22 אלף איש בלבד מתגוררים בעיירה כריסטיאנסבורג, השוכנת בעמק בהרי שננדואה במדינת וירג'יניה, ארה"ב. לפני כחודשיים, כשהכריז המושל ראלף נורת'ם על סגר בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, לא היה הרבה מה לסגור בעיירה הקטנה, והחנויות במעלה הרחוב הראשי ננעלו מיד. רק בבית הקפה המקומי Mockingbird עלו ההזמנות ב־50%, והכל בזכות שיתוף פעולה עם חברת רחפני המשלוחים ווינג (Wing), שהמרכז הלוגיסטי שלה ממוקם ממש בסמוך לעיירה. ההזמנות התקבלו באינטרנט והמאפים המבוקשים הונחתו על ידי הרחפנים בחצרות הבתים, חמים מהתנור.
מאז החל משבר הקורונה, ווינג, מבית אלפבית (חברת־האם של גוגל), מתקשה לעמוד בביקוש לשירותיה. החברה, שנולדה ב־2012 במעבדות "גוגל X" הניסיוניות, הפעילה עד כה כ־200 אלף משלוחים באוסטרליה, בפינלנד ובחלקים מארה"ב. לבתים פרטיים היא מספקת לא רק מזון מהיר, אלא גם תרופות מרשת הפארם וולגרינס.
ווינג אינה היחידה: אחרי שנים שבהן השימוש ברחפנים אזרחיים, כמו במכוניות אוטונומיות (ללא נהג), נתקל בבעיות רישוי מורכבות - בעיקר מסיבות של ביטחון הציבור וחשש לפגיעה בפרטיות - משבר הקורונה הביא לעלייה משמעותית. הצורך שעוררה המגפה בהעברה דחופה של מוצרים רפואיים ומצרכי מזון ממקום למקום בלי סכנת הדבקה, ובמקביל - בכלי בקרה ושליטה יעילים מן האוויר, העלה למודעות הציבורית את היתרונות שלהם.
זה החל עם ההתפרצות הראשונה בווהאן שבסין. הסינים לא היססו להוציא לשטח במהירות את כל הכלים שברשותם, ומחסני יצרניות רבות נפתחו לטובת הקרב בנגיף: חברת משלוחי הרחפנים אנטוורק (Antwork), למשל, שמתמחה במשלוחי מזון מהיר, גויסה במחוז ג'ג'יאנג לצורך העברת ציוד רפואי ודגימות מעבדה בין בתי חולים. הרחפנים שלה ביצעו מאות טיסות כאלה וגמעו באוויר אלפי קילומטרים. בווהאן הוסבו גם 400 רחפני ריסוס לחקלאות למשימות חיטוי של שטחים עצומים.
בבריטניה נטלו רחפנים חלק מרכזי במבצע מורכב של העברת ציוד לצוותי מערך הבריאות הלאומי (ה־NHS) שפעלו באי וייט, שנפגע קשות מהתפרצות הקורונה. הרחפנים העבירו לאי ערכות בדיקה וציוד מיגון מהמפשייר בתוך 10־15 דקות בלבד. בשווייץ נרתמה חברת משלוחי הרחפנים מאטרנט (Matternet) להעברת דגימות בין בתי חולים בלוגאנו. בארה"ב חברה מאטרנט לענקית השילוח UPS, ורחפניה דילגו בין שלושת בתי החולים של רשת WakeMed בצפון־קרוליינה ובשמונה מתקני חוץ שלה. בפולין הטיסה יצרנית הרחפנים והמזל"טים ספרטקס (Spartaqs) מהעיר קטוביץ' דגימות של הנגיף בין בתי החולים בוורשה. באירלנד הסבה חברת מנה ארו (Manna Aero) רחפנים שפיתחה למשלוחי מזון למשלוח תרופות וציוד עזר לקשישים.
לא רק רחפנים. גם כלי רכב רובוטיים אוטונומיים קטנים, שכבר פועלים ניסיונית בכמה מדינות, נשלחו הפעם לחזית. כלי הרכב החשמליים של חברת JD.com הסינית למשל, שבימים כתיקונם משנעים חבילות דואר לבתי לקוחות, גויסו להעברת בדיקות וציוד רפואי בין בתי חולים במחוז ווהאן. בסקרמנטו, קליפורניה, מכוניות R2 האוטונומיות של חברת נורו (Nuro), שייסדו שני מהנדסים בגוגל לשעבר, מעבירות הלוך ושוב מזון וציוד מיגון אישי בין שני בתי חולים מאולתרים, שהוקמו במרכז האירועים בסן מטאו ובאצטדיון הכדורסל של קבוצת סקרמנטו קינגס. הרכבים הקטנים, בגודל של חצי ממכונית רגילה, נעים במהירות של 5 קמ"ש בלבד. חברת הרובוטים הממונעים סטארשיפ מבריטניה, המתמקדת במשלוחים לסטודנטים בקמפוסים, הרחיבה את שירותיה בעקבות הסגרים בבריטניה ובארה"ב: הרובוטים הקטנים שלה, שנוסעים על המדרכות, מגיעים כיום לאוכלוסייה של 180 אלף איש.
בישראל זכו הרחפנים לעדנה הרבה לפני תקופת הקורונה, אבל לא בתחום המשלוחים. הם משולבים כבר תקופה ארוכה במשטרה ובצה"ל, שמפעיל רחפנים בגדלים שונים ולצרכים שונים, עד רמת מפקדי השטח. בתחילת השנה ערך אגף החופים של עיריית אשדוד ניסוי ברחפן הצלה ימי של חברת ג'נרל דרונס מספרד, שנושא שתי חליפות מתנפחות שמושלכות לטובע בים ומאפשרות לו לצוף עד הגעת צוות ההצלה.
בחודשיים האחרונים הופעלו הרחפנים בארץ בעיקר לצורך אכיפת הסגר והבידוד. כך, כאשר אחוזי התחלואה בבני־ברק הרקיעו שחקים, הועלו רחפני צילום לאוויר כדי לעקוב אחר התקהלויות אסורות וכדי להזהיר את התושבים. שימוש כזה עשו המשטרה ופקחי העיריות ברחפנים גם בבת־ים, בכפר־סבא, בנהריה, באשדוד, בראשון־לציון ובערים נוספות, במטרה לפזר מתגודדים בחופי הים או בפארקים. כך, למשל, נחשפו שתי מסיבות המוניות בחולות ראשון־לציון, שנערכו בניגוד לכללי הריחוק החברתי. בחלק מהערים המשטרה נעזרה ברחפנים כדי לוודא שחולי קורונה אכן נמצאים בבידוד בביתם: אחרי תיאום טלפוני, כלי הטיס צילמו אותם במרפסות בתיהם.
האם בישראל אין סיכוי להפעלת כלי רכב וטיס רובוטיים לצורך משלוחים? לאו דווקא. קצת לפני פרוץ הקורונה, בתחילת פברואר האחרון, יצאה חברת נתיבי איילון במכרז בשיתוף עם משרד התחבורה, רשות התעופה האזרחית ורשות החדשנות, לבחינת הטסת משלוחים באמצעות רחפנים. החברה מתכננת להתחיל בניסויים במשלוחים מכל הסוגים - עם הפנים לימי שגרה (משלוחי פיצות חמות) אבל גם לחירום (מנות דם וציוד רפואי). הניסוי המעשי אמור היה להתחיל כבר ביולי הקרוב.
בארץ פועלות כמה חברות מובילות בתחום, שעשויות להשתלב במיזם כזה. פלייטרקס (Flytrex) מתל־אביב, שהוקמה ב־2013, היא ככל הנראה המנוסה ביותר. החברה פיתחה רחפן אוטונומי למשלוחים, המבוסס על רחפני חברת DJI, ופועלת גם באיסלנד, בארה"ב, בדרום־קוריאה, ובמדינות אחרות. בישראל היא החלה להפעיל החודש שירות משלוחים ניסיוני באזור השרון, שנקרא Drone2Door ("רחפן לדלת"), בשיתוף חברת קרונוס. השירות מיועד לבתים הכוללים חצר. מהירות הטיסה היא 50 קמ"ש והרחפן מצויד, בין השאר, במצנח אוטומטי, על כל צרה שלא תבוא. את הלקוחות החוששים מפלישה לפרטיותם היא מרגיעה: "הרחפנים שלנו לא נושאים מצלמות ומנווטים ליעד באמצעות GPS וחיישנים בלבד". בארה"ב עורכת פלייטרקס בשנתיים האחרונות סדרת ניסויים באתרים שונים. לפני שבועות ספורים השיקה פיילוט בעיר גרנד־פורקס שבצפון־דקוטה להעברת משלוחים מחנות וולמארט.
אסור לטעות: מה שנראה בעקבות מגפת הקורונה כתחייתו של ענף המשלוחים בעזרת כלי הטיס הקטנים והרכבים האוטונומיים, נראה רק חודשים ספורים לפניה ככישלון רבתי. לפי מגזין הרשת המקצועי Drone Industry Insights, נכון לתחילת 2019 רק 2% מהרחפנים בעולם שימשו למשלוחים, ובעשור האחרון נסגרו יותר מ־25 סטארטאפים בתחום. במדינות המתפתחות, בעיקר באפריקה, מדובר דווקא בסיפור הצלחה. רחפנים מופעלים שם על ידי כמה חברות, שהוותיקה שבהן היא זיפליין מסן־פרנסיסקו, ומספקים ציוד רפואי ומזון לאזורים עם קשיי גישה. בחודשיים האחרונים העבירה זיפליין אלפי בדיקות קורונה מכפרים ברואנדה.
בתעשיית הרחפנים מאמינים שהצרכים שחשפה הקורונה בחודשיים האחרונים יולידו הזדמנויות חדשות. הטכנולוגיה קיימת והיא בשלה, רק מחכה לרישיונות ולאישורים המתאימים ולשילוב נכון עם צורכי הביטחון ועם חוקי השמירה על הפרטיות. הרשויות חייבות לדאוג שכלי הטיס לא ייפלו עלינו מהשמיים, או ישליכו מטעני נפץ, או יצפו עלינו מלמעלה. חברי קונגרס בארה"ב, למשל, הזהירו כבר שלדעתם הרחפנים מתוצרת DJI הסינית אוספים מידע על תשתיות אמריקאיות, וזה אחרי שהחברה תרמה באחרונה 100 רחפנים לשירותי החירום בארה"ב. אף סטארט־אפ לא ייכנס להרפתקה כלכלית לפני שיידע בוודאות אם והיכן יורשו המכשירים שלו לפעול ובאילו תנאים.
הוול סטריט ג'ורנל מציע לא לזלזל בבעיות הניצבות בפני הרשויות בבואן "להרים את השאלטר" באופן גורף לפעילות רחפנים בתחומיהן. הראשונה היא טכנית ונוגעת לבטיחותן של טיסות למרחקים, במיוחד של רחפנים שתוכנתו לפעול עצמאית. אחד התנאים הוא שיפור של רשתות התקשורת בתוך הערים, שיבטיחו שליטה טובה עליהם, ויכולת ניהול תנועה אווירית בגובה נמוך. הבעיה השנייה היא תאימות: מאות חברות פועלות בתחום, ללא תיאום, כל אחת על פי תקנים משלה. הבעיה השלישית היא הציבור: האם באמת הוסרו החשד והחשש המלווים את טכנולוגיות הכלים הבלתי מאוישים?
מול המספרים הנמוכים של רחפני המשלוחים כיום והקשיים הרגולטוריים בהפעלתם, העתידן ד"ר רועי צזנה מאוניברסיטאות תל־אביב ובראון, דווקא אופטימי. לדעתו, מדובר בעניין של שנים ספורות בלבד בטרם נראה רחפנים רובוטיים מעל שמי הערים - לפחות במדינות שבהן המחוקק יאפשר זאת. "זמן קצר לאחר מכן, הם יתחילו להתממשק עם הרובוטים האחרים בערים - כלומר, עם הרכבים ללא נהג. הם יתפסו טרמפים על גגות הרכבים האלו כדי לחסוך בדלק ולצמצם את הסיכון לתאונות. והם יוכלו להחליף משלוחים זה עם זה בתחנות ממסר בכל רחבי העיר, או אפילו באוויר".
לפי צזנה, תחנות הרחפנים ימוקמו, פשוט, על גגות הבתים הקיימים. הרחפנים עצמם יוכלו להביא את המשלוחים לכל חלון, או לקופסה ייעודית על גג הבית, כך שלא יהיה אפילו צורך בהקמת מערך סניפים שיקלטו את המשלוחים.
לפי הערכות מומחים, במרוץ הסמוי - והאיטי להפליא - על ההובלה בתחום הרחפנים העולמי מככבת כיום ווינג, הנהנית גם מהגב החזק של אלפבית־גוגל. החברה מחזיקה בידיה הסמכה רשמית טרייה של רשות התעופה הפדרלית בארה"ב, ה־FAA, לשילוח רחפנים מסחרי. לפחות עוד שש מתחרות חזקות מחכות לאישור כזה, בהן המיזמים של הענקיות אובר (Uber Elevate) ואמזון (Prime Air). לפי אלכס דנט, מנהל התקשורת של ווינג, "עדיין קשה להעריך כיצד וירוס הקורונה יעצב את האסטרטגיה של החברה. משלוח רחפן ארוך טווח יכול להיות יעיל וחסכוני גם אחרי הקורונה - הוא יחסוך נסיעה לחנות ויהווה דרך יעילה יותר עבור עסקים מקומיים להגיע לרווחים".
גם מפעילת רכבי המשלוחים נורו, שבסתם ימי חול מתמקדת במשלוחי מזון ומוצרי מכולת באריזונה ובטקסס, קיבלה באחרונה אישור להפעלת הרכבים שלה בכמה כבישים באזור מפרץ סן־פרנסיסקו. זוהי מפעילת הרכב האוטונומי הראשונה שקיבלה פטור פדרלי לייצור רכבים ללא נהג בלי הגה או מראות צד כלל. למרבה הצער, גם אם תזכה עתה למבול של הזמנות בעקבות החשיפה שקיבלה בימי הקורונה, אין לה אפשרות להרחיב במהירות את הייצור.
"המשימה שלנו היא להאיץ את היתרונות של הרובוטיקה בחיי היומיום", קבע השבוע מייסד החברה, דייב פרגוסון, בגילוי לב, "ואנחנו שואפים שיום אחד נתרום תרומה חיובית אדירה לעולם באמצעות הטכנולוגיה הזו. אבל אנחנו עדיין לא שם. לצערנו, אנחנו יודעים שרובוטים ומשלוחים ללא מגע לא יפתרו את המשבר הזה. אנשים בשר ודם יפתרו אותו. גיבורים יפתרו אותו. כחברה אנחנו יכולים רק למצוא כל דרך שבה נוכל לעזור לגיבורים של היום לבצע את עבודתם בבטחה, ולהתמקד במה שרק הם יכולים לעשות".
