך אתה מסביר את זה שכיום יש הרבה יותר מחוננים מבעבר?
"עד לפני כארבע שנים האיתור במדינת ישראל, מסיבות תקציביות בלבד, עמד על 1.5%-2%. פשוט זהו התקציב שניתן לאגף המחוננים והמצטיינים, ובתקציב הזה זה מה שיכולנו לאתר. משרד האוצר ומשרד החינוך הגיעו יחד להחלטה שאנחנו נמצאים בתת-איתור מחוננים ביחס לרוב מדינות העולם, שבהן 3%-5% הגבוהים נחשבים למחוננים. למעשה, כשאנחנו מאתרים פחות אנחנו מפסידים חלק מהמוחות האסטרטגיים שלנו. למדינה חשוב מאוד לדעת מי המחוננים שלה ולקדם אותם, ולכן משרד האוצר הגדיל את התקציב".
עד שנת 2014 החישוב נעשה מתוך רשימות אזוריות: האחוזונים העליונים של התלמידים המחוננים והמצטיינים חושבו בכל אחד מהאזורים הגיאוגרפיים שהוגדרו על ידי משרד החינוך, ושבכל אחד מהם נכללו כמה יישובים. תלמיד שנבחר מרשימה אחת לקבוצת התלמידים המומלצת לתוכנית המחוננים עלול היה שלא להיבחר לתוכנית מהרשימה של אזור גיאוגרפי אחר, ולהפך. לדוגמה, תלמיד מירוחם שהוגדר כמחונן לא בהכרח היה מוגדר ככזה לו ביצע את הבחינה בתל אביב. בנוסף, סף הקבלה של אזורים חזקים מבחינה סוציו-אקונומית הלך והצטמצם בהשוואה לאזורים אחרים. התוצאה הייתה שחלק מהתלמידים החזקים, שלכאורה נמצאו בטווח הגדרת המחוננות הארצי והבינלאומי, נותרו מחוץ לתוכנית.
בשנת 2014 הוחלט במשרד החינוך לעבור לרף קבלה ארצי ואחיד ולאפשר ספי קבלה שוויוניים לכל הקבוצות, בהתאמה של שני מדדים – מגדר (כדי ליצור בתוכניות קבוצות שוויוניות של בנים ובנות) ומדד הטיפוח הבית-ספרי (כדי בכל זאת לזהות מחוננים מרקעים סוציו-אקונומיים וגיאוגרפיים שונים).
"שיהיה ברור, זה לא אומר שאנחנו חורגים מטווח המחוננות, אנחנו עדיין ב-3%, אבל זה כן אומר שילדים מאזורים קשים יותר יזכו לסף המקל שבתוך ה-3% ואילו ילדים מאזורים חזקים יותר יזכו לסף המחמיר ב-3%", מסביר נדלר.
אתה בטוח שאתם לא מפספסים חלק מהילדים?
"יכול להיות שכן, אבל יחד עם זאת זה המבחן הכי טוב שאנחנו יכולים להעמיד. צריך לזכור שברוב המדינות בעולם בכלל לא עושים אבחון ברמה הארצית. לפעמים יש איזה מחוז מסוים או אוניברסיטה ספציפית שמפעילה גוף שמאתר את המחוננים ומפנה אותם לתוכניות העשרה כאלה ואחרות, ואז זה מאוד ממוקד אזור ויכולת כלכלית של ההורים. ישראל נמצאת במקום טוב בהקשר הזה, ויש מדינות שבאות ללמוד מאיתנו כמו קרואטיה וארגנטינה".
אחד המדדים שנדלר מדבר עליהם – מגדר – הוא בגדר תעלומה לא פתורה מבחינה מחקרית. בין בנים לבנות קיים פער גדול ועקבי, הן מבחינת מספר הבנות שעוברות את בחינת האיתור והן מבחינת שיעור הבנות הנושרות ממסגרות של מחוננים. בפשטות ניתן לומר כי יש יותר בנים מחוננים בישראל, וכי מספר הבנים שמצליחים להישאר במסגרת תוכנית מחוננים כלשהי גבוה יותר, אבל אם נכנסים למספרים מגלים מציאות מורכבת: יותר בנים עוברים את רף הקבלה למחוננים במגזר היהודי, ואילו במגזר הערבי התוצאות דווקא הפוכות - יש יותר בנות מחוננות מבנים.
בנות ערביות ובנים יהודים חכמים יותר?
"אנחנו חוקרים את הנושא הזה כבר שנים רבות, ועדיין אין לנו הסברים חד-משמעיים למספרים האלה. ועדת מומחים פסיכומטריקאית מנקה הטיות מגדריות מדי שנה. לצורך הדוגמה, אם יש שאלה שאנחנו רואים שהמון בנים ענו עליה נכון והמון בנות נכשלו בה, אנחנו מסיקים שיש בה הטיה מגדרית מובנית כלשהי. גם אם אנחנו לא מצליחים לשים בדיוק את האצבע על מקור ההטיה, השאלה הזו פסולה ולעולם לא תופיע שוב. אנחנו מנקים את ההטיות האלה כל שנה ועדיין - יש פערים גדולים בין בנים לבנות. להערכתי, הבעיה נעוצה בהבניות תרבותיות של דוברי עברית ודוברי ערבית.
"בנות במגזר היהודי פחות מגיעות להיבחן בשלב ב' של המיונים. הן עוברות את שלב א' ובוחרות שלא להמשיך בתהליך האיתור. בבחינה עצמה, מסיבה כלשהי, בנות מנחשות פחות. הן מעדיפות לא לענות בכלל על השאלה ולהשאיר אותה פתוחה, בעוד שבנים מנחשים גם אם הם לא יודעים את התשובה. שאלה אמריקאית שלא ענו עליה שווה בוודאות אפס נקודות. בשאלה שכן ענו עליה יש סיכוי של 25% לנחש את התשובה הנכונה. ההבדלים באים לידי ביטוי גם בשיעורי המערערים: למעלה מ-70% מהמערערים הם הורים לבנים וקרוב ל-30% הם הורים לבנות. כלומר, זה משהו שמקובל תרבותית ולאו דווקא טבוע בבחינה עצמה".
נכון לעכשיו, הדרך "לפתור" את הסוגייה היא העדפה מתקנת: באגף המחוננים והמצטיינים מייצרים כל שנה שתי רשימות - רשימה של 3% הגבוהים של הבנים ורשימה של 3% הגבוהים של הבנות - כדי להבטיח שלתוכניות המחוננים והמצטיינים יתקבלו בסופו של דבר מספר שווה, עד כמה שניתן, של בנים ובנות.
בחינת האיתור עשויה להיות בעייתית לא רק עבור בנות. אם הילד שלכם נולד עם כישרון יוצא דופן במחול או בציור, סביר מאוד להניח שבחינת האיתור תפספס את המחוננות הזו והוא יישאר מחוץ לתוכניות העשרה, קידום ופיתוח.
"יש דברים שמבחן האיתור לא בודק", מודה נדלר. "המבחן בודק קוגניציה כללית ולא יכול לאתר תחום מחוננות שהוא ממוקד כישרון כמו מוזיקה, מחול או ספורט. כדי לאתר מחוננות כזו אנחנו חייבים לבנות כלי איתור אחרים, ולפני שנתיים התחלנו לפתח כאלה. האגף למחוננים ולמצטיינים ואגף האמנויות במשרד החינוך, בשיתוף עם כפר המוזיקה, בנו כלי לאיתור מחוננים בתחום המוזיקה. בשנה שעברה הפעלנו אותו לראשונה כפיילוט, וכיום ישנם 240 ילדים בארץ שמוגדרים כמחוננים בתחום המוזיקה, ויש להם סל טיפוח מסוים של התזמורת הלאומית והפילהרמונית הצעירה שכולל סדנאות בקיץ, הקלות בלמידה בבית הספר כי הם עסוקים בחזרות ועוד. לפני חודש התחלנו לדבר על פיילוט שבוחן מחוננות בתחום המחול, ומנכ"ל משרד החינוך מכוון שנעשה אותו הדבר גם בתחום הספורט".
אוכלוסייה נוספת שעשויה ליפול בין הכיסאות היא ילדים חרדים. המגבלה הראשונה היא שרוב החרדים לא מוכנים לשלוח את הילדים שלהם למבחן האיתור, כי תוכני המבחן לא מספיק "כשרים" עבורם. לפיכך, הבחינה לא מתקיימת בבתי ספר חרדיים בצורה שיטתית ורשמית כמו בבתי הספר החילוניים והדתיים, אולם יש הורים שמבקשים לבחון את הילדים שלהם מחוץ לבית הספר. המגבלה השנייה והמשמעותית יותר היא שטרם הוקם בישראל מרכז מחוננים ומצטיינים חרדי. כלומר, גם אם הילד אותר כמחונן, על הוריו לבחור בין בית ספר חילוני לבית ספר ממלכתי-דתי. יש מספר קטן של חרדים שמוכנים להתפשר על האחרון, אבל רובם מוותרים על התענוג.
"אנחנו עושים הרבה כדי להנגיש את בחינות האיתור לחרדים", מבהיר נדלר. "השנה עשינו התאמות בבחינה והכנו נוסח יותר 'כשר' מבחינת הניסוח, השמות וכו', ואנחנו עובדים על הקמת מרכז מחוננים ומצטיינים עבור החרדים כבר תקופה ארוכה".
הורים רבים רוצים שילדם יעבור את הבחינה ויתקבל ללימודים באחת מתוכניות הלימוד השוות שמשרד החינוך מציע למחוננים. המרדף אחר ההוכחה הרשמית למחוננות הילד הוביל להקמת עשרות מרכזי לימוד ומכונים המציעים קורסי הכנה למבחני המחוננים שישפרו בצורה משמעותית את סיכויי הקבלה של הילד. והמחיר? שווה לכל נפש - בהנחה שהנפש במצב סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. מחיר קורס הכנה לשלב א' הוא כ-800 שקל, וקורס הכנה לשלב ב' יעלה לכם כ-2,200 שקל.
"התופעה של מכוני ההכנה קיימת הרבה שנים ולצערי, יש עלייה מדאיגה במספרים", מודה נדלר. "אנחנו יודעים על הורים שעושים את זה כבר בכיתה א' ומשלמים כסף כדי שהילד ייכנס לכל מיני קורסים. אחר כך הם כמובן מצפים ממנו לעבור את המבחן, כי הרי הם השקיעו בו הרבה כסף. זה מעמיד את הילד בלחץ לא סביר ולא הוגן. אם הילד אכן הצליח להתקבל באמצעות איזשהו קורס - מה שלא הוכח אף פעם - המשמעות היא שהוא נכנס לתוך מעין מרוץ של העשרה והעמקה בקרב אוכלוסייה מאוד חזקה, ויש סיכוי טוב שזה לא מתאים לו.
"אנחנו לא יכולים להגיד להורים מה לעשות עם הכסף שלהם או איך לתכנן את אחר הצהריים של הילדים שלהם, אבל אנחנו בפירוש אומרים שהקורסים האלה מיותרים. בכל שנה אנחנו מפרסמים באתר האינטרנט של המשרד כמה שאלות לדוגמה, כדי שהילדים יוכלו קצת להתאמן בבית ולהכיר את מבנה הבחינה ולהבין כיצד פותרים שאלות אמריקאיות. הבחינות עצמן, גם בשלב א' וגם בשלב ב', כוללות פרק זמן שבו הילדים לומדים ומתאמנים יחד עם המשגיח בכיתה על איך פותרים את השאלות האלה. כל הכנה מעבר לזה היא מיותרת".
ורד צור-לוי, מנהלת מכון ההכנה "אייקיוט" בכפר הירוק, משוכנעת שקורסי ההכנה רחוקים מלהיות מיותרים. באייקיוט מציעים קורסי הכנה הכוללים חוגים קצרי מועד - שלושה מפגשי הכנה לשלב א' של הבחינה ושמונה מפגשי הכנה לשלב ב'. מטרת המפגשים היא להעניק לתלמידים את הכלים להתמודד עם בחינות האיתור בהצלחה. "בכל מפגש בקורס אנחנו עובדים על קצת מכל דבר ומתנסים בכל תחומי הבחינה", מסבירה צור-לוי.
במשרד החינוך לא רואים את המכונים האלה בעין יפה.
"עם כל הכבוד, בחינת האיתור של משרד החינוך בכלל לא בודקת מחוננות. מבחן מחוננים עושים אצל פסיכולוג במשך מספר פגישות. בחינת האיתור היא בסך הכול מסננת שמשרד החינוך החליט עליה. בפועל, יש מספיק מקרים שהורים למחוננים עושים מבחן אצל פסיכולוג והילד יוצא מחונן, ואז הוא לא עובר את בחינת האיתור.
"במשרד החינוך יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל ילד מחונן הוא בהכרח אוטודידקט, ובהכרח יתקדם בכיתה במתמטיקה, בשפה ובצורות, אבל זה לא תמיד ככה. ילד שאין בבית שהוא מגיע ממנו שיח של מתמטיקה לא בהכרח יתקדם יותר מיתר חבריו לכיתה, ולפעמים אפילו יישאר מאחור למרות שהוא מאוד אינטליגנט ומוכשר. מה שאנחנו מנסים לעשות בקורסים האלה זה בסך הכול ליישר קו בין תלמידים, מתוך הבנה שלא כולם מגיעים מאותם המקומות".
אבל מי שמגיע לקורס כזה הוא בדיוק מי שלא זקוק לשום יישור קו. מי שמגיע לקורס הוא מלכתחילה ממשפחה מבוססת עם חינוך למצוינות מהבית, וגם ככה יש לו נקודת פתיחה טובה. אם יוצאים מנקודת הנחה שהקורסים האלה באמת מחזקים את היכולות הקיימות של הילד, אז יוצא שהם מחזקים את מי שכבר מחוזק.
"תראי, יש ערכות אינטרנטיות שעולות 299 שקלים כל אחת. כל ערכה מכילה את כל מה שאנחנו מלמדים בקורס. זה לא מחיר בשמיים, ומי שאין לו גם יקבל הנחה. הכלי הזה נגיש לכולם. לגבי הקורסים - זה נכון שרוב הילדים מגיעים למכון ממשפחות מבוססות, אבל אפשר להגיד את זה על כל דבר שקשור בחינוך. איפה שיש כסף - יש השכלה. אין מה להיתמם. הילדים האלה הולכים לחוגים יקרים ומאתגרים, בהמשך הם יקבלו שיעורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית שיכינו אותם לבגרות וילכו לקורסי פסיכומטרי יקרים, ואז יהיה להם קל יותר להתקבל לפקולטה לרפואה. בכל מקרה רק מי שיכול נותן לילד שלו, ולצערי המערכת לא באמת מכינה את כלל ילדי ישראל להגיע הכי גבוה. מי שרוצה להגיע ומי שמגיע בפועל לתוכניות נחשקות לא עושה את זה דרך החינוך של משרד החינוך".
המבחנים האלה יכולים לקחת ילד לא חכם ולהפוך אותו למחונן, לפחות לפי ההגדרות של משרד החינוך?
"ילד שלא נחשב למחונן אבל יש לו יכולות שקרובות לנדרש אפשר להעביר את הרף, אבל קשה עד בלתי אפשרי להעביר ילד ממש לא חכם את הבחינה".
כשאת נתקלת בילד כזה, את אומרת להורים?
"את לא יכולה להגיד להורה כזה דבר. זכותו של הורה להשקיע בילד שלו. אנחנו כן אומרים בעדינות 'תראה, הוא חלש בזה וחלש בזה...', אבל לא אומרים לו משהו בסגנון 'חבל על הכסף'. מה שכן, שלב א' הוא סוג של מסננת. ההכנה אליו אורכת בסך הכול שלושה מפגשים, ואנחנו משתדלים לשלב גם תוכני העשרה אחרים כך שגם אם הילד לא עבר, הוא עדיין הרוויח ערך מוסף מהקורס".
יש ילדים שלא רוצים לעבור את הקורס, ואת מרגישה שההורים שולחים אותם בכוח?
"כן. זה קיים, ואת זה אנחנו דווקא כן אומרים להורים בצורה חד-משמעית. יש ילדים שאת רואה עליהם שההורים סחבו אותם לפה. הם מעטים, אבל הם בהחלט קיימים".
אם יש הכנה שיכולה לגרום לילד לא מחונן להפוך למחונן, אנחנו לא מפספסים את המטרה וההגדרה?
"יש הרבה ילדים מחוננים שלא מגיעים לתוכניות האלה, ובמקביל הרבה מחוננים שלא מתאימים לתוכניות האלה. אני חושבת שצריך לשנות את ההגדרה. זאת לא בחינה לאיתור מחוננים אלא בחינה לאיתור תלמידים מצטיינים ואינטליגנטיים. אם הילד חכם, סקרן, משתף פעולה, עובד קשה ויש לו מוטיבציה - אז צריך לתת לו להיכנס לתוכניות שמיועדות כיום למחוננים. למה שהוא לא יקבל יותר? אם המערכת הייתה מאפשרת לכל הילדים שמראים נכונות לקבל מענה לרצון שלהם באתגר ובהתקדמות, אז לא היו קורסי הכנה כאלה".
אין אפשרות באמת לקחת את כל הילדים בישראל ולתת להם את מה שמקבלים המחוננים.
"למה? למה שלא כל ילד יקבל את מה שמקבלים המחוננים? גם ילד שהוא לא גאון יכול וצריך לקבל את זה וליהנות מזה. אלו תכנים שיש להם ערך מוסף לכל הילדים. הסיבה שזה לא קורה היא שהפרסונות שמאיישות את תפקידי ההוראה כיום פשוט לא מספיק טובות, ובמקרים שבהם מדובר במורים מצוינים, יש להם התמודדות קשה עם בעיות משמעת וידיהם כבולות. אם יש בכיתה ילד שמפריע - השיעור לא יכול להתקיים. רוצים לתקן את המערכת? תביאו מורים טובים ותנו להם את הכוח לנהל את הכיתה".
בחזרה לדניאל.
ההודעה הרשמית ממשרד החינוך שלפיה דניאל לא נמצא מחונן הכתה את משפחתו בהלם, אבל אמא שלו, יעל, לא חשבה שכדאי להילחם בה. מי שכן חשבה כך הייתה דווקא המחנכת שלו בבית הספר, שזימנה את האם לשיחה פרטית והטיחה בפניה שהיא מזניחה אותו כי היא לא דואגת למסגרת שמתאימה לו.
"היא זימנה אותי לפגישה מיוחדת, מחוץ ליום הורים", נזכרת יעל, "והסבירה לי בטון תקיף שילד כמו דניאל צריך לטפח ולספק לו מענה מחוץ לכיתה הרגילה. היא המליצה לי בחום לשלוח אותו לבחינה חוזרת, שתפתח בפניו מסגרות למחוננים שכרגע סגורות עבורו".
יעל יצאה מבולבלת מהפגישה הזו, ואז נתקלה באימהות של תלמידים אחרים מכיתתו של בנה ששמעו על הסיפור ושאלו אותה: "תגידי, לאיזה קורס הכנה שלחת אותו?"
"הסתכלתי עליהן קצת בשוק", היא מספרת, "לא היה לי מושג שיש קורס הכנה לבחינת איתור למחוננים ושחצי שכבה הלכה אליו. התחלתי לבדוק ולחקור וגיליתי שיש קורס הכנה מאוד דומה לקורסי ההכנה לפסיכומטרי - מתרגלים איתם, מסבירים להם איך לענות על השאלות וככל שהם מתרגלים יותר, כך הביטחון שלהם עולה".
יעל רשמה את דניאל לקורס הכנה, וכשהיה בכיתה ג' הוא ניגש לבחינה חוזרת, שאותה עבר בהצלחה. כיום הוא לומד בכיתה ו' בכיתת מחוננים בכפר סבא, ומאוד נהנה לקום בבוקר לבית הספר.
למה לדעתך הוא לא עבר את הבחינה הראשונה?
"אני לא יודעת. אולי זה היה עניין של ביטחון עצמי או של בשלות... הבת הבכורה קראה מאוד מהר ובכיתה א' מאוד השתעממה, וזה יצר לנו הרבה בעיות איתה. כשהוא נולד החלטנו לא ללמד אותו כלום לפני הזמן, כי רצינו שיהיה לו מעניין וכיף ושילמד עם שאר בני גילו. אז יצא שבכיתה ב' הקריאה שלו הייתה איטית יחסית, וכשאתה קורא שאלות לאט, לא משנה כמה מהר תפתור אותן, זה גוזל המון מזמן הבחינה. המרכיב של הקריאה בכיתה ב' הוא עדיין לא מבוסס אצל כל הילדים, מחוננים ככל שיהיו. יכול להיות שמהבחינה הזו הוא לא היה בשל. וכן, יכול מאוד להיות שבכיתה ג' הוא כן היה עובר גם בלי הכנה, אבל לא טרחתי לנסות. העדפתי פשוט לשלוח אותו להכנה".
עם הבת הקטנה שלה, יעל בכלל לא חיכתה לבחינה. "שלחתי אותה כבר בכיתה ב'. ברור לי שהקורס יכול לעזור לה, להוריד לה את מפלס החרדה, לתרגל איתה, להראות לה איפה מסמנים תשובה נכונה ומה עושים אם מתחרטים ומחליטים שתשובה אחרת היא נכונה, וגם לעבור איתה קצת על מתמטיקה. כשאתה מתרגל לפני בחינה, אתה ניגש אליה הרבה יותר חד ובטוח בעצמך מאשר סתם להגיע פתאום לכיתה לבחינה. ובדיוק כמו בפסיכומטרי - הרי אם תיקחי קורס, תעלי את הציון שלך באיזה 50 נקודות, נכון?"
במשרד החינוך מתנגדים לקורסי ההכנה האלה. הם טוענים שאין בהם צורך.
"אז הם טוענים, אז מה? כשיבטלו את הפסיכומטרי, אולי אני אסכים איתם".
