מגפת הקורונה נמצאת סביבנו בכל מובן, מלחיצה, מפחידה ומבודדת. הציפייה המתוחה מדי ערב להנחיות הממשלה ומשרד הבריאות מעלה תהיות – מה עשו לאורך ההיסטוריה לנוכח מגפות קטלניות?
כתבות נוספות של +ynet:
מחלות היו קיימות עוד בתקופת הציד והלקט של האנושות, אך המעבר לחיים החקלאיים שהחל לפני כעשרת אלפים שנה יצר קהילות שהפכו מגפות לאפשריות יותר. מלריה, שחפת, שפעת, דבר, אבעבועות שחורות ועוד התפשטו לראשונה והתעצמו ככל שבני האדם הפכו מתורבתים יותר, בנו ערים, יצרו דרכי סחר כדי להתחבר לערים אחרות או ניהלו עימן מלחמות.
"מחלות מלוות אותנו משחר ימי האנושות, אבל רק כשהתחלנו להצטופף נוצרה אפשרות להתפשטות מהירה של מחלות שהובילה להתפרצות מגפות", אומר ד"ר דרור בר-ניר, שמלמד מיקרוביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. בשיחה עימו הוא מספר על כמה מהמגפות המרכזיות שפקדו את האנושות לאורך ההיסטוריה.
פוליו, שיכולה לגרום לשיתוק, היא מחלה עתיקה. העדות הקדומה ביותר לפוליו נמצאה במצבת אבן מצרית מסביבות המאה ה-14 לפני הספירה, שבה נראית כף רגל מעוותת בצורה אופיינית למחלה, אך התפרצות המחלה כמגפה הגיעה בשלב מאוחר הרבה יותר בהיסטוריה.
"המחלה לא נחשבה בעייתית במיוחד עד תחילת המאה ה-20, אז החלו התפרצויות של ממש ברחבי ארצות הברית ואירופה", מסביר בר-ניר. "ההתפרצות החמורה ביותר של המחלה התרחשה ב-1916-7 בארצות הברית, אז חלו שם כ-27 אלף איש, מהם מתו כ-6,000 אנשים ורבים נשארו משותקים. ב-1921, בהיותו בן 39, חלה במחלה מי שלימים יהפוך לנשיא ארצות הברית - פרנקלין דלאנו רוזוולט, שאומנם הסתיר את נכותו מן הציבור אך דאג ממרומי תפקידו לעודד ולתקצב את המחקר על אודות המחלה. בין היתר הוא ייסד את 'מצעד הפרוטות', שהתקיים בין השנים 1962-1938 וגויסו בו 630 מיליוני דולרים שסייעו למחקר ולפיתוח של החיסונים לריפוי מגפת הפוליו".
עד שנות ה-50 היו התפרצויות רבות ברחבי העולם, לרבות בישראל, מה שהפך את המחלה לבעיה רפואית בקנה מידה עולמי. "בזכות החיסונים שפיתחו ד"ר אלברט סייבין וד"ר יונה סאלק נעלמה המחלה מרוב האזורים בעולם, ומספר החולים יורד משנה לשנה. מתחילת 2018 ועד ל-24 באוגוסט 2018 דווחו רק 333 מקרים של פוליו ברחבי העולם, כמחצית ממה שדווח בתקופה המקבילה בשנת 2010. איגוד הבריאות העולמי מתכוון להכחיד בסופו של דבר את הנגיפים הגורמים לה", מוסיף בר-ניר.
אחת המגפות הקטלניות בהיסטוריה האנושית. העדות הפיזית הראשונה, מספר בר-ניר, נמצאה במומיה של רעמסס החמישי ממצרים, שמת ב-1157 לפנה"ס ממחלה זו – ופצעיה נראו בו היטב. "ב-12 אלף השנים האחרונות פגעה המחלה בבני אדם בלבד. היא קטלה כ-20% עד 60% מהלוקים בה, וגם מי שהצליח לשרוד אותה ולהישאר בחיים נותר עם צלקות מכוערות בפנים, ושליש מהם, לפחות, לקו בחירשות או בעיוורון. המחלה הייתה קטלנית בקרב ילדים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים - בהתפרצויות המתועדות במאה ה-18 דווח על 98% תמותה של ילדים בברלין ו-80% בלונדון. בכמה תרבויות היה מספר הילדים שנפטרו מהמחלה גדול כל כך, עד שלא נתנו להם שם, למעט אלה שהחלימו ממנה".
הפלישה האירופית לצפון אמריקה ולדרומה במאה ה-16 והפלישה לאוסטרליה במאה ה-18 היו מלוות גם בפלישת המחלות האירופיות. מחלות אלו, ובעיקר האבעבועות השחורות, פגעו קשות באוכלוסיות המקוריות, כך שכמחצית מאוכלוסיית מקסיקו נכחדה, ושיעור דומה נרשם גם בקרב האינדיאנים במרכז אמריקה ובדרומה ובקרב האבוריג'ינים באוסטרליה.
החיסון הראשון למחלה פותח כבר במאה ה-18, אבל היא המשיכה לפגוע בחלקים שונים בעולם במשך זמן רב – עד שהוכחדה הודות לשיתוף פעולה בינלאומי בניהולו של ארגון הבריאות העולמי. "בשנת 1967 הכריז הארגון מלחמה על המחלה. צוותים רפואיים נשלחו לכל יעד בעולם שבו דווח על המחלה, בודדו את החולים וחיסנו את מי שהיו במגע קרוב עימם", מסביר בר-ניר. המקרה הטבעי האחרון שלה דווח בסומליה בשנת 1977.
מגפות הדבר, מחלה שמועברת ממכרסמים על ידי פרעושים, הכו באנושות שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. מגפת הדבר המתועדת הראשונה, שנמשכה כ-200 שנה, החלה בשנת 540 באסיה. משם היא הגיעה למצרים, לאחר מכן התפשטה לצפון אפריקה ולבסוף עשתה דרכה לממלכות האירופיות שלחופי הים התיכון ולמזרח התיכון גם כן: "ברשומות היא מונצחת על שם הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, שבממלכתו ובתקופתו התרחשה מרבית המגפה. ההערכות הן כי המגפה קטלה למעלה מ-100 מיליון בני אדם, ויש המייחסים לה תרומה ממשית להתמוטטות שתי אימפריות - הרומית והביזנטית", אומר בר-ניר.
ב-1334 החלה בסין המגפה השנייה, המכונה גם ''המוות השחור'' או ''המגפה הגדולה''. ב-1347 הגיעה המחלה לנמלי איטליה, בספינות שעליהן היו אנשים שברחו מפני המחלה. מחופיה של ארץ המגף התפשטה המגפה לכל אירופה, ועד סוף המאה ה-14 נקטלו בגללה 50 מיליון איש - מחצית מאוכלוסיית אירופה דאז. ספיחי מגפה זו נמשכו עד סוף המאה ה-17.
ב-1665 התפרצה שוב מגפת הדבר בלונדון וקטלה כ-70 אלף איש. מלונדון התפשטה המחלה גם לאזורים הכפריים, ונעצרה רק בשל השריפה הענקית שהחלה בתחילת ספטמבר 1666 באחת המאפיות שבעיר: "השריפה התפשטה במהירות דרך בתי העץ של העיר והרסה כל מה שנקרה בדרכה - חמש שישיות ממבני העיר, כולל אלפי אנשים והמון חולדות ופרעושים", מסביר בר-ניר.
המגפה השלישית, המכונה המגפה המודרנית, החלה ב-1855, שוב בסין. ב-1894 הגיעה המגפה להונג קונג, שבה אופיין לראשונה החיידק הגורם למחלה. מהונג קונג התפשטה המחלה לכל העולם, בעיקר דרך חולדות ששכנו בנמלים ובספינות.
"המגפה קטלה כ-12 מיליון איש בהודו ובסין בלבד והסתיימה לאחר כ-50 שנה", אומר בר-ניר, ומציין כי ספינה שעגנה בנמל הונולולו בשנת 1900, ועליה גופה של חולה דבר, לא הורשתה להוריד את נוסעיה, וחיילים חמושים אכפו את האיסור על הנוסעים. בדיעבד התברר שהחולדות לא היו ממושמעות וירדו (עם פרעושיהן) לרובע הסיני של העיר. את המגפה שפרצה ברובע ניסו הרשויות לבלום באמצעות שריפה מכוונת של כמה בתים מוכי דבר, אך השריפה יצאה מכלל שליטה ושרפה את כל הרובע.
מגפות מקומיות של דבר התרחשו גם במחצית השנייה של המאה ה-20, בעיקר במזרח אסיה - רובן בהודו, אך גם בווייטנאם ובמקומות אחרים. בעשור הראשון של המאה ה-21 התרחשו התפרצויות מקומיות בהודו ובמדגסקר, שגבו עשרות קורבנות.
בר-ניר מסביר כי אין חיסון יעיל לדבר, אף שנעשים ניסיונות לפתח אחד כזה. "כיום יש פחות חולדות באזורים הצפופים - וגם לאלה שקיימות אין יותר מדי מגע עם חיות נגועות בדבר. המחלה פחות או יותר תחת שליטה, וכשיש התפרצות הדרך העיקרית להתגבר עליה היא על ידי בידוד. למרבה הצער, אני מעריך שיהיו עוד התפרצויות בעתיד".
קרמת היא מחלה שבמהלכה מתיישבים חיידקים בגרון ומביאים להיווצרות קרום שעלול לחסום את קנה הנשימה. הרעלנים שמפרישים החיידקים גורמים לא רק להתנפחות הצוואר, אלא גם לשיבושים בתאי שריר הלב ובתאי מערכת העצבים. היא תקפה ילדים רבים, וכונתה בעקבות זאת ''המלאך החונק של הילדים''.
במאה ה-17 שטפה מגפה קטלנית של קרמת את כל אירופה, ובמאה ה-18 הגיעה למושבות של בריטניה, שם הביאה למותם של 80% מהילדים מתחת לגיל 10. באמריקה היא קטלה משפחות שלמות, מספר בר-ניר.
לפני שפותח החיסון נגד הרעלן של חיידקי הקרמת, נהגו להזריק לחולים נסיוב של סוסים, שלהם הוזרק קודם הרעלן. הנוגדנים שבנסיוב נטרלו את הרעלן, וכך סייעו להציל חלק מהילדים. לדבריו של בר-ניר, ב-1924 פרצה מגפת קרמת בעיירה מבודדת באלסקה. כדי להביא טיפול לילדי העיירה יצא אליה משלוח של נוגדנים, שהובל במזחלות כלבים ונמשך כמה ימים. חלק מהכלבים לא שרדו את המסע וחלק מהמובילים סבלו מכוויות קור, אך תכשירי הנוגדנים שהביאו הצליחו להציל חלק ניכר מהילדים.
החיסון עצמו פותח בשנות ה-20, והחלו להשתמש בו בצורה נרחבת בשנות ה-30. כיום הוא עדיין ניתן לילדים, ובזכותו המחלה הפכה נדירה. יש דיווחים על כחמישה מקרים מדי שנה, אך לרוב מצליחים להחלים ממנה.
מגפות של מחלת הטיפוס, שמועברת על ידי כיני גוף, היו גורם חשוב ברוב המלחמות עד (וכולל) מלחמת העולם השנייה, לדברי בר-ניר. התיאור האמין הראשון של המחלה נכתב בין השנים 1490-1489, בעת המצור של הספרדים על העיר גרנדה, שהייתה המעוז האחרון של המורים (המוסלמים). הספרדים איבדו במלחמה זו 20 אלף מלוחמיהם, ו-17 אלף מתוכם מתו מטיפוס. ב-1494 איבדו הצרפתים 30 אלף מחייליהם על אדמת איטליה, לאחר שחלו בטיפוס. כמה מאות לאחר מכן, ב-1812, נסוגה צרפת מרוסיה אחרי שמרבית החללים שלה הופלו על ידי טיפוס. במלחמת העולם הראשונה מתו מיליונים מטיפוס.
היו גם לא מעט מגפות טיפוס שפרצו ללא קשר למלחמות, כמו המגפה באירלנד בין השנים 1819-1816 וכן המגפה שהתחוללה בשנת 1847 בקנדה, שבה מתו כ-20 אלף איש.
"יש חיסון לטיפוס, אבל שינויים בהרגלי ההיגיינה והיעלמות כמעט מוחלטת של כיני הגוף מייתרים כרגע את השימוש בו", מוסיף בר-ניר.
מגפת השפעת המפורסמת והקטלנית ביותר התפרצה באביב 1918, בשלהי מלחמת העולם הראשונה. המגפה החלה במחנות צבאיים בקנזס שבארצות הברית, ולאחר מכן התפשטה לכל רחבי העולם. כחמישית מאוכלוסיית העולם דאז נפגעה ממנה, ומרבית המתים היו בני 40-20.
"תסמיני המחלה הופיעו בפתאומיות, וחלק מהחולים נפטרו מדלקת ריאות תוך ימים ספורים ואף שעות ספורות - על כן כונתה המחלה גם 'קדחת שלושת הימים' (Three day fever). השפעת הספרדית גבתה את חייהם של למעלה מ-40 מיליון אנשים ברחבי העולם, ויש הטוענים שמספר הקורבנות האמיר למאה מיליון", אומר בר-ניר, ומציין כי לשפעתלא היה חיסון באותה עת, שלא לדבר על האמצעים הרפואיים להקלת התסמינים שהיו טובים פחות מאלו שזמינים לנו כיום. "אנו בהחלט מצפים מתישהו למגפה כזו שוב. סביר להניח שנוכל להתמודד איתה עם תוצאות פחות חמורות".
בשנת 2002 הגיח לראשונה מחבל גואנגדונג שבסין נגיף קורונה שגרם לדלקת ריאות קטלנית בבני אדם, וכונה SARS-CoV - Severe Acute Respiratory Syndrom – ובתרגום לעברית: תסמונת נשימתית חמורה וחריפה. נגיף הסארס, שזמן הדגירה שלו נע בין יומיים לעשרה ימים, גרם בסופו של דבר לתחלואה של 8,273 אנשים ברחבי העולם, מהם מתו 775. "בשלהי 2003 נבלמה המגפה, בעיקר על ידי איתור החולים ובידודם, ומאז כמעט שלא נראה הנגיף שוב", אומר בר-ניר.
ב-2012 הופיע נגיף קורונה חדש, הפעם מערב הסעודית. הוא כונה MERS-CoV (Middle East Respiratory Syndrome), וגרם גם הוא לדלקת ריאות עם פוטנציאל קטלני. לדבריו של בר-ניר, הנגיף גרם לתחלואה של מעל 2,000 איש ברחבי העולם, מהם מתו כ-30%. מקורו של נגיף ה-MERS היה בעטלפים, שמהם הוא עבר לגמלים - ומהם לבני אדם.
עטלפים נחשבים גם למקור של המגפה הנוכחית, אם כי הדבר לא הוכח עדיין סופית (ייתכן שהמקור הוא חיה קטנה ונדירה בשם פנגולין). על נגיף הקורונה COVID-19 עדיין לא ניתן לדבר במונחים היסטוריים, למרבה הצער, אבל נתנחם בעובדה שהיכולת להתמודד עם מחלות ועם מגפות גברה מאוד בעידן המודרני - הרי כבר גברנו על איומים נוראים כמו האבעבועות השחורות.
פורסם לראשונה: 12:27, 18.03.20
