אי שם במהלך החיים, באסטר בנסון מצא את עצמו צורח על אנשים יותר מדי פעמים. הוא צעק על אשתו, קליאן, צעק על השכן המעצבן, צרח על אנשים בעבודה. בנסון, יזם הייטק ומנהל בכיר בחברות ענק כמו אמזון והרשת החברתית טוויטר, יודע דבר או שניים על תקשורת מורכבת בין אנשים רבים - ועל המעבר המהיר מאי הסכמה קלה לכעס, לקונפליקטים ובהמשך גם להרס היחסים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אי ההסכמות שהפכו לצרחות, גרמו לבנסון להבין שהוא איבד שליטה. למה זה קורה לי? הוא שאל את עצמו שוב ושוב, ולבסוף הגיע להכרה בכך שאי ההסכמות האלה מעיבות על חייו ועל אושרו. הוא הגיע למסקנה שאם היה מצליח לפתור את בעיית הוויכוחים בחייו הוא היה הופך לאדם מאושר, סוג של גיבור-על עם כישרון ויכולת נדירה שהופכת מחלוקות וויכוחים לדבר חיובי.
באותה הנשימה הוא גם גילה שהבעיה המדוברת היא מיומנות נרכשת, שאף אחד מסביבו לא איפשר לו לרכוש אותה - לא ההורים, לא בית הספר וגם לא האוניברסיטה.
בנסון החליט לקחת על עצמו לחקור את העניין, ולצאת עם נוסחה משנת חיים. הוא למד שיטות פסיכולוגיות שונות, ניסה על עצמו טיפולים שונים, התייעץ עם מומחים, ובסופו של המסע הזה הרגיש שהצליח לפתור את הבעיה המעיקה. התוצאה היא ספר שנקרא: Why Are We Yelling? The Art of Productive Disagreement ("למה אנחנו צורחים? אמנות ניהול מחלוקות ביעילות", בתרגום חופשי), שיצא בהוצאת הספרים הגדולה בעולם בשפה האנגלית - "פינגווין רנדום האוס".
הספר הפך מהר מאוד לרב מכר מצליח וזכה לביקורות מצוינות. "היכולת לדעת להתווכח ולנהל מחלוקות משנה חיים", כותב בנסון בספרו, "אבל רוב האנשים לא יודעים להתווכח. רק תחשבו איך היכולת להתווכח או לריב באופן יעיל יכולה למנוע גירושים, צער, כאב ואי הבנה". הנה עשר תובנות שאסף במהלך המסע שלו, וגרמו לו להפסיק לצרוח על כולם ולהתחיל לנהל קונפליקטים ביעילות רבה יותר.
אתם נוהגים בדרך לעבודה ופתאום מישהו חותך אתכם, או לחלופין: אתם מגיעים לעבודה ומגלים שמישהו החליט לתפוס שני מקומות חנייה. זה מעצבן אתכם. הרגשות שלכם ניצתים. לדברי בנסון, מכאן למעשה מתחילים כל הוויכוחים והמריבות. ברגע שהניצוץ הזה ניצת - הכל עלול לבעור.
לכן, כשאתם מרגישים את הניצוץ הזה מתעורר בכם, דמיינו שהוא כמו דרקון שיורק אש מתוך הגרון שלכם ורוצה להשתולל ולפגוע. כעת נסו לדרג את עוצמתו: האם העוצמה שלו היא 1 (חלשה) או 5 (חזקה מאוד)? הדירוג צריך להיעשות לפי מידת חשיבות האירוע.
הצעד הבא לפני שהדרקון עם לשון האש משתלט עליכם, הוא לחשוב האם הנושא שעל הפרק הוא בעל ערך? האם הוא חשוב לכם? שאלו את עצמכם: מה יקרה אם לא תגיבו כלל? שאלה חשובה לא פחות היא: למה הניצוץ הזה ניצת אצלכם בכלל? כולנו יודעים שאנשים שונים מגיבים לאותה סיטואציה באופן שונה. לטענת בנסון, המקור של הניצוץ הוא אמונה שמשהו שאתם מעריכים נדחה או לא מתקבל.
במקרה של חנייה כפולה או כשמישהו חותך אתכם בכביש, הניצוץ שלכם יכול להידלק מסיבות שונות. למשל, אתם סבורים שאנשים צריכים להתנהג באדיבות ובהתחשבות זה בזה, וכשהם לא נוהגים כך זה מרתיח אתכם. אפשרות אחרת היא שאתם מרגישים שזלזלו בכם - ואתם לא מסכימים שיזלזלו בכם. חשוב מאוד לזהות מהי הסיבה להתעוררות הניצוץ שלכם, כי פעמים רבות אתם עשויים לגלות שהיא לא הגיונית או מוצדקת, וכך הניצוץ ייעשה חלש יותר או אפילו ייעלם לחלוטין.
רוב האנשים מאמינים ש"וויכוחים זה רע", ומנסים להימנע מהם בכל מחיר. אבל יחסים זוגיים בלי קונפליקטים ומריבות - הם יחסים ללא תקשורת אמיתית וצפויים להיכשל. אין דבר גרוע יותר מיחסים "חנוקים". אין בהם אמת, כי אף אחד לא רוצה לומר את דעתו האמיתית לשני.
לכל אדם יש נקודת מבט על החיים שמבוססת על הרקע שלו ועל ההיסטוריה האישית שלו, וכשאתם חולקים אותה עם הסביבה סביר להניח שיתעוררו חילוקי דעות. במילים פשוטות, הקונפליקטים בלתי נמנעים וויכוחים הם סימן לכך שהיחסים טובים.
7 צפייה בגלריה
היכולת לנהל ויכוח פרודוקטיבי היא חלק בלתי נפרד מיחסים בריאים, והיכולת לנהל אותו בלי לחשוש ליחסים חשובה מאוד
(צילום: shutterstock)
ד"ר ג'ון גוטמן, חוקר הזוגיות הנודע, אף המליץ על יחס של 1:5 בין מריבות לאינטראקציות חיוביות בחיים, כמו מחמאות או בילוי משותף, כלומר ויכוח אחד על כל חמישה אירועים חיוביים. המשמעות היא שהיכולת לנהל ויכוח פרודוקטיבי היא חלק בלתי נפרד מיחסים בריאים, והיכולת לנהל אותו בלי לחשוש ליחסים חשובה מאוד. אם ביחסים שלכם יש בעיה ואתם נמנעים מלדבר עליה, זה גורם לבעיה חמורה יותר מהבעיה שאתם לא רוצים להתמודד איתה.
וזה תופס לא רק בענייני זוגיות. ויכוחים אפקטיביים בעבודה, בין חברים ובין בני משפחה, יגרמו לכך שהיחסים יהיו עמוקים ומשמעותיים יותר. יחסים כאלה יגרמו לאושר ולסיפוק, כי אנשים מרוצים יותר כשהם מסוגלים להביע אי הסכמה ואי שביעות רצון.
אם אתם מתווכחים עם מישהו, ונראה לכם שהוויכוח יוצא מכלל שליטה והוא חוזר על עצמו שוב ושוב, שאלו את עצמכם אם לא מדובר בוויכוח שאין לו פתרון. מחקרים שהתמקדו בסוגיה הזאת, מצאו שיש ויכוחים בלתי פתירים שהם בסגנון של הדרך שלי או לא כלום - My Way or The Highway.
ויכוח כזה לדוגמה הוא הוויכוח בנושא חיסונים. מי שלא מאמין בחיסונים בטוח בצדקתו ויציג מחקרים שתומכים בדעה שלו. גם אם תציגו לו מחקרים סותרים, הסיכוי לשכנע אותו לשנות את דעתו הוא אפסי. כך גם בוויכוחים פוליטיים. האם שמעתם פעם על מישהו ששינה את דעתו הפוליטית בעקבות ויכוח? האם מישהו יהפוך לימני או לשמאלני בעקבות ויכוח כזה?
אם נקלעתם לוויכוח כזה, שאלו את עצמכם: האם הנושא הזה דחוף עכשיו? האם משהו מאיים עליכם בדעה הזאת? האם יש דברים מעניינים יותר שאתם יכולים לעשות במקום להתווכח?
שלב הצרחות והעצבים הבלתי נשלטים בוויכוחים, מגיע פעמים רבות בעקבות תופעה נפוצה - מישהו מחליט לדבר בשם האחר. אם אתם רוצים לחסוך ויכוחים מיותרים, הרגילו את עצמכם לא לדבר בשם האדם שמולכם. לא משנה אם מדובר בילד שלכם, בבן הזוג או במישהו שעובד איתכם.
הפנימו את המסר החשוב הזה: אתם לא יודעים טוב יותר ממנו מה הוא מרגיש או חושב, וחשוב יותר - מה הוא צריך להרגיש או לחשוב. כשאתם מדברים בשם האדם השני, לא משנה אם אתם עוטפים זאת במילים רכות כמו: "אני מבין אותך" או "אני מזדהה איתך", אתם עושים לו עוול.
7 צפייה בגלריה
הבסיס לוויכוח אפקטיבי הוא להקשיב לאדם שמולכם ולשמוע ממנו מה הוא רוצה, חושב או מרגיש
(צילום: shutterstock)
הבסיס לוויכוח אפקטיבי הוא להקשיב לאדם שמולכם ולשמוע ממנו מה הוא רוצה, חושב או מרגיש. כדאי מאוד לומר מה אתם חושבים או מרגישים בכנות. אמרו אילו ערכים שלכם נפגעו, במה אתם מאמינים, מה אתם מרגישים וחושבים. רצוי מאוד גם להימנע משימוש במילה "אתה".
כולנו נולדים עם ערכים מסוימים שינקנו בבית. סביר להניח שהדעות הפוליטיות הכלליות שלכם - ימין או שמאל - דומות לאלה של ההורים שלכם. גם אמונות בסיסיות על החיים דומות כנראה לסביבה שבה גדלתם. אם הייתם נולדים לסביבה אחרת או למשפחה אחרת, סביר להניח שהדעות שלכם היו שונות.
לכן כולכם צריכים להיות מודעים לכך שהדעות ותפיסת העולם שלכם מוטות מראש. הן לא אובייקטיביות, וכדאי לכם להכיר בכך שלא מדובר באמת מוחלטת.
ואם אתם חושבים עכשיו שהכי קל היה פשוט להיפטר מכל ההטיות - זה לא מדויק, כי אם ניפטר מהן נצטרך לגבש דעה על כל כך הרבה נושאים, שזה פשוט מתיש ואפילו בלתי אפשרי. לכן, כל מה שאתם באמת צריכים לעשות זה להביא בחשבון שאתם לא אובייקטיביים כפי שאתם חושבים, וכי הצד השני, שרואה את הדברים אחרת מכם, לא בהכרח טועה.
אם אתם תקועים בוויכוח בלתי נגמר, נסו לשנות אסטרטגיה ולשאול שאלות בלתי שגרתיות. השאלות צריכות לעסוק במהות העמוקה יותר של האדם - מה לדעתכם האמונה הבסיסית שלכם בעניין? מדוע אתם חושבים כך?
אם לדוגמה אתם מתווכחים עם בן הזוג שלכם אם לרכוש מוצר לבית והוא מתנגד לכך, שאלו אותו ממה הוא חושש? מאיפה מגיע ההיסוס שלו? שאלות עמוקות הנוגעות למהות הבעיה יקרבו אתכם זה לזה כי הן יחשפו את האני האמיתי שלכם, ושל הצד השני.
בנסון מודה שבעבר הוא שאף "לנצח בוויכוחים". הבעיה עם הרצון לנצח היא שהוא גורם להרס היחסים, כי ויכוחים שבהם צד אחד רוצה לנצח את השני נגררים כמעט תמיד לניצול חולשות ולפגיעה אישית.
לעתים הנזק בניצול חולשות הצד השני גדול עד כדי הרס היחסים. הצד הנפגע יימנע מלשתף את ה"מנצח" בחולשות שלו, ואפילו יכחיש אותן. בדרך זו ייווצרו יחסים נטולי אמון ואינטימיות.
7 צפייה בגלריה
ויכוחים שבהם צד אחד רוצה לנצח את השני נגררים כמעט תמיד לניצול חולשות ולפגיעה אישית
(צילום: Shutterstock)
בנסון ממליץ לכם לשאול את עצמכם מה חשוב לכם יותר: "ניצחון" בוויכוח או היחסים עצמם? הוא ממליץ למתווכחים לעשות פעולה של הרמת ידיים הדדית בתחילת הוויכוח, שתצהיר שאין כאן יריבות או מלחמה או ענייני אגו בלתי פתורים, אלא ויכוח נקי שמטרתו להעמיק את הקרבה והאמון. הוא גם ממליץ להצהיר זה בפני זה על ויתור הרצון לניצחון.
הרבה ויכוחים נובעים מהרצון להשתלט על הצד השני, כדי שהוא יפעל לפי האמונות והרצונות שלכם. אבל כדאי להכיר בכך שלכל אחד יש חלק פרטי שהוא יכול להחליט עליו, בלי לשאול אתכם או להיות צמוד אליכם. מרחב מחיה כזה או רווח אישי, גורם לכך שאין רעיון שאי אפשר להביע ואין פסילה גמורה או דיכוי.
קבלו את העובדה שבן הזוג שלכם, הילד שלכם, חבר קרוב או בן משפחה קרוב יכולים להחליט על דברים מסוימים בלי שתסכימו לכך - וזה בסדר גמור. ויכוחים שמכבדים דעה ורווח אישי מאפשרים לכל צד לעשות את מה שהוא רוצה ומאמין בו, ובכך תורמים לסיפוק כללי מהיחסים.
אנשים רבים נוטים להתווכח במועדים מסוימים, או כתוצאה מטריגר כלשהו שלא קשור או כן קשור לנושא הוויכוח. שימו לב אם הוויכוחים שלכם מתרחשים בזמן מסוים.
האם בן הזוג שלכם או בן המשפחה רגיש יותר בזמנים מסוימים? האם הוויכוח אמיתי או מבטא תסכולים וקושי מבעיה אחרת שקשה יותר לדבר עליה? אם זיהיתם דפוס כזה, נסו להתווכח בזמן אחר.
7 צפייה בגלריה
ויכוחים שמשחררים לחץ מאירועים אחרים או מבטאים כעס ותסכול על עניין אחר, הם חסרי תועלת ועלולים להסלים באופן קיצוני
(צילום: shutterstock)
ויכוחים שמשחררים לחץ מאירועים אחרים או מבטאים כעס ותסכול על עניין אחר, הם חסרי תועלת ועלולים להסלים באופן קיצוני לצרחות ולמריבות שיקלקלו את היחסים. ויכוחים פרודוקטיביים, לעומת זאת, ישפרו את היחסים. לכן כדאי לבדוק את עצמכם, ולהימנע ככל האפשר מוויכוחים לא יעילים שכאלה.
בספר מביא בנסון סיפור מהחיים שלו על מריבה עם אשתו שיצאה מכלל שליטה. הוא ואשתו קליאן, קיבלו מבית הספר הודעה לא צפויה שהלימודים של הילד שלהם, ניקו בן השמונה, לא יתקיימו למחרת היום. קליאן ביקשה מבאסטר להישאר עם ניקו בבית כי היו לה מחויבויות בעבודה. אבל באסטר סירב, ואמר שלדעתו ניקו יכול להישאר כמה שעות לבד בבית. קליאן ענתה בכעס שזה חוסר אחריות להשאיר ילד בגיל כזה לבד בבית, ושזה גם בניגוד לחוק. באסטר ענה שזה לא בניגוד לחוק, וכי ניקו הוא ילד אחראי שאפשר לסמוך עליו. בתגובה, קליאן ענתה בכעס שזה לא נושא לדיון.
כשהוויכוח המשיך, קליאן אמרה לבאסטר שלדעתה היא מטפלת יותר שעות בניקו ושהוא לא שם את המשפחה במקום הראשון, בניגוד אליה. בשלב הזה, טוען בנסון, הדבר הנכון לעשות הוא לצמצם את הקונפליקט ולשאול: על מה המריבה? בסיפור המקרה הזה, כאמור, באסטר מתמקד במה אומר החוק. אבל את קליאן החוק לא מעניין והיא מדברת על בטיחות הילד, ועל מה חשוב יותר: עבודה או משפחה?
זה השלב לעצור - לדבר באותה השפה ולהחליט על מה הוויכוח. אפשר לעבור לשאלה - האם בדיקת החוק תספק את קליאן, או שהיא חושבת שמדובר בחוסר אחריות בכל מקרה? עוד אפשרות היא לבדוק מה מקור החרדה של כל אחד מבני הזוג. האם החרדה של באסטר לא לעבוד באותו היום מבוססת? האם החרדה של קליאן לביטחון הילד מוצדקת? מריבה שיוצאת מכלל שליטה היא כזאת שכל אחד בה מדבר על החרדה שלו, ואין קשר בין הדברים הנאמרים.
באסטר יספר כמה קשה הוא עובד, וקליאן תדבר על בטיחות הילד ועל חוסר השוויון ביניהם בטיפול בו.
הפתרון הוא לנסות לפתור את החרדות של כל אחד מבני הזוג: את החרדה לבטיחות הילד אפשר לפתור על ידי הזמנת חבר, או לבקש מהשכנה שתבקר אותו. את החרדה של באסטר אפשר לפתור על ידי זמן נוסף לעבודה בסוף השבוע. בדרך זו הוויכוח נעשה יעיל ומקרב בין בני הזוג, כי המקור לבעיה מקבל מענה ספציפי.
