הפעמים הראשונות שבהן נתן סלור נפגש עם השירים שכתבו אמא שלו תרצה אתר והסבא נתן אלתרמן, היו כשהם התנגנו ברדיו באוטו של אביו, בנימין (בנץ'). "היינו נוסעים במכונית ובכל פעם שהיה שיר שלהם ברדיו, אבא היה מגביר את הווליום ואומר לי ולאחותי יעל: 'זה שיר של אמא, וזה שיר של סבא, תקשיבו'", הוא מספר. המילים של "שיר משמר", שאלתרמן כתב לבתו בערב אחד שבו כמעט מתה, וביקש ממנה לשמור על חייה ונפשה, לא העסיקו אז את סלור, כטבעם של ילדים. רק כשבגר, לקראת שנות הנעורים שלו, למד להקשיב למילים, לפצעים ולנבואת המוות שקופלה בין המילים והשירים. "זה לא היה לי קל, אבל שום דבר שקשור למשפחה שלנו הוא לא קל", הוא אומר. "יש אבות שלוקחים את הבת שלהם לשיחה על כוס קפה או כוס יין, ויש אבות שכותבים להן שיר ופונים אל ליבן אם הם רוצים להגיד להן משהו".
הסיפורים מאחורי השירים:
לו היה מתאפשר לך, היית רוצה לשוחח איתם על השיר?
"את סבא לא הכרתי, ואת אמא הכרתי רק עד גיל חמש, אז מצאה את מותה. הייתי שמח לדבר איתם על כל דבר שבעולם, לו זה היה ניתן, אבל אולי לא על השיר הזה, כי מהשיר שלו ומשיר התשובה שכתבה לו אמא - 'שיר הנשמרת" ('אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶהְיֶה בְּרוּכָה/. אֲנִי בְּרוּכָה') - הכל ברור".
את "שיר משמר" פירסם אלתרמן בספר "חגיגת קיץ" שיצא ב-1965. הוא מזהיר בו את בתו שחייה מפרפרים בחדר "כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה", וביקש להגן עליה לא רק מפני השורף והשורט, מאבן קלע, מסכין, מציפורניים, אלא גם מפני עצמה. אולי בעיקר מפני עצמה. הספר עובד למחזה ועלה על בימת תיאטרון הקאמרי ב-1972, שנתיים לאחר מותו של אלתרמן. כשסשה ארגוב תפר לשיר מנגינה נפלאה, הוא בחר להלחין רק חלק מבתי השיר הארוך שכלל במקור 13 בתים.
הסופר יורם קניוק, שהיה מיודד עם אלתרמן ועם אתר, סיפר בראיון ב-1996 על נסיבות כתיבת השיר. "תרצה הייתה שברירית, כעלה נידף", אמר אז. "קראו לנו באותו לילה לביתה. מירנדה (אשתי) ואני רצנו לשם עם נתן. תרצה נעלה את הדלת מבפנים. ריח הגז הגיע אלינו מתוך הבית. זה היה ניסיון להתאבד. אמבולנס הוזעק. לאבא שלה סירבה לפתוח. קשה לחשוב על מצב כמו שהיה שם. ועוד יותר לתאר מה הוא עשה או אמר, מול הדלת הנעולה. בסוף נענתה למירנדה ופתחה. תרצה נלקחה לבית חולים וטופלה שם".
על מה שסיפר קניוק בהמשך הראיון חולקים לא מעט אנשים, ביניהם קרובי משפחתה של אתר וחוקרי ספרות, שהכירו אותה דרך כתיבתו של אלתרמן. "מאוחר יותר באותו לילה הלכתי עם נתן לביתו בשדרות נורדאו, בית שני או שלישי מדיזנגוף", סיפר קניוק. "הוא הושיב אותי על הספה בחדר העבודה שלו. כעס שתרצה פתחה לנו ולא לו. גידף אותי. אחר כך בכה וביקש סליחה. אני יושב על הספה הזאת. זכורה לי התמונה: הכורסה, הספרים, מכונת כתיבה קטנה. עליה הקיש באצבע אחת או שתיים. את השיר כתב בנוכחותי, כולו. קרא לי את הגרסה. השיר נכתב באחת. אולי שתינו אחר כך וכנראה היה שיכור. את השיר קרא לי באותו לילה כמדבר אליה. אל תרצה".
סיפור חייה ומותה המסתורי של בת האצולה היפהפייה והמוכשרת, זכה לאינספור התייחסויות - האם נפלה שלא במתכוון אל מותה או שמא קפצה. אחת האחרונות והממצות שבהתייחסויות היא "ציפור בחדר", סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ'. עודד קוטלר, בעלה הראשון של תרצה, לא ישכח לעולם את רגעי השבירה, הסערות והכאב העצום שליוו את כתיבת השיר, ואולי הובילו מאוחר יותר למותה. לאחר נישואיהם עברו קוטלר ואתר לניו-יורק. "נסענו ללמוד ב-Neighborhood Playhouse School of the Theatre, בית ספר נחשב בארצות-הברית", מספר קוטלר. "אני הייתי בן 22, והיא שנה וחצי מתחתיי. בשביל שנינו זאת הייתה הנסיעה הראשונה לחו"ל. אני למדתי, ותרצה נשברה נפשית. היא הייתה גאון, אינטלקט ברמות שקשה למצוא. תרצה הייתה פרח נדיר במציאות שלא יכולה להכיל פרחים נדירים, והניתוק השפיע על הנפש שלה. אמריקה עשתה לה רע. הפצעים הפנימיים לא נתנו לה מנוח.
5 צפייה בגלריה
עודד קוטלר ותרצה אתר ביום חתונתם. מכתבי אהבה שטרפו את בתי הדואר של אמריקה
(צילום: עודד קוטלר)
"אלתרמן החליט להגיע. לא ידענו מה לעשות. אחת המחשבות שהעלינו הייתה שאולי היא תחזור לארץ, אבל גם חששנו שהחזרה תוביל לפרידה בינינו. הייתי בשיא אהבתי אליה והיא בשיא אהבתה אליי. כעבור כמה שבועות הוא קיבל החלטה לקחת את תרצה ארצה, לבית שלו ושל רחל (השחקנית רחל מרכוס, אמה של אתר). נפרדנו כשאנחנו עדיין מאוד אוהבים. הם חזרו בדצמבר לארץ ואני לקראת הקיץ. היינו כותבים מכתבי אהבה שטרפו את בתי הדואר של אמריקה".
מתי שמעת על השיר בפעם הראשונה?
"מה שברור הוא שהשיר נכתב אחרי שנפרדנו, ולפני שהיא מצאה אהבה חדשה ונהדרת - את בנימין סלור. בניו-יורק אלתרמן ראה את תרצה שבורה וזה קרע את ליבו. זה היה שיר תחנונים לבתו שלא תפגע חלילה בעצמה. כשהיא כתבה לו את 'שיר הנשמרת', היא רצתה להרגיע אותו כי הוא היה הדבר החשוב בחייה, והיא הייתה בבת עינו וציפור נפשו".
איך נודע לך על מותה?
"הצטלמתי לסרט של מנחם גולן עם אסי דיין. במסגרת הסרט התעקשתי לבוא לאמסטרדם להתארגנות. הייתי כבר עם אורדית, אשתי החדשה, בת דודה של תרצה. כשאסי ראה אותי בלובי של המלון, הוא אמר לי, 'שמעת, תרצה התאבדה?' הוא לא ידע שאני עומד ליד בת דודתה. אני החוורתי ואורדית החווירה. אף אחד לא יכול להגיד מה כן היה - אם היא נפלה או קפצה. היחידה שיודעת היא תרצה".
ד"ר זיוית אברמסון, חברתה הקרובה של תרצה אתר, ישבה לצידה בבכורה של "חגיגת קיץ" בתיאטרון הקאמרי. "כשאביבה שוורץ שרה 'שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך', תרצה אמרה לי: 'את השיר הזה אבא שלי כתב לי"', היא מספרת. "לא ידעתי את זה קודם. הוא כתב 'מדוע את צוחקת כמו פחד', והיא באמת הייתה צוחקת כמו פחד - לפעמים. בתוך הצחוק שלה הייתה גם חרדה גדולה".
דיברתן אחר כך על השיר?
"לא. הרבה פעמים היא הייתה אומרת לי שהוא אמר לה, בדאגה, 'תשמרי על עצמך', אבל הוא לא ידע שהוא ימות לפניה והיא תצטרך לשמור על עצמה בלעדיו. היה לה קשה מאוד בלי אבא שלה, ו'שיר הנשמרת', שכתבה לו, הוא לא שיר של נחמה, אלא יותר שיר של מצוקה ושל געגוע גדול אליו".
"שיר משמר" זכה לביצועים רבים. זה של חוה אלברשטיין, עוד חברת נפש של אתר, שנכלל באלבום "לו יהי", שיצא ב-1973, הוא החקוק והמרגש מכולם. "תרצה אמרה לי שהיא הכי אוהבת את הביצוע של חוה", מספרת אברמסון. "היא אמרה שבשבילה השיר הזה הוא שיר של חמלה ונחמה, ושחוה עושה את זה ברכות ובטוב לב, בחסד וברחמים, ולא בתור דרמה או טרגדיה. את הביצוע של אביבה שוורץ, שהוא בהחלט יפה, תרצה פחות אהבה".
"את תרצה אתר הביאה לי דפנה אילת", כתבה אלברשטיין בהקדמה לספר "בלדה לאישה - פזמונים ושירים מולחנים" של אתר. "כשסיפרתי לה שאני חולמת על מופע בימתי שמורכב כולו משירים חדשים בסגנון תיאטרלי, עם תזמורת, עם במאי - היא הציעה לפגוש את תרצה. מה שקשר בינינו בעיקר היו הצחוקים, אהבת הבמה והתינוקות שלנו, שקולם היה רקע קבוע לעבודה שלנו. השיר הראשון שתרצה כתבה לי היה 'תפילת יום הולדת', ואני זוכרת איזו התרגשות אחזה בי כשקראתי את השיר לראשונה. שירים כמו זה לא היו בעברית! שירים כאלה הכרתי רק בשפות אחרות. אני זוכרת גם את ההתלהבות שאחזה במלחין משה וילנסקי כשקיבל את הטקסט. משה הרבה לעבוד עם אלתרמן, אביה של תרצה, ומיד הכריז בהתלהבות: 'התפוח לא נפל רחוק מהעץ'".
מעריץ אחר של השיר הוא איתמר ארגוב, בנו של סשה ארגוב, שותפו של אלתרמן ללא מעט יצירות מופת. "כשאבא כתב את השיר, כבר הייתי נשוי ולא הייתי בבית", הוא מספר. "עד אז הכרתי כמעט את כל השירים. הייתי עד לכתיבתם. למרות שהם כתבו הרבה שירים יחד, בניגוד להרבה סופרים, משוררים וציירים, נתן לא היה מבאי ביתנו. ראיתי אותו מרחוק בחזרות ל'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', כששרצתי בלי סוף בתיאטרון הקאמרי. את 'חגיגת קיץ' ראיתי כבר כהצגה שלמה, לא כחזרה, והייתי בהלם. הוא מזכיר לי טיפה את 'בלדה לאישה' שמשה וילנסקי הלחין. כשהוא קיבל את הטקסט של תרצה הוא סיפר שהוא התחיל לבכות, הוא פחד שהיא איננה, שהיא שמה קץ לחייה. הוא ראה, מבין המילים, שהיא במצוקה. המילים שם חזקות, נוגעות ומרגשות, והמוזיקה - ואני אובייקטיבי - פשוט נהדרת".
