צהרי יום שישי, חודש אוגוסט הלוהט. רונית, אישה בשנות ה-50 לחייה, צועדת מהסופרמרקט הענק שבפאתי יהוד אל דירתה. מדובר בהליכה בת 12 דקות בצעדי בחור צעיר, או קרוב יותר ל-20 דקות עבור אישה בגילה. באמצע הדרך היא מתיישבת מיוזעת ומתנשפת עם עגלת השוק שלה בתחנת האוטובוס על ספסל מתכת רותח, אבל גם שם היא לא מוצאת מזור - הגג שנועד לתת צל לא מסייע בכך. אחרי עוד כמה צעדים היא נשענת על עץ סמוך לבניין מגורים, לוגמת מעט מים ומתרעננת בעזרת מגבון, לפני שהיא ממשיכה במסע נגד החום והלחות בדרך לדירתה.
כתבות נוספות למנויים:
רונית לא לבד. חיים קשים יותר, מדכאים ומיוזעים מצפים לכל מי שלא מחזיק רכב פרטי בישראל. למעשה, התכנון כאן הדיר את הולכי הרגל כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי, שניתן ברובו למכוניות ממוזגות. ישראל היא מדינה חמה ובחלקה אפילו מדברית, ובכל זאת אין בה כמעט צל ברחובות. בימים של קורונה, שבהם אנחנו נדרשים לבלות כמה שיותר זמן בחוץ, המצב הלוהט הזה קשה מתמיד.
בשדרות משה דיין באשדוד תמצאו כמה עצי דקל שהצל שלהם נראה כעמוד שהוטל על הקרקע. בשדרות רגר בבאר שבע נשתלו כמה דקלים על אי תנועה בין נתיבי המכוניות. בשכונות החדשות בנתניה עצים זעירים מטילים שבריר צל בעיקר על הכביש הענק שנפרש בין המדרכות. בשכונת רמת שלמה בירושלים מפוזרים עצים אחת לכמה מטרים, וצל רציף - אין. בצומת עזריאלי שבתל אביב יחלפו דקות ארוכות עד שרמזור הולכי הרגל יאפשר חצייה, ובינתיים תאלצו להתבשל בחום. הרשימה עוד ארוכה וכוללת כמעט כל מקום בישראל. זה לא במקרה.
"ישראל היא מדינה עם רמה גבוהה של חשיפה לשמש. במשך שמונה חודשים אנחנו בקיץ ברוב חלקי הארץ, והפתרון היעיל ביותר הוא לשתול עצים, ואולם נדמה שעובדות אלו לא חלחלו במשך השנים לפרקטיקות התכנון בישראל", מסביר שחר צור, אדריכל נוף ויועץ אדריכל העיר תל אביב לענייני יער עירוני. "אבות התכנון בישראל הקדישו לזה מאמץ, אבל במשך השנים, בשנות ה-90-80-70, התעלמו מזה לחלוטין ונוצר מרחב ציבורי פגום, כך שאתה לא יכול לצאת מנקודה A ל-B תחת רצף של צל.
"במקרים רבים כמתכננים נכשלנו בעשורים האחרונים בתחום הפיכת הרחובות שלנו לטובים ממגוון סיבות - תת הקרקע של רחוב עירוני בישראל הוא ג'ונגל של תשתיות עם ביוב, ניקוז, חשמל, תקשורת, תאורת חוץ ורמזורים, וכל אלו נלחמים על אותו מקום של בית הגידול לעץ. בשביל לגדול באופן מיטבי עץ חייב אדמה והרבה ממנה, וברחובותינו הצפופים נכשלנו באספקת אותה הקרקע".
וכך, לדבריו של צור, נותרים העצים קטנים ולא מתפתחים מספיק בשביל להעניק מחסה. "זה נבע מפער ידע ומפרדיגמה מוטעית, כי בעצם עדיין אצל הרבה מאוד ראשי עיר בישראל עצים נחשבים לאסתטיקה בלבד, אבל עצים והיער העירוני הם תשתית לכל דבר ועניין, כי תשתית מספקת לנו שיפור מרחב, וזה בדיוק מה שעושים עצים: גם מפחיתים זיהום, גם מצלילים את המדרכות ומהווים פלטפורמה של בית גידול לחיות".
ולמה, בעצם, לא מכירים בצורך האמיתי בעצים? "הרבה ממקבלי ההחלטות לא חווים את המרחב הציבורי אלא דרך רכב ממוזג, ולא מכירים נסיעה באוטובוס והליכה בעיר כדי להבין את התסכול של היעדר הצללה. במשך שנים המרחב עוצב לתנועה נוחה ברכב, והיו תקנות של איסור נטיעה בצמתים. כיום חניות הרכב באות על חשבון נטיעה של עצים. בתכנון נכון אפשר לתת מקום להכול, אבל צריך להפחית את המשקל שנותנים לתנועת הרכב".
הליכה רגלית בצל היא לא רק אמצעי התניידות - יש לה יתרונות רבים ומגוונים. דוגמה טובה לכך הם שדרות רוטשילד בתל אביב, שהפכו למוקד בילוי ופנאי שמבקרים מרחבי הארץ מגיעים אליו ויכולים להתהלך בו בחופשיות ובנינוחות. למרחב המצליח הזה יש כוח וקסם מכמה סיבות. העירוב בין מגורים, עסקים ומוסדות ציבור הופך אותו לנוח ונגיש - אפשר למלא כל צורך תוך הליכה של דקות ספורות. הוא גם מעניק העדפה ברורה להולכי רגל ולרוכבי אופניים, שיכולים לצעוד ולרכוב במרכז השדרה. העצים בשדרה צפופים ורחבים, כך שצמרותיהם מייצרות מרחב הליכה מוצל ורצוף.
"החשיבות של ההליכה הרגלית, שמתאפשרת קודם כל כשיש צל, היא לא רק בריאותית, היא חשובה גם מבחינה חברתית כי היא מאפשרת יצירת קשרים וגם כלכלית - אם תבדוק את הפדיון של העסקים בשדרות רוטשילד לעומת הפדיון של העסקים ברחוב בוגרשוב, תבין את הסיפור כולו - בעוד שברוטשילד העסקים נפתחים אל הרחוב, בתי הקפה והמסעדות בבוגרשוב טמונים בתוך בניינים ולא בחזית הפונה לרחוב", מסבירה הכלכלנית בלה ברדה-ברקת, חברת הנהלת הפורום הישראלי לעירוניות ויועצת לחברות בנייה. "זה חשוב גם מבחינה בטיחותית להולכי הרגל, כי ברגע שיש רחוב שהוא מוצל יש תנועה יותר נינוחה של כלי רכב, זה חיוני גם לתפקוד של עיר כעיר".
חרף היתרונות שמונה ברדה-ברקת, לדבריה, הצל לא נמצא בראש סדרי העדיפויות. "היום כשמתכננים שכונה חדשה או התחדשות עירונית, הדבר הראשון שחושבים עליו זה לא על האישה שתקום בבוקר ותלך עם הילד שלה לגן, אלא על הגבר שיירד לחניון וייכנס לרכב הממוזג שלו וייסע לעבודה. בהקשר של צל יש היבטים מגדריים, ידוע שטמפרטורת הגוף של אישה גבוהה יותר משל גבר, ולכן הרבה יותר קשה לנשים להתהלך באזורים לא מוצלים. כך למעשה יש הדרה של חלקים מאוד גדולים מהאוכלוסייה, כמו למשל ילדים, נשים וקשישים".
וזה לא עומד להשתפר: "היום אנחנו בהתחממות גלובלית, ובעוד משהו כמו 20-15 שנה נהיה בעומסי חום כפולים. כלומר, אם היום עומס החום נמשך ארבע-חמש שעות, פרק הזמן הזה יכפיל עצמו בעתיד, מהרבה סיבות - גם כי יש התחממות גלובלית, וגם כי בונים הרבה יותר ובטון פולט חום וכבישים פולטים המון חום - וצריך להתמודד עם זה איכשהו כבר היום כדי שלילדים שלנו יהיה סביר יותר", היא אומרת.
המתכננת יעל דורי, ראש תחום התכנון באדם, טבע ודין, מסבירה שצל יכול לסייע להוריד את החום בעד שמונה מעלות צלזיוס. "כל הנושא של החזרת החום ממשטחים מאוד מושפע מהצללה, זה משפיע על הלחות, זה מאפשר זרימה של אוויר ותחלופה של אוויר - כל זה לא חדש כמובן, רק שהתעלמו מזה. לפני 20 שנה, כשעבדתי כאדריכלית נוף, אם המדרכה הייתה פחות משלושה מטרים, לא הספקנו לשים רצועה של עצים. אז רחוב לא נחשב כמרחב ציבורי אלא כדרך".
כל המומחים סבורים שהצללה באמצעות עצים עדיפה על פני אמצעים אחרים, אבל לא כל עץ יעניק את הצל הנכסף. "בתקופה מסוימת הייתה אופנה של שתילת דקלים, כי אלו עצים שלא מלכלכים וגם צומחים בצורת אליפסה לגובה ולא צריך להשקיע בגיזום, הם לא מפריעים לאוטובוסים ולמשאיות - אבל הם גם לא עושים הרבה צל", אומרת דורי.
"ברוקח בתל אביב שתלו בוהיניה, שהוא מאוד יפה אבל זה עץ קטן יחסית ולקח לו כמעט 30 שנה עד שנתן צל, ועדיין אין כיסוי מלא", היא מוסיפה. "מחקר של פרופ' עודד פוצ'טר מאוניברסיטת תל אביב הוכיח שהעצים האלו נחמדים ויפים, אבל צריך לשתול בצפיפות עצים מתאימים יותר כמו הפיקוס, שהם אומנם מלכלכים אבל יש הבדל של מעלות שלמות בטמפרטורה בין הצל שלהם לצל מאמצעים אחרים. גם הצאלונים מאוד יעילים בהטלת צל".
ברדה-ברקת מסבירה כי עצים רצויים לא רק בזכות הצל. "העין האנושית רואה בעיקר שלושה צבעים - ירוק, כחול ואדום - ולצבע הירוק יש תכונות מדהימות. מאז שצבעו קירות בבתי חולים בירוק והכניסו עציצים, ראו ירידה של זמן ההחלמה ב-40%. המוח שלנו אוהב את הצבע הירוק. לצערי הרב, המצב הכלכלי של העיריות מביא אותן בשנים האחרונות לטעת הרבה פחות עצים. לתחזק שורה של אורנים או של צאלונים עולה יותר מלתחזק דקל, שפעם בשנה לקראת סוכות עושים לו גיזום ומחלקים סכך לילדים ומצטלמים לעיתון - אבל הוא לא עושה צל לעומת אורן, שאצטרובלים נושרים ממנו וצריך לטפל ולנקות את כל הלכלוך הזה, או פיקוס שהוא עץ מופלא אבל עושה המון לכלוך. ואם פעם שתלו המון פיקוסים, היום כבר לא עושים את זה, ובשכונה חדשה הטרנד החדש זה דשא. שגם לא נותן צל וגם שותה המון מים, וזה פשוט בזבוז מכל כיוון אפשרי".
ככלכלנית, היא סבורה שהחישוב שנעשה בישראל רחוק מלהיות מדויק. "היום עוקרים וגוזמים כי זה יותר 'כלכלי', ולא עושים את החישוב הנכון לכלכליות ויעילות. נניח שרשות תחסוך 50 אלף שקל על גינון בחודש, אבל בוא נבדוק מה זה עשה לפדיון העסקים, בוא נבדוק כמה אנשים נמצאים באותו אזור במגמה של השמנה כי לא צועדים בכלל, ומה זה עושה לקשרים החברתיים שלנו?".
ב-2019 פורסם מחקר שעסק בצל בתל אביב. הכותבים, ד"ר אור אלכסנדרוביץ, האדריכל שחר צור, האדריכל יונתן לבנדיגר וד"ר יואב לרמן, מיפו עבור עיריית תל אביב את צל העצים ברחובות העיר. צור מסביר כי הסיקו ממנו שניצול נכון של בינוי וצל עצים יכול להוריד את הטמפרטורה בארבע מעלות.
אז האם ניתן לקרר את הערים שלנו בשלב הזה? צור סבור שצפוי שינוי לטובה, לפחות בתל אביב. לדבריו, ב-2015 פרסמה העירייה הנחיות על צל במרחב העירוני, ובמקביל פותח בוועדה המחוזית במנהל התכנון מסמך לשיפור הנוחות האקלימית. "בעוד 20-10 שנה נהיה במקום אחר", הוא טוען. מצד שני, הוא מסביר כי פרויקטים של נדל"ן ותחבורה, כמו הרכבת הקלה, גורמים להורדת אלפי עצים. "זו נקודה שבגללה יש שחיקה מהותית בצל, ואני מקווה שזה יתהפך. הרעיון הוא לא רק לטעת עצים, אלא לתכנן מסדרונות מיתון אקלים גם מהמרחב הבנוי וגם מהעצים, וזה אומר שהרחובות יהיו קומפקטיים ולא רחבים מדי. ברחובות רחבים צריך לשתול עצים שזקוקים לשמש ישירה וביניהם ניתן להציב פרגולות זמניות, וזה הכיוון שלנו".
ואם זה הכיוון בתל אביב, מה קורה בשאר המדינה? כמו כל דבר, גם הצל שלנו כרוך בבירוקרטיה, אבל נעשו צעדים כדי לפתור זאת. הצללה מצריכה היתר בנייה וזכויות בנייה - ואושרו תקנות שפוטרות מכך את הרשויות המקומיות כדי להקל עליהן. בנוסף, חייבו הצללה בגני משחקים.
ורדית איזק ממנהל התכנון, האחראית על קידום המדריך הארצי לצל עצים במרחב הבנוי, מספרת כי בימים אלו מקודם מסמך מדיניות להצללה. "אנחנו ממליצים ומנחים במסמך הזה פעולות שצריך לעשות כדי לייצר צל, כמו למשל לייצר תוכנית צל עירונית שמתקשרת לתוכנית הליכתית עירונית - לאן רוצים שאנשים ילכו, אילו צירי תנועת הולכי רגל יש, איפה קיים מערך של עצים שאפשר לפתח. במקומות שבהם אפשר לייצר הצללה עם עץ זה הפתרון הטוב ביותר, ואם לא אז ילכו לפתרונות אחרים".
אבל עם כל הכבוד להנחיות של מנהל התכנון, גם שם מודים שבסופו של דבר הרשויות המקומיות הן אלה שצריכות לעמוד על המשמר, וכך גם בתחום הצל ייתכנו פערים בין רשות לרשות. וכל עוד מקבלי ההחלטות לא הולכים ברגל ולא משתמשים כמעט בתחבורה ציבורית - נראה שלאותה רונית מיהוד, כמו לרבים אחרים ברחבי הארץ, מצפות עוד שנים של צעידה מתחת לשמש הקופחת.
