בחודשים האחרונים מאות אלפי בני אדם מצאו את עצמם מחוסרי עבודה, בוהים במודעות דרושים באתרים השונים וברשתות החברתיות. בכל אחת מהמודעות האלה דרישות שונות, בהתאם לסוג המשרה והיקפה, אולם לא משנה באיזה תחום מדובר, ממלצרות ועד סמנכ"לות, יש דרישה אחת ששבה וחוזרת על עצמה. קחו לדוגמה את המודעה הבאה שהתפרסמה לפני כמה ימים ברשת:
דרוש/ה פקיד/ת ביטוח לסוכנות גדולה וותיקה במרכז עם יכולות מכירה/תפעול.
תנאים טובים, בונוסים.
משרה מלאה, ימים א' - ו' (17:30-08:30)
דרישות התפקיד:
ניסיון בחברת ביטוח - חובה
ניסיון כפקיד/ה - חובה
ניסיון במכירות - חובה
אינטליגנציה רגשית גבוהה
כל הדרישות במודעה הזו מובנות ולגיטימיות, למעט זו האחרונה שמעוררת תמיהה. מה זה, לכל הרוחות, אינטליגנציה רגשית? איך אותו מועמד למשרה אמור לדעת אם יש לו די ממנה? למה בכלל צריך אינטליגנציה רגשית בשביל פקידות? והכי חשוב - מתי הדרישה הזו הפכה להיות בסיסית?
בשונה מהמונח איי קיו (מנת משכל), אינטליגנציה רגשית נחשבת לתחום חדש יחסית במחקר הפסיכולוגי ולפיכך ההגדרה הרשמית שלה משתנה תכופות ונתונה לפרשנות ולביקורת. בכלליות ניתן לומר שאינטליגנציה רגשית היא יכולת או מיומנות של אדם לזהות, להעריך ולנהל את הרגשות שלו ואת רגשות האחר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בראשית המאה ה-20 ניסו חוקרים שונים להגדיר אינטליגנציה ורוב ההגדרות שלהם התמקדו בהיבטים קוגניטיביים בלבד. כמה עשורים חלפו עד שהקהילה המדעית הבינה את מה שנתפס היום כמובן מאליו: ההגדרות שהיו מקובלות אז לאינטליגנציה, לא הצליחו להסביר את התנהגות האדם באופן שלם. פתרון בעיות מהיר וזיכרון משובח זה נהדר, אבל אלה לא יכולים להיות הפרמטרים היחידים להגדרת מנת המשכל של אדם. משהו חסר.
ב-1940 דייוויד וקסלר, האיש שהגה את מבחן האיי קיו המקובל היום בעולם, טען כי כל ניסיון להציג איזשהו מודל לאינטליגנציה האנושית לא יהיה שלם ללא התייחסות לגורמים הלא-קוגניטיביים המשפיעים על ההתנהגות. בשלהי שנות ה-70 הציג הפסיכולוג פרופ' הווארד גרדנר מהרווארד את תאוריית האינטליגנציות המרובות שלפיה אין אינטליגנציה אחת אלא שמונה - מילולית, לוגית-מתמטית, מרחבית, מוזיקלית ,תנועתית, נטורליסטית, תוך אישית ובין אישית. האחרונה התייחסה ישירות ליכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם.
עשור נוסף חלף ובשנת 1990 הופיע לראשונה המונח "אינטליגנציה רגשית" בספרות המדעית במאמרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי. מחקרם בחן את היכולת של המשתתפים לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות. השניים הציעו את ההגדרה הרשמית: "יכולת האדם לנטר את רגשותיו ורגשות האחרים, להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו".
שש שנים אחר כך קיבל המונח פרסום נרחב והכרה בקרב הציבור הודות לדניאל גולמן, עיתונאי ופסיכולוג אמריקאי. גולמן פרסם את הספר "אינטליגנציה רגשית" שכל כולו קריאת תיגר על התפיסה כי מבחן איי קיו מהווה פרמטר עיקרי למדד האישיות. הספר הפך לרב מכר בקנה מידה בינלאומי, תורגם ל-40 שפות והפך את צמד המילים "אינטליגנציה רגשית" למונח מוכר המשומש בשיחות חולין.
בספרו תוהה גולמן איך יכול להיות שאנשים בעלי איי קיו גבוה נכשלים בחיי היומיום ואילו בעלי איי קיו ממוצע למדי עושים חיל. התשובה שלו היא "אינטליגנציה רגשית", מונח הכולל בתוכו מודעות עצמית ושליטה בדחפים, התמדה, דבקות במשימה, מוטיבציה עצמית, אמפתיה וכשירות חברתית. לטענתו, ניהול טוב של הרגשות שלנו ורגשות הסובבים אותנו מהווה יתרון עצום ולעיתים קרובות אף גדול יותר מזה של האינטליגנציה הרגילה והוא מנבא הצלחה, בריאות נפשית, הסתגלות חברתית ותחושת סיפוק. אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית מצטיינים בחיים היומיום: מערכות היחסים שלהם משגשגות, הם אהודים ומוערכים במקום עבודתם ותפקודם האקדמאי מוצלח. בשורה התחתונה, ניתן לומר שאינטליגנציה רגשית היא מרכיב משמעותי באושר שלנו.
לעומת זאת, היעדר אינטליגנציה רגשית יכול להוביל לבעיות בחיי הנישואין ובהורות, הישגים אקדמאים נמוכים ובריאות פיזית ונפשית לקויה. היעדר אינטליגנציה רגשית אצל ילדים ונוער מסוכנת במיוחד והרשימה כוללת דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, הריונות לא רצויים, אלימות, שימוש בסמים ואלכוהול, תוקפנות ופשיעה.
גולמן תופס את האינטליגנציה הרגשית כמיומנות בעלת חמישה מרכיבים:
1. היכולת לזהות את המצב הרגשי הנוכחי ולהבין את הקשר בין רגשות, מחשבה ופעולה.
2. היכולת לשליטה רגשית ולמעבר ממצב רגשי לא רצוי למצב רגשי אחר.
3. היכולת להיכנס למצבי רגש הקשורים לדחף להגיע להישגים והצלחה.
4. היכולת לקרוא את רגשות הזולת, להביע אמפתיה ולהשפיע עליהם.
5. היכולת לפתח ולשמור לאורך זמן על מערכת יחסים בין-אישית.
חמש המיומנויות הללו קשורות זו בזו באופן היררכי: יש צורך ביכולת לזהות רגשות על מנת להשיג שליטה רגשית. אחד ההיבטים של שליטה רגשית הוא היכולת להגיע למצב רגשי המעודד דחף להישגיות. שלוש המיומנויות הללו, כשהן מכוונות כלפי אנשים אחרים, מאפשרות להשפיע באופן חיובי על רגשות הזולת, וכל הארבע ביחד מגדילות את היכולת לפתח מערכת יחסים בין-אישית.
ונניח שמישהו שולט בכל חמש המיומנויות לתפארת, האם בהכרח כדאי לכם להעסיק אותו או להפוך אותו לחבר הכי טוב שלכם? לא ממש. למרות הפיתוי להתקרב לאנשים ש"טובים עם אנשים אחרים", חשוב לזכור שאינטליגנציה רגשית לא מעידה בהכרח על טיבו של אדם, אולי בדיוק ההיפך. בספרות המדעית נמצא קשר מטריד (אך לא מאוד מפתיע) בין היכולת להבין בני אדם לבין הניצול שלהם. בשנת 2014 מצאו קבוצה של פסיכולוגים אוסטרים כי יש מתאם בין אינטליגנציה רגשית ונרקיסיזם וטענו כי נרקיסיסטים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה עלולים להשתמש ביכולת שלהם להקסים אחרים למטרות שליליות. באותה שנה, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Nonverbal Behavior קישר בין "נצלנות נרקיסיסטית" לבין "זיהוי רגשות" וטען שאנשים בעלי נטייה לנצל אחרים היו טובים יותר ב"קריאה" שלהם.
למונח "אינטליגנציה רגשית" קמו מבקרים רבים. עיקר הטענה הוא שההגדרה לא יציבה ומכילה מרכיבים רבים ושונים מכדי שניתן יהיה לכלול אותם תחת מסגרת תאורטית אחת. הפסיכולוג האמריקאי אדווין א. לוק, שהתפרסם בזכות מאמרים פורצי דרך על פסיכולוגיה של ארגונים, טען כי אינטליגנציה רגשית היא בכלל לא סוג חדש של אינטליגנציה אלא מיומנות נוספת של האינטליגנציה הרגילה שכולנו מכירים.
אבל עיקר הביקורת הופנתה לתפיסה הפופולרית של אינטליגנציה רגשית, כפי שהתפתחה מתוך ספרו של גולמן. נטען כי ההגדרות של גולמן עבור אינטליגנציה רגשית סובלות מהטיה תרבותית בוטה שלא ניתן להתעלם ממנה. אדם נתפס כבעל אינטליגנציה רגשית גבוהה אם הוא מתנהג בהתאם לערכים ולנורמות המקובלות בחברה המערבית. לדוגמה, גולמן שם דגש על יכולת שליטה רגשית והיכולת לעבור ממצב רגשי אחד לשני. בעצם הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שיש לשלוט ברגשות ולא לאמץ אותם ולתת להם ביטוי. זה ככל הנראה נכון באנגליה אבל לא בטוח בכלל שזה נכון גם בקמבודיה.
אם מתעלמים מהביקורת הזו או לכל הפחות שמים אותה בצד, הטענה המשמעותית ביותר של גולמן היא שאינטליגנציה רגשית מורכבת ממיומנויות נלמדות ולא מולדות, מה שאומר שניתן לטפח ולפתח אותה. לתפיסתו, כולנו נולדים עם רגשות אך חלקם הגדול נוצר בעקבות חוויות מהילדות. הלקחים הרגשיים שילד לומד תורמים לעיצוב של מעגלי המוח ולפיכך תקופת הילדות מספקת חלון הזדמנויות לפיתוח ושיפור האינטליגנציה הרגשית.
איך עושים את זה? ובכן, אינטליגנציה רגשית נקנית באופן טבעי במסגרת יחסים אנושיים דרך משחק של ילדים עם הוריהם וחיקוי המבוגרים. אבל בעולם המערבי ההורים עסוקים מאוד וזמני הבילוי שלהם עם ילדיהם הצטמצמו בצורה משמעותית. תוסיפו לכך את העובדה שרוב הילדים מבלים זמן ממושך יומיומי מול מסכים ושאלו מחליפים מפגשים חברתיים, ותקבלו פגיעה ישירה בהזדמנות של הילדים לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות. לפיכך, הכלל הראשון שיש להקפיד עליו הוא קודם כל להיות.
חשוב מאוד לבלות זמן רב ככל שניתן עם הילדים וגם אם מדובר בזמן מועט מכפי שהייתם רוצים, חשוב שהוא יהיה איכותי במהותו. אריה אשדת, מטפל זוגי ומנחה הורים, מנהל התוכנית להכשרת מנחי הורים במרכז י.נ.ר להכשרת יועצי נישואים ומשפחה, ממליץ להקפיד על העקרונות הבאים:
1. מודעות של ההורים עצמם לרגשותיהם ויכולת לשלוט בהם. רק מי שמודע לרגשותיו יכול ללמד את ילדיו לזהות רגשות ולשלוט בהם. היכולת שלכם לשמור על שלווה ורוגע תלמד גם את הילדים לעשות כך.
2. גילוי אמפתיה כלפי הילדים. כאשר הילד מדבר איתכם, חשוב להקשיב לו ברוב קשב, ומומלץ גם לשקף את הדברים שהוא אומר, על מנת שיחוש שאתם באמת מקשיבים ומבינים את רגשותיו.
3. פיתוח שיחה על רגשות באמצעות ספרים. כאשר מספרים לילד סיפור, אפשר לפתח איתו שיחה על רגשותיהם של הדמויות השונות. לילדים רבים קל יותר לדבר על רגשותיהם של הדמויות בסיפור, מאשר לדבר על הרגשות שלהם עצמם.
4. פיתוח אמפתיה דרך שיחות וניתוח אירועים חברתיים. לדוגמה: כאשר ישנה מריבה בין אחים, אפשר לבקש מהם לנסות ולפרש את נקודת מבטו של השני, ורק אחר כך לומר את דבריהם. יש להניח שרק ילדים מעטים יוכלו לעשות זאת בזמן מריבה, אבל אם השיחה תתבצע לאחר זמן, כאשר הם רגועים, הם יוכלו לראות את הדברים בצורה מאוזנת יותר.
5. פיתוח יכולת של דחיית סיפוקים. לשם כך נדרשים ההורים לפתח מסוגלות להכיל רגשות קשים של הילד המאוכזב, כאשר הוא לא מקבל את מבוקשו באופן מיידי. על מנת לפתח את יכולתו של הילד להבחין ברגשותיו ולהגדירם, כדאי לשקף את האכזבה. למשל, ''אני רואה שאתה כועס מאוד ומאוכזב משום שלא הסכמתי לתת לך את הסוכריה שביקשת, אני מבינה שממש קשה לך לשלוט בעצמך, אבל אני לא מוכנה לקבל את הצעקות האלה, שמעירות את אחיך הקטן''.
6. הורות מתוך חשיבה אסטרטגית ומתוכננת. הורים כאלה אינם פועלים באימפולסיביות ובאופן בלתי מובן לילדיהם, אלא פועלים מתוך תוכנית ברורה של פיה הם מכלכלים את תגובותיהם החינוכיות. במצב זה הילדים חשים שהם יכולים להבין את תגובות הוריהם, ולחוש ביטחון לפתח את אישיותם.
7. עידוד דיאלוג משפחתי. על מנת להקנות כישורים חברתיים ויכולת קבלת החלטות בקבוצה, כדאי לעודד שיחות משפחתיות בנושאים שונים. ניתן למשל לתכנן חופשה משפחתית ביחד, ובתוך כך לבנות כישורים של הקשבה וכבוד הדדי, יכולת להתבטא בבהירות והתמודדות עם החלטות שאינן לפי רוחו של הילד.
8. שיום רגשות. בעיקר לפעוטות, אך לא רק להם, חשוב מאוד לשיים רגשות. הילדים בגילאים הללו אינם יודעים להסביר כיצד הם מרגישים, ואנחנו יכולים לעשות זאת בשבילם. לילד שבוכה כשאביו יוצא מהבית, אפשר לומר ''עצוב לך שאבא יצא, נכון? זה באמת קשה להתגעגע לאבא אבל הוא יחזור בצהריים וייתן לך חיבוק גדול''. אפשר גם לשתף את הילד ברגשות של ההורים.
כל העקרונות הללו טובים ויפים אבל כדי שהעבודה הקשה תשתלם כדאי שתהיה לה מקבילה מסוימת במסגרת החינוכית. כלומר חשוב שהגן יציע שפע גירויים שונים, אולם חשוב לא פחות שהצוות החינוכי ייתן מקום משמעותי לרגשות והבעתם - כמו לשאול את הילד איך הוא מרגיש עם הגעתו בבוקר או לדבר על רגשות הגיבורים במהלך הקראת סיפור.
"כל אחד יכול לכעוס – אין קל מזה, אך לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה בעיתוי הנכון למטרה הנכונה ובדרך הנכונה – אין זה דבר קל כלל ועיקר" (אריסטו)
היכולת לשלוט במצב הרוח שלנו, לקרוא את הרגשות של האדם שמולנו ולהתאים את התגובות שלנו לשלו היא מיומנות קריטית לכולם אבל יש לה משמעות גדולה מאוד בעולם העבודה. מי ששואף להיות עובד יעיל לא יכול להסתפק בידע אלא חייב לדעת ליישם אותו עם אנשים אחרים. במילים אחרות - לעשות "שמוזינג" כמו שצריך.
המילה "שמוזינג" מקורה ביידיש ופירושה "רישות", בהקשר העסקי הכוונה היא ליצירת קשרים חברתיים באמצעות שיחות חולין לבביות וסמולטוק כדי לקדם אינטרסים בארגון.
רבים מכנים זאת בצמד המילים "אמנות הבולשיט", אולם גם הם יודעים שהצלחה עסקית מבוססת, בין היתר, על היכולת לייצר קשרים. תפוקות העובד זה חשוב, אולם עבור מי ששואף להתקדם (או פשוט לא לקבל מכתב פיטורין) היכולת להתחבב על הקולגות, על הלקוחות ועל הצמרת הניהולית משמעותית מאוד, לפעמים אף יותר מהתפוקה עצמה.
על מנת לעשות "שמוזינג" ברמה יעילה ולא מביכה נדרשת מידה מסוימת של אינטליגנציה רגשית. וכשמיומנות מסוימת הופכת לכלי קריטי להצלחה, יהיה מי שינסה לשפר אותה. בתשלום כמובן.
שיטוט קצר ברשת יגלה אינספור קורסים לפיתוח האינטליגנציה הרגשית עבור אנשי עסקים, הורים, אנשי חינוך או סתם אנשים שבא להם להשתפר.
הפסיכותרפיסטית ד"ר רונית נשר הקימה את "בית הספר לאינטליגנציה רגשית" שבמסגרתו העבירה סדנאות וקורסים בפיתוח אינטליגנציה רגשית בעיקר עבור עסקים, חברות גדולות ומשרדים ממשלתיים. בית הספר נסגר אבל נשר עדיין מרצה ומעבירה סדנאות בנושא, החל מהרצאות גדולות המיועדות לקהל הרחב ופתוחות לכל מי שמתחשק לו להקשיב ולתרגל, דרך סדנאות מרוכזות לארגונים וחברות כמו משרד החוץ, משטרת ישראל וקופות חולים וכלה בטיפולים פרטניים.
"ארגונים מזמינים לעובדים שלהם הרצאות מתוך הבנה שהצלחה בעסקים ובניהול צוות מחייבת אינטליגנציה רגשית גבוהה וזה משהו שאפשר ללמוד אותו", היא מסבירה.
מה בעצם לומדים שם?
"הרעיון שעומד בבסיס הסדנאות האלה הוא שככל שיש לאדם יותר מיומנויות של אינטליגנציה רגשית, כך יותר קל לו לזהות ולאבחן מה קורה אצלו ומה קורה אצל הצד השני.
"אינטליגנציה רגשית זה לא משהו ללמוד מספר. יש ספרים נפלאים שאפשר לקרוא בנושא, אבל מכאן ועד יישום יש פער. צריך לחוות את זה, להבין מה מרגישים, איך מבטאים את מה שמרגישים, לראות מה התגובות שלנו כשמישהו אחר מפעיל רגש, אילו משפחת רגשות מככבת אצלנו בבית, נגד איזה רגש הוצאנו חוזה ואנחנו לא מוכנים לשמוע עליו יותר. זה שאדם יודע, לדוגמה, שהוא מרגיש מאוכזב כרגע, לא אומר שהוא בהכרח יודע מה לעשות עם האכזבה הזו, איך לנהל אותה. לכל רגש יש מנגנון הפעלה וכשלומדים מה לעשות איתו, אז הכול יותר פשוט".
אנשים באמת מצליחים להשתפר?
"לחלוטין. זה לא ייאמן. אנשים שהגדירו את עצמם לפני כ'נכים רגשית' או כאלה שאמרו לי 'אני פה בגלל אשתי. היא שלחה אותי כי היא טוענת שאני לא מבין ברגשות'. השינוי אצלם הוא מדהים. בסך הכול מדובר במנגנון. זה כמו ללמד אדם איך לתפעל את הסמארטפון שלו. הרי לא מספיק לרכוש אחד, צריך לדעת גם לתפעל".
