"אנחנו הולכים לחפש זהב באינדונזיה!" - זו הייתה הסיסמה שליוותה את רכבת ההרים שעברה החברה הקנדית Bre-X, שניסתה את מזלה בכריית זהב במצבורים שמעולם לא נחקרו אי שם בדרום-מזרח אסיה.
הנוכלים - כתבות קודמות בסדרה:
ב-1993 נכתב המכתב ששינה את חיי המעורבים בו לנצח. דיוויד וולש, מייסד ומנכ"ל חברת Bre-X, שלח מכתב לגיאולוג ג'ון פלדרהוף שבו הוא ביקש "להכניס קצת רומנטיקה לחיפושים אחר זהב", וביקש ממנו לצאת להרפתקה בשטח שמעולם לא נחקר באינדונזיה. וולש ולמעשה גם פלדרהוף היו מרוששים, והמכתב הזה היה סוג של גלגל הצלה לשניהם ואפשרות לצאת למסע אל הלא נודע.
חודש אחרי שקיבל את המכתב יצא הגיאולוג לאינדונזיה, ותמורת 80 אלף דולר קיבל את הזכות לחפור מכרה באזור בוסאנג. הוא הקים צוות של חופרים מקומיים ויחד עם גיאולוג נוסף, פיליפיני בשם מייקל דה גוזמן, הם התחילו לעבוד בשטח. עוד לפני שבכלל היה ברור מה יש בקרקע, בחברה החלו להזרים ידיעות לעיתונות בקנדה על כך שהם עשויים לשבת על מרבץ של מיליון אונקיות זהב.
הטירוף התחיל.
בחודשים שחולפים השמועות מתעופפות ללא הפסקה. כל בדיל מידע מאינדונזיה הופך בקנדה לעובדה מוגמרת, וכל גרגיר זהב שנמצא מקבל מכפיל כוח אדיר. בשלב מסוים מעדכנת החברה שהמרבץ כולל כנראה 2.7 מיליון אונקיות זהב, מה שהופך תוך זמן קצר, אחרי הערכות של אנליסטים נלהבים, ל-30 מיליון. פלדרהוף עצמו מצית את הדמיון כשהוא מעריך שזה עשוי להיות 45 מיליון, ואומר שזה עשוי להיות אחד ממרבצי הזהב הגדולים בעולם. המניה מטפסת מסנטים בודדים לרמה של 59 דולר קנדי. כולם רוצים חלק בחגיגה.
במרץ 1996 הגיאולוג שם קץ לשמועות ואומר באופן רשמי לבעלי המניות: "יש במכרה לפחות 30 מיליון אונקיות". הגיאולוג השני דה גוזמן לוקח את זה כמה צעדים קדימה, ואומר באותו מעמד כי להערכתו יש "100 מיליון אונקיות". אחרי הישיבה השמחה הזאת, המניה מגיעה ל-159 דולר קנדי, ולאחר סיבוב פיננסי של ספליט (חלוקה מחדש של המניות במספר גבוה יותר ובמחיר נמוך יותר למניה) במטרה לעודד סחירות גבוהה יותר היא מתייצבת על 28.6 דולר.
המכה הראשונה לא מגיעה דווקא מהמכרה עצמו, אלא מהשטח האינדונזי. השמועות על החגיגה הקנדית ועל הזהב העצום שמסתתר מתחת לאדמה מגיעות גם לגורמים מקומיים, אשר רוצים חלק מהשלל. באוגוסט 96' הממשלה המקומית מבטלת את רישיון החפירה של Bre-X, בטענה שיש מחלוקת לגבי הבעלות על השטח. איש עסקים מקומי טוען שיש לו 40% מהבעלות על השטח, והממשלה מסרבת לתת לקנדים להמשיך לחפור עד שימצאו פתרון למחלוקת.
הפתרון נמצא רק כמה חודשים לאחר מכן, לאחר שהקנדים חותמים על שותפות עם חברה מקומית שנמצאת במקרה בבעלות הבן הבכור של הנשיא. תמורת 10% מהזהב שיתגלה, מיליון דולר בחודש למשך 40 חודשים ותמיכה בכל הסוגיות המקומיות, הבן הבכור מסכים לתת לקנדים להמשיך לחפור.
טריילר לסרט "Gold" המבוסס על הפרשה
בהמשך מגיעה מכה נוספת: הכסף אוזל, ו-Bre-X נאלצת להכניס שותף משמעותי כדי להמשיך בפרויקט. הזוכה המאושרת היא חברת פריפורט מניו אורלינס, אשר מקבלת 30% ממניות המיזם. במרץ 1997 נדלקת נורת אזהרה נוספת: פריפורט מוצאת אי התאמות בין הדיווחים מהשטח לבין הבדיקות שהיא ערכה בעצמה. דה גוזמן מתבקש לספק הסברים לפערים, ונשלח לעשות שיעורי בית. הגיאולוג הפיליפיני לא מספיק לתת הרבה תשובות כי כמה ימים לאחר מכן הוא נופל ממסוק בדרך למכרה, וגופתו מתגלה על הקרקע אחרי כמה ימים של חיפושים. לפי הדיווחים היא נאכלה בחלקה על ידי חיות בר.
בלי תשובות מהגיאולוג שנהרג, מכריזה פריפורט כי במחקר שלה בשטח נמצאו כמויות זניחות של זהב. בתגובה אומרת Bre-X כי ייתכן שהפריזה בהערכות לגבי כמות הזהב שיש בשטח. השוק כולו מגיב בפאניקה: 3 מיליארד דולר מתאדים תוך יום אחד (חצי משווי החברה), והמחשב של הבורסה בטורונטו קורס פעמיים מפני שאינו עומד בעומס פקודות המכירה. המניה צונחת ל-2.5 דולר בלבד.
הקנדים בלחץ אטומי, הכסף נעלם, ורגע לפני הסוף החברה מנסה להבין מה קרה בשטח. היא שוכרת חברת מחקר עצמאית המתמחה בתחום המחצבים, והחוקרים יוצאים לאינדונזיה. המסקנה חד-משמעית: הממצאים זויפו, ונעשו אין-ספור עבירות של מצגי שווא ומסקנות מוטעות. אחד החוקרים אף טוען כי "זוהי הונאת הזהב הגדולה בהיסטוריה".
המשטרה נכנסת לעניינים, עורכי דין מתחמשים בלקוחות זועמים והסוף של החברה מגיע עם פשיטת רגל מהדהדת. המייסד דיוויד וולש עובר לבהאמס, משם הוא ממשיך לנהל את ההגנה המשפטית שלו ומנסה להצדיק את המהלכים שלו. וולש טען לאורך כל הדרך כי לא ידע על הזיופים, וכי חשב שאכן יש בשטח זהב בכמות גדולה.
הזעם נגדו גבר לאחר שחברת החקירות מצאה כי לתוך נקודות בקידוחים פוזרו גרגירי זהב שנלקחו מתכשיטים קיימים, וזאת במטרה לזייף את נתוני דגימות הקרקע ולהעביר מסרים למשקיעים כי יש במקום מרבץ זהב ענק. על אף שמכר מספר נכבד של מניות בימי השיא של החברה, ובכך למעשה הרוויח ממצג השווא, טען עורך דינו כי וולש הוא קורבן להונאה כמו כולם.
החקירה התמקדה גם בגיאולוג פלדרהוף, שגם הוא מכר מספר לא קטן של מניות כאשר המחיר היה גבוה, אך כמו במקרה של וולש, התביעה לא הצליחה להוכיח כי הוא זה שזייף את הממצאים ולכן לא הורשע. וולש לא הספיק ליהנות מאי הרשעתו יותר מדי, ובגיל 52 נפטר בהאמס משבץ מוחי. פלדרהוף האריך ימים, ונפטר רק בשנה שעברה בגיל 79 בביתו שבאיי קיימן. הוא מעולם לא הצליח לשקם את הקריירה שלו אחרי השערורייה באינדונזיה, ולא חזר לעבוד בתחום.
סקנדל הזהב היה אחד הגדולים בתולדות קנדה, ואף העניק השראה ליצירת הסרט "Gold" שיצא לאקרנים ב-2017. אחד התסריטאים אמר כי יש בסיפור הזה כל מה שהוליווד מחפשת: הרפתקה, מסתורין, תאוות בצע, שחיתות, בגידה, לוקיישן אקזוטי, תפניות בעלילה וכמובן זהב. הסיכום שלו הוא תמצית הפרשה: "כאשר כל הסיפור טוב מכדי להיות אמיתי, אף אחד לא רוצה לראות את האמת - גם כשהיא ברורה ונמצאת מול העיניים של כולם".
