כברת דרך ארוכה עברו המסעדות האסייתיות בישראל. אם בשנות ה-80 אכלנו בקניון אטריות עם ירקות מוקפצות ברוטב מתקתק, אגרול במעטפת שמן ואורז עייף וקראנו לזה "אוכל אסייתי", הרי שבשנת 2020 הסטנדרטים שלנו אחרים. ממש אחרים.
בראשית שנות ה-90 נחת הסושי בישראל, ותוך עשור הפך ממאכל יפני לא ברור שהכירו רק תל-אביבים יודעי דבר למנה מוכרת ואהובה. בשנת 1996 נפתחה בבוגרשוב בתל אביב מסעדת "בית תאילנדי", שהראתה לישראלים איך אמור להיראות אוכל שמקורו באמת בתאילנד. ב-2007 נפתחה צפרה של קונפורטי, שסיפקה חוויה קולינרית אותנטית מהמזרח הרחוק. הציבור הישראלי יצא למסע ביפן, סין, הודו, תאילנד, וייטנאם ואפילו קוריאה מבלי לצאת מהבית.
בעשור האחרון זכו חומרי גלם מהמזרח הרחוק למדף של כבוד בסופרמרקטים ונפתחה (ונסגרה) רשימה ארוכה של מסעדות אסייתיות, שמגישות מנות עם שמות מוזרים בעלי צלילים זרים. אחת מהן היא נאם, שנפתחה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ב-2014 וצברה מהר מאוד קהל אוהד ונאמן. לאור ההצלחה נפתח לפני כשנתיים סניף נוסף ברחוב קינג ג'ורג' העמוס. הסניף הזה קצת פחות מעונב מקודמו, ולא ניתן להזמין מקום מראש אלא רק לעבור ליד ולבדוק אם יש שולחן פנוי. אם יצא לכם לעבור באחד מערבי הקיץ האחרון בקינג ג'ורג', ודאי נתקלתם בתור המעריצים הלא-קצר-במיוחד בכניסה.
אבל זה, כאמור, היה בקיץ האחרון. כמו כל קיץ, גם הקיץ הזה הגיע לקצו ופינה מקום לחורף, שהפעם חוץ מגשמים, הצפות ומעילים נאים הביא איתו גם מגפה עולמית שאילצה את נאם (ואת יתר המסעדות בישראל) לסגור את השערים.
אז השערים אומנם סגורים, אבל זה לא אומר שניאלץ לחיות ללא אוכל אסייתי. ברוך השם ו-וולט, יש משלוחים, ונאם הגיעו אלינו הביתה.
הזמנו שתי מנות עיקריות. הראשונה נקראית פאד פט - חתיכות דג מטוגן ברוטב קארי אדום חריף (אפשר לשדרג לאקסטרה-חריף, לחובבי הז'אנר) וחלב קוקוס, שעועית תאילנדית, צ'ילי טרי, כפיר ליים ובזיליקום (79 ש"ח). המנה הזו מוגשת עם אורז מאודה או סטיקי רייס. הדג היה בשרני עם מעטפת קראנצ'ית נהדרת, האורז היה חסר כל ייחוד ונהדר כבסיס, אבל גולת הכותרת של המנה הזו היא ללא ספק הרוטב - עשיר, סמיך, פיקנטי וטעים מאוד. למרבה השמחה המנה הזו נדיבה מאוד, כך שחלקים ממנה נאכלו כארוחת צהריים למחרת.
כמנה עיקרית שנייה הזמנו אטריות אורז רחבות בסויה מתוקה עם ברוקולי, בצל ירוק, כוסברה, קאנה (ירק תאילנדי), שום וביצה או כמו שקוראים לזה בתאילנד - פאד סיו יו (67 ש"ח). המנה הזו מגיעה עם עוף או בקר, או בגרסה טבעונית עם טופו ובלי ביצה. אנחנו הזמנו עם עוף, שהיה עסיסי ועשוי היטב והשתלב נפלא עם האטריות והירקות. ממש כמו אחיה לתפריט, הפאד תאי הידוע, גם הפאד סיו-יו היא מנה פשוטה ולא מתחכמת, שמומלצת למי שקצת חושש מטעמים עזים ורוצה ללכת על בטוח.
המנה שלקחה את כל הקופה היא יאם פלה - רצועות דג מאודה שפוזרו ברוחב לב על בצל סגול, למון גראס, צ'ילי, כוסברה ובוטנים (53 ש"ח). מסיבות לא ברורות המנה הזו נמצאת תחת "סלטים", ואנחנו הזמנו אותה כמנה ראשונה. בפועל התברר שמדובר במנה עיקרית גדולה ומשביעה שלא ממש מזכירה סלט, אבל למי אכפת? מהר מאוד זנחנו את המנות העיקריות ועברנו לחסל בשיטתיות החלטית את הקופסה. תענוג.
למנה אחרונה הזמנו קאנום פיאק פון - שתי שכבות של פודינג מתוק למדי בצבעים לבן וירוק, שמגיע עם שלוש תוספות בצד - קשיו מקורמל, קרם קוקוס וקוקוס קלוי (29 ש"ח). ככל הנראה כוונת המשורר הייתה שנשפוך את התוספות על הפודינג, אולם במציאות, איך לומר? התוספות לא היו ממש קשורות לפודינג. הקשיו חוסל ברגע, ואילו קרם הקוקוס והקוקוס הקלוי התגלו כמיותרים. לא מנה שבשבילה נזמין שוב משלוח מנאם, אבל היי! היו מספיק סיבות טובות אחרות.
פורסם לראשונה: 09:57, 19.05.20
