"בדיוק הודעתי בעבודה שאני מתפטרת, הייתי בהלך רוח של חלאס, שחררתי והפסקתי את כל התהליכים הפסיכולוגיים והנפשיים שעשיתי, אבל מבפנים עדיין קיוויתי למצוא אהבה. הייתי בטינדר ובקיופיד, וכשפגשתי את נעם לא חשבתי שייצא מזה משהו רציני, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו מדויקים האחד לשני", מספרת שחר, מטפלת באמנות שפגשה את בן זוגה כשהייתה בת 38.
כתבות נוספות למנויים:
למצוא אהבה זאת חוויה יוצאת דופן בכל גיל, אך נדמה שככל שהשנים חולפות, הסיכוי למצוא אהבה גדולה הולך ופוחת, בייחוד אחרי רווקות ארוכת שנים. שני האנשים שחצו את גיל 30 מגיעים לקשר החדש כשזהותם האישית כבר מגובשת, אחרי שהם כבר עברו לא מעט דברים בחייהם, בנו את עצמם מבחינת קריירה, התמקמו גיאוגרפית, חלקם כבר הביאו ילד לעולם. אחרים התפכחו בנוגע לרומנטיקה, מפקפקים באפשרות שהם בכלל ימצאו מתישהו זוגיות שמושתתת על אהבה.
כשאני שואלת את שחר במה נבדל הקשר החדש שלה עם נעם מקשריה הקודמים, היא משיבה: "כשהייתי צעירה יותר לא היה לי מקום לעוד מישהו, היה לי נוח בלבד שלי, שהיה מוגן ובטוח מבחינתי. הקשרים הקודמים שלי היו מבולבלים כאלה, והפעילו מקום של חוסר ודאות בתוכי. נעם מאד כן, לא מתוסבך, לא מחפש את עצמו, בפנימיות שלו הוא יציב. הוא נותן לי מענה על צרכים של ביטחון וודאות, הוא לא ביקורתי ומאוד מכיל. בעבר חיפשתי מישהו רוחני, קצת היפי, והבנתי שאלה היו דרישות 'מבחוץ'. מבפנים חיפשתי מישהו מחובר לעצמו, נוכח בחייו ונוכח בזוגיות. יש לי עדיין חרדת נטישה כמו שהייתה לי לפני שהכרתי את נעם, פשוט העניין היה להבין את הצרכים שלי בביטחון ולהרפות. כנראה שהייתי צריכה מספיק לאהוב את עצמי כדי למצוא את נעם".
האם היית צריכה לוותר או להתפשר על דברים או חלקים בתוכך בשביל שהזוגיות הזאת תצליח?
"כן, אבל דווקא בגלל שיצאתי עם כל כך הרבה גברים שלא התאימו לי, הוויתורים הגיעו ממקום שלם כי ידעתי עד כמה הקשר בינינו יקר ערך. גרתי כל השנים בעיר והחלום היה לעבור להקים משפחה במושב, אבל נעם ממש לא רצה לצאת מהעיר אז שחררתי את זה. הוא גם לא אוהב לטוס ולטייל ואני, לפני שהכרנו, נהגתי לנסוע ולטוס להרבה פסטיבלים ומסיבות. הבנתי שבשלב זה, מה שחשוב לי באמת זה שטוב לי עם הבחור שאיתי. בכלל, הגיל מביא איתו הרבה הערכה. הדבר היחיד שמעציב אותי הוא הידיעה שאם היינו מכירים בגיל מוקדם יותר, היו לנו היום יותר ילדים".
הפשרות שעשתה שחר למען האהבה שלה אומנם התקבלו אצלה בברכה, אבל יש מי שמתקשה לשחרר את ההרגלים והרצונות שהתגבשו אצלו במהלך השנים. "רווקים החל מאמצע שנות ה-30 רגילים להתנהלות מסוימת, לסדר יום, יש להם כבר חיים מאוד מאורגנים", מסבירה חגית ורד, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. "הגיע אליי זוג ששיתף אותי בכך שהיא רוצה לעשות ספורט בשבת בזמן שהוא רוצה לנוח. להרבה רווקים בגיל הזה יש הרגלים מאוד מבוססים, והצורך בהתאמות מעורר כעס כי הם מרגישים שעליהם לוותר על משהו מהותי ממי שהם.
"צריך להבין", אומרת ורד, "שיש לא מעט רווקים שנכנסים לזוגיות בגילים האלה אחרי שכבר כל שאר המשבצות בחיים שלהם פתורות, אם זה קריירה, חברים או משפחה, ובמקום להיות מאושרים כי הם מצאו הרגע אהבה, הם נותרים מתוסכלים בגלל הפשרות שהם מתבקשים לעשות באורח חייהם. הם לא צמחו ביחד והתאימו את עצמם זה לזה בדרך אלא עשו צמיחה אישית לבד, ולכן הם חשים לעיתים שהזוגיות החדשה מאלצת אותם ללכת אחורה ולא לעשות דברים כפי שהם היו רוצים.
"עוד נושא בולט ביותר, כשמדברים על זוגיות אחרי רווקות ממושכת, הוא עניין הפריון או הצורך להזדרז בתחום הזה", מוסיפה ורד. "אין להם יותר מדי זמן להיות נטו זוג, והם נכנסים די מהר למאמצים או לטיפולים לצורך ילודה, בעיקר בגלל גיל האישה. לפעמים זה מביא ללבטים אם בכלל להביא ילדים".
האם יש לדעתך קשר בין האתגרים שאותם אנשים חוו במציאת הזוגיות לבין האתגרים שהם מתמודדים עימם בקשר עצמו?
"כן. בדרך כלל נושאים רגשיים, כמו חרדות נטישה למשל. גם אנשים שהם מאוד עקשנים או מפונקים נתקלים בבעיות, שהן למעשה אותן הבעיות שהקשו עליהם להיכנס לקשר הזה מלכתחילה. בסופו של דבר מסלול החיים של אנשים הוא דומה, ויש שמצליחים להיכנס לקשר זוגי ויש כאלה שנתקעים. הטבע האנושי הוא כן לחיות בזוגיות.
"דבר חשוב שאני אומרת לזוגות במפגשים זה להפסיק את האוטומט של להעביר את האשמה לבן הזוג", מסבירה ורד. "צריך ללמוד איך לעצור רגע לפני. השיפוטיות היא האוטומט של כולנו, ורצוי שנהיה אוזן וכתף זה לזו כי בשביל זה רצינו להיות ביחד. ברגע שמתחילים עם מאבקי כוח, מפסיקים לנהוג בכבוד האחד כלפי השנייה".
יש לך איזה טיפ או מסר לרווקים בני 40 שמקווים עדיין למצוא את אהבת חייהם?
"לא לפחד. המקום שמפחיד - אפשר לרפא אותו תוך כדי תנועה. יש כאלה שנכוו בדרך והרגישו שהם עושים בחירות לא טובות, ואם הם ימשיכו ללכת עם הפחד הזה, הוא יהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. אז כן לנסות ולא לוותר, ומי שמתקשה, שיבוא לקבל עזרה. בהחלט אפשר בתקופה לא ארוכה של טיפול כזה או אחר לנסות לייצר חוויות טובות יותר, להתמודד עם הפחד תוך כדי תנועה ולעבוד עליו".
אייל הוא יועץ ארגוני שפגש את זוגתו ליאת כשהיה בן 39. עם הפחדים שהיו לו בנוגע לזוגיות הוא החליט להתמודד דרך בדק עצמי, שעשה בעודו יושב פצוע בבית. "המפגש שלנו תפס אותי לאחר שהייתי בגבס חודשיים בבית. הפציעה נתנה לי את האפשרות לקחת הפסקה בחיים, לעשות חושבים עם עצמי, להבין מה חשוב לי ומה לא", הוא נזכר.
"שנים היה לי חשוב שבת הזוג שלי תאהב קמפינג וטרקים וחיפשתי כזו, וזה יצר אצלי עיוורון לדברים אחרים, והבנתי את זה עם עצמי. בעבר גם הגעתי לכל דייט עם דברים מסוימים שידעתי שאני מחפש. היום אני יודע שיש אנשים שהם לא בדיוק מה שחיפשנו, אבל שיש בהם תכונות אחרות שלא חשבנו עליהן. אני ממש ממליץ לאנשים לקחת רגע, להתכנס עם דף ועט, לכתוב מה באמת חשוב להם בקשר ולסנן את כל הרעש שקשור למראה או סממנים חיצוניים. המטרה היא לנטרל את השיפוטיות".
כשנילי פגשה את בן זוגה, היא הייתה בת 41. לדבריה, היה עליה לעבור מסע אישי כדי להגיע למקום שבו היא באמת מקבלת את הצד השני, על יתרונותיו וחסרונותיו. "בגיל 41 את הרבה יותר סבלנית ובאמת רוצה להכיר את הבן אדם. זה לא רק משיכה. את יותר שלמה עם עצמך בגיל הזה, פחות מוותרת על עצמך ועל הרצונות שלך, את יודעת מה החולשות ומה החוזקות שלך ואת מקבלת אותן.
"פעם שנאתי את עצמי, והיום אני מקבלת את עצמי הרבה יותר, וכך אני גם יכולה לקבל מגרעות של מישהו אחר", היא מודה בכנות. "בן הזוג שלי אוהב לחיות קצת בסלואו-מושן. הוא סיפר לי שבדייטים שהיה בהם לפני שנפגשנו שאלו אותו כמה הוא מרוויח, והרבה בנות שפטו אותו על זה שאין לו אמביציה. גם לי זה קצת הפריע בהתחלה, אבל יכולתי ממרום שנותיי להסתכל על סך התכונות שלו, לראות את טוב הלב שלו ולהבין שזה העיקר. אגב, אני חושבת שהבגרות שפיתחתי והתסכול שחוויתי בקשר הקודם הביאו אותי למסקנה שאין שום סיבה להתפשר, ואני גם אומרת את זה לרווקות. אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות עם מי שמתאים לנו".
מה עוד למדת על עצמך מהקשרים הקודמים שהיו לך?
"הבנתי על עצמי שבקשרים הקודמים הייתי מאוד לוחמנית, ובתגובה גם קיבלתי מלחמות. אני יותר רכה היום, וכשאת הרמונית זה גם היחס שבן הזוג משיב לך. יש לנו ויכוחים, אבל אנחנו יודעים לסיים, לעכל ולעבור הלאה. אני ממליצה לכל מי שנתקל בקשיים להיזכר עד כמה הוא רצה זוגיות לפני שהוא הגיע לקשר הזה, ולא להרים ידיים. לחשוב איך זה כן יכול לעבוד ולהיות רכים יותר".
נטלי הכירה את ניר כשהייתה בת 36. היא הייתה רווקה ללא ילדים, בזמן שהוא היה גרוש טרי ואב לשתיים. "הבנתי שמפאת גילי, רוב הגברים שאני אפגוש יהיו אבות לילדים, והסכמתי לקבל את זה", היא אומרת. "במקרה של ניר, אני כבר הייתי בשלה לאימהות ונכנסתי לזה בכל המרץ, ואילו הוא עוד לא היה בטוח איך הוא משלב אותי שם ורצה שאני אקח את הזמן".
באילו אתגרים נתקלת בנושא הזה, והאם הבגרות והניסיון שלך עזרו?
"בהתחלה הייתי מנסה לחנך את הילדות שלו וזה לא היה במקום, יש להן אמא. לקח לי הרבה זמן להתארגן בתוך זה. זה אתגר לרצות שהילד ירגיש שאתה שמח עם היותו למרות שהוא לא שלך. יותר קשה לבנות זוגיות ככה, כי זה עוד נדבך בתוך הזוגיות, עוד אנשים שצריך להסתגל אליהם ולפנות להם מקום בחיים שלך. לכן מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה שהדבר הזה יתקיים, אני צריכה להבין שזאת החבילה שבחרתי. אני חושבת שבזכות ניסיון החיים שלי ידעתי להרפות ולא להילחם. אני חושבת שכשאת צעירה, את יותר נתקעת על דברים, לא יודעת להבדיל בין עיקר לטפל. אני יודעת היום איפה לנשום עמוק ולעבור הלאה, ואיפה לשים את כובד משקלי".
איפה הייתם בנושא הילדים? ניר היה מוכן להרחיב את המשפחה?
"נכנסתי להיריון תשעה חודשים אחרי שהכרנו, וניר אמר לי שהוא לא מסוגל, אז אמרתי לו שאני אלך לחודש ושהוא יעשה בינתיים חושבים עם עצמו. בדקתי עם עצמי מהו המחיר שאני מוכנה לשלם אם אוותר על להביא את הילד, ואם אוכל לסלוח לו על כך. הבנתי שאת לא יכולה להחזיק אדם בניגוד לרצונו ושאין לי שליטה על כלום, אז לקחתי את ההימור. כן אמרתי לו שאם הוא מחליט לחזור אז הוא שם, ואין זיגזגים יותר. אחרי חודש החלטנו שהולכים על זה. הוא אבא מדהים".
זה נשמע שהיה לך מצפן. שידעת מה את עושה.
"לא ידעתי, אבל שאלתי את עצמי איך יודעים שזה 'זה', והתובנה שלי הייתה שאהבה היא תנועה. כלומר, אם יש בתוך האהבה תנועה האחד לקראת השני ויש כל הזמן התפתחות, אז זה סימן טוב. תנועה היא היכולת של כל אחד לעשות מחווה לקראת השני על מנת לפתור את הבעיות הזוגיות".
