ביום העצמאות הבא תציין ישראל 73 לקיומה. למספר הזה יש משמעות בהיסטוריה של העם היהודי, ולא חיובית. אם נשמיט מתקופת "ממלכת ישראל המאוחדת" את מלכותו של שאול נקבל 73 שנה, ולאחר מכן נקרעה הממלכה לממלכת יהודה וממלכת ישראל. השושלת החשמונאית (שושלת מלוכה יהודית ששלטה בארץ ישראל בחלק מהתקופה ההלניסטית) אומנם נמשכה בסביבות מאה שנה, אבל בפועל התערערה מעט אחרי שציינה 73 שנה – עם מותה של שלומציון המלכה ומלחמות הירושה שבסופו של דבר הובילו לחורבן בית המקדש.
עוד כתבות למנויים:
- לוחם העצמאים או שופר של האוצר? מי אתה אביר קארה
האם בתקופה טעונה כזו זוהי התראה עבורנו מעברנו הלאומי? שוחחנו עם פרופ' ג'פרי וולף, מומחה לתולדות ההלכה ולהיסטוריה היהודית בימי הביניים והרנסנס מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, וניסינו להבין דרכו מה היו כשלי העבר. במקביל העתידן ד"ר רועי זצנה, חוקר במרכז בלווטניק לחקר הסייבר באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר ב-XPRIZE בקליפורניה, מחבר הספרים "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד", ניסה לפזר את הערפל בנוגע לעתיד "הממלכה השלישית" - מדינת ישראל.
תקופת מלכותו של שלמה התאפיינה בשפע, בשגשוג ובאחדות. פרופ' וולף מציג שתי סיבות עיקריות לכך שהגיעה לסיומה: "אם נלך לפי מה שמסופר במקורות, כאשר רחבעם ירש את מקומו של שלמה, הוא התייעץ עם היועצים של אבא שלו כיצד להתמודד מול דרישתם של שבטי ישראל, שבטי הצפון, להנהגה רכה יותר. אותם יועצים אמרו לרחבעם שצריך ללכת בזהירות ולא להחמיר איתם, מאחר שהחישוקים של האיחוד הלאומי שביצע דוד המלך עדיין לא התחזקו והתגבשו לגמרי. הם אף ציינו כי אין בכך פגיעה בכבוד המלוכה, מאחר ששלמה המלך ביצע גיוס המוני לעבודה על פרויקטים של בנייה ובאמת הכביד על נתיניו במיסים. העצה הייתה נכונה. מצד שני, חבריו של רחבעם אמרו לו 'להיכנס בשבטים הצפוניים' ולהגיב כלפיהם ביד קשה. לכן עשרה שבטים החליטו לצאת מהממלכה, הם לקחו את ירבעם בן נבט והמליכו אותו על ישראל".
האם כך תפסו יהודי הגלות את הפילוג מאות שנים לאחר מכן?
"הסיבה העיקרית שמוצגת במקורות היא הסיבה הדתית. הקדוש ברוך הוא התגלה לשלמה ואמר לו שמאחר שהוא היה יותר מדי קוסמופוליטי והכניס עבודה זרה לארץ ישראל, הוא לוקח ממנו את עשרת השבטים הצפוניים. מדובר אם כן על פילוג שחל על רקע שני גורמים: הגורם המוסרי-דתי, שקיבל מטבע הדברים את עיקר הדגש בחז"ל, וגם הגורם שנגדיר אותו פוליטי-חברתי - האיחוד בין השבטים לממלכה אחת לא היה מספיק חזק. הזהות השבטית כנראה הייתה חזקה מאוד, ובסופו של דבר הובילה לפירוק.
"חז"ל הדגישו יותר את הצד הדתי-מוסרי, את דברי הקב"ה לשלמה שחזר עליהם הנביא אחיה השילוני כשבחר בירבעם למלוך על שבטי הצפון. בגלל ששלמה הכניס עבודה זרה לארץ, בנו שילם את המחיר. האמת היא שלאורך הדורות, חכמים די הסתייגו משלמה מכל מיני היבטים, על אף שניסו גם להגן עליו וללמד עליו סנגוריה. הרמב"ם למשל טען ששלמה לא התחתן עם לא-יהודיות ושנשותיו התגיירו. מי שבכל זאת התייחס לסיפור הפוליטי היה יצחק אברבנאל (מדינאי ופילוסוף יהודי במאה ה-15)".
אולי כי הוא עצמו היה איש פוליטי?
"ברור, זו הייתה זווית הראייה הייחודית שלו. הוא היה איש חצר ואיש חזון. חכמים כאמור נטו, באופן טבעי, להדגיש את הסיפור הדתי".
וולף מוצא הקבלה היסטורית מסוימת בין פירוק הממלכה למלחמת האזרחים האמריקנית במאה ה-19. גם אז "הממלכה", ארצות הברית לצורך העניין, התפרקה אחרי ש-11 מדינות הדרום פרשו מהאיחוד והקימו את הקונפדרציה. "נכון שהנושא המרכזי אז היה העבדות, אבל מה שאפשר בסופו של דבר את פרישת מדינות הדרום הייתה הזהות שלהן – שהייתה חזקה יותר מההזדהות עם האיחוד ועם המשטר הפדרלי של ארצות הברית.
"היסטוריונים מציינים שלפני מלחמת האזרחים היה נהוג להגיד ש'ארצות הברית אומרות' (לשון רבים), ואילו אחרי המלחמה התחילו לדבר במונחים של 'ארצות הברית אומרת', כלומר ישות אחת. על אף שארצות הברית הייתה תחת משטר פדרלי אחד מאז אשרור החוקה ב-1788, הנאמנות הבסיסית של האנשים הייתה עדיין למדינה שבה הם חיו. כך למשל רוברט אי. לי, מפקד צבא הדרום, הזכיר שכשהיה צריך לבחור בין נאמנות לממשל הפדרלי ולחוקה לבין ארצו שלו, הוא בחר בארצו - כלומר בווירג'יניה. כך גם אנשי עשרת השבטים, ובעיקר אפרים, שאלו את עצמם 'מה לנו ולשבט יהודה?'. את המתח בין יוסף ליהודה אנחנו רואים כבר בזמן מכירת יוסף, והנה זה בא לידי ביטוי גם פה.
"מצד שני, צריך לזכור כי שתי הממלכות נוהלו על ידי צאצאי בני ישראל. השלטון בישראל לא אבד. שתי הממלכות ידעו שהן קרובות משפחה, וכמו כל משפחה הן התנהלו בין חברות למלחמה. בסופו של דבר, אני לא יודע להגיד עד כמה הם ביקרו בבית המקדש בירושלים, אם בכלל. לממלכת ישראל היה מקדש בדן, ובלוח השנה הם הוסיפו חג בחודש חשון כך שהיה פילוג דתי ביניהם. זה נמשך עד לחורבן ממלכת ישראל בידי אשור, בשנת 722 לפני הספירה".
השושלת החשמונאית התבססה כבר מראשיתה על סתירה מובהקת של המסורת היהודית. במסורת היהודית יש הפרדה ברורה בין הרשות הדתית, הכוהנים, לבין ההנהגה החילונית - המלוכה. השושלת החשמונאית לעומת זאת הייתה כוהנית ומלוכנית גם יחד, דבר הנתפס על פי פרופ' וולף כבעייתי עוד מתחילת דרכו.
"אחת הטענות של חז"ל לפחות נגד החשמונאים הייתה לטשטוש בין הרשויות. עצמאות מלאה של השלטון היהודי הושגה רק בשנת 142 לפני הספירה, על ידי אחרון האחים לבית חשמונאי, שמעון.
"בספר מכבים א' מתואר מינויו כמי שיהיה גם מלך, או ראש מדינה ליתר דיוק, וגם כוהן. מינויו מותנה, עם זאת, בבואו של נביא אמת. אנחנו מדברים על תקופה שהיא כ-300 שנה מאז הסתיימה הנבואה בישראל. הייתה עדין כמיהה לכך שיהיה אפשר לתקשר באופן ישיר עם הקדוש ברוך הוא ולקבל הנחיות ברורות. בכל מקרה, ברור שהם לא באמת היו שלמים עם הפעולה.
"אלכסנדר ינאי, נכדו של שמעון שירש את המלוכה בשלב מאוחר יותר, היה על פי המקורות צדוקי (תנועה חברתית-דתית יהודית מרכזית בימי בית המקדש השני) והיה עוין כלפי אויביהם הפרושים. בשלב מסוים פרץ מרד נגד ינאי והצדוקים שדוכא באכזריות רבה. ינאי טבח בהם מתוך קנאות וכעס. האמת היא שהרבה זמן ההיסטוריונים פקפקו בעניין, אבל לפני כמה שנים, כשחפרו את היסודות לבניין החדש של מכללת בצלאל בירושלים, הגיעו לשכבה מסוימת ומצאו שם ערימות של עצמות. הארכיאולוגים משערים כיום שאלה עצמות הפרושים (גברים, נשים וטף) שנטבחו על ידי אלכסנדר ינאי. זאת אומרת שעוד לפני הסכסוך על המלוכה בין האחים כבר התפתחו מלחמת אחים ורדיפה על רקע קנאות דתית".
"אחרי מותו של אלכסנדר ינאי, אשתו שלומציון המלכה שלטה והארץ הייתה שקטה. ואולם, כשהיא נפטרה פרצה מריבת אחים על הירושה בין הורקנוס הבכור לאריסטובולוס. אגב, בירושלים הרחובות הורקנוס ואריסטובולוס לא נפגשים, אבל שניהם יוצאים מרחוב הלני המלכה. לדעתי זה היה בכוונה", הוא מוסיף.
"כדי להבין איך הגיעה עצמאותה של ממלכת החשמונאים לסופה, צריך לזכור שכבר בשנות המרד נגד היוונים יהודה המכבי השכיל לכרות ברית עם המעצמה העולה רומא. רומא כבר איימה על האימפריה הסלווקית והחלה לנגוס ממנה חלקים. יהודה כרת ברית של הגנה הדדית בין ממלכת יהודה לרומאים, והברית הזו נחרתה על לוחות ברזל ועותקים ממנה נשלחו ליהודה. כשפרצה מלחמת האחים בין הורקנוס לאריסטובולוס כמאה שנה אחר כך, שני האחים פנו לרומאים בפיקודו של המצביא פומפיוס מגנוס וביקשו להפעיל את סעיף ההגנה ההדדית. פומפיוס שמח להתערב כי הוא הבין שהוא נכנס לממלכה נחלשת. הוא תמך בהורקנוס, הביס את אריסטובולוס והגלה אותו לרומא. היו תהפוכות בדרך, אבל בסופו של דבר הורקנוס הפך להיות בובה של רומא, ובפועל מסתיימת תקופת העצמאות של ממלכת החשמונאים.
"יש נקודה חשובה במלחמת האחים ששווה לציין, והיא שיוספוס פלביוס מספר שהיה מי שניסה לגשר בין האחים, וקראו לו חוניו. כנראה מדובר במי שאנחנו מכירים כ'חוני המעגל'. כלומר, היו ניסיונות של אנשי דת ומופת המקובלים על הצדדים לפשר ביניהם, אבל בסוף זה הסתיים בהריגתו של חוניו. עד כדי כך הם היו בצורים בעמדותיהם, שאפילו יהודי הנחשב למקובל על שני הצדדים חוסל".
האם זה גם המצב שלנו כעם כיום?
"אני לא יודע, זה כבר עניין של פרשנות. חלק מהמאבקים המשתוללים בינינו יסודם במאבק בין האליטה השלטת לבין קבוצות אחרות. המאבקים הם על מעמד וכוח, אבל גם על זהות, תרבות, לאומיות ומורשת יהודית, ולא רק על דת נטו. פלג אחד, בעל עוצמה והשפעה, מגדיר את עצמו כיותר אוניברסלי ומערבי מאשר יהודי במובן הצר והתרבותי של המילה. תכנים ציוניים ויהודיים, שפעם היו נכסי צאן ברזל דווקא של המגזר החילוני, כבר לא מדברים אליהם. הקבוצה השנייה, וכל המחקרים מראים זאת, מורכבת מרוב הולך ומתעצם שהוא יותר לאומי, יותר אתני, יותר מכבד ומקיים מסורת, ולפי דו"ח גוטמן (מדד הישראליות) האחרון, מאמין באלוהים. בשנות ה-50 הציבור החילוני היה מאוחד בדעה אחת עם דוד בן גוריון שהדתיים ייעלמו או שהם יהוו סוג של מוזיאון. כיום כבר ברור שההיפך קורה. לדאבוני, מופצת תעמולה אנטי-יהודית המבוססת על חוסר ידע משווע, וזה רק מסעיר את הרוחות ומלבה את היצרים.
"מאידך גיסא, חלק ניכר של האחריות למצב תלוי במנהיגים החרדים והדתיים. על צווארם תלוי הקולר, כמו שחז"ל היו אומרים. ההנהגה הזאת, גם הפוליטיקאים וגם הרבנים, ברובם אינם יודעים איך להתמודד עם העולם הרחב עבור אנשיהם, וגם אינם יודעים לתקשר עם הישראלי המצוי. רובם אינם יודעים לתרגם או לבטא ערכים דתיים באופן שיהיה מובן לצד השני. נוצרה פה שיחת חירשים תרבותית שרק מלבה את האש. צריך להסתכל אחורה, להפנים את הלקחים ולמנוע את האסון האפשרי. נראה שבימי מלחמה אנחנו יותר מאוחדים ממה שנראה, אבל תמרורי האזהרה כבר קיימים. חז"ל, אני מאמין, היו חותמים לגמרי על מה שאמר ההוגה הספרדי ג'ורג' סנטיאנה: 'מי שאינם יכולים לזכור את העבר, מועדים לחזור עליו".
אז עד כמה אנחנו קרובים להתפרקות? ד"ר רועי צזנה מדגיש כי בעתיד הקרוב, מדינות הלאום ימשיכו להיות צורת השלטון הנפוצה והחזקה ביותר. "הסיבה היא שלמרות טכנולוגיית האינטרנט, שהייתה אמורה להביא לאיחוד של כל בני האדם בלי קשר לגבולות מדיניים, המדינות עדיין שולטות ברשתות שבשטחיהן", הוא מבהיר ומוסיף: "רשת האינטרנט מחייבת תשתית פיזית שממוקמת בשטח המדינה, ולכן היא כפופה לחוקים המקומיים. אם מדינה מסוימת לא רוצה שגוגל או פייסבוק, למשל, יספקו שירותים בשטחה, אז הן לא יעשו זאת. המשמעות היא שאין כיום תחליף למדינות הלאום - והן רק הולכות ומתחזקות בזכות טכנולוגיות הניטור המתקדמות שהן מאמצות, שמאפשרות להן להתמודד עם כל איום מבפנים במהירות וביעילות. טרוריסטים מתקשים הרבה יותר כיום להוציא לפועל פיגועי טרור שיערערו על הסטטוס קוו של המדינות. נהיה קשה יותר להחליף ראשי ממשלה או נשיאים אפילו במדינות דמוקרטיות, עקב יכולתם להכווין טוב יותר את הלך המחשבה הציבורי באמצעות שימוש מתוחכם יותר ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות".
מצד שני, צזנה טוען כי ייתכן שבעתיד הרחוק יותר כללי המשחק ישתנו. "בעוד פחות מחמש שנים נתחיל לקבל אינטרנט לווייני במהירויות גבוהות, דבר שעשוי לעקוף את הצורך בתשתיות אינטרנט שבשליטת המדינה. אם זה יקרה, ישויות חדשות-ישנות יקבלו את הכוח: הסוחרים, או במונחים של היום חברות האינטרנט הגדולות - גוגל, פייסבוק ודומותיהן. פייסבוק נמצאת כבר עכשיו בדרכה להפוך לאימפריה חובקת עולם, עם יותר מ- 2.5 מיליארד משתמשים. מהרגע שהאינטרנט יצא משליטת המדינות, בהחלט ייתכן שפייסבוק תוכל לספק שירותים ברמה מדינית כמו בנקאות, ביטוח, רפואה מרחוק, שמירת מסמכים ואפילו חינוך. כך היא עשויה להפוך לאימפריה אמיתית, שהחברות בה תהיה חשובה לא פחות מאזרחות לאומית כיום".
האם תוכל להצביע על חברות שנמצאות כעת בתהליך של התפוררות?
"רק צריך להעיף מבט בארה"ב. הלכידות החברתית שם הולכת לכל הרוחות בגלל כמה גורמים. אי-השוויון החברתי מנקר את העין בזמן שרבים במדינה מתקשים לגמור את החודש בכבוד. למעשה, ארה"ב היא המדינה המתקדמת היחידה בעולם שבה תוחלת החיים של גברים לבנים יורדת בשלוש השנים האחרונות בעקביות. ההבדל בין תוחלת החיים של האחוזון העליון והאחוזון התחתון בארה"ב מגיע ל-14 שנים, ושיעור ההתאבדויות זינק כמעט פי 1.5. אנשים מיואשים מהמצב הכלכלי ומהאפשרויות שלהם לעתיד. השמאל והימין כבר לא מדברים זה עם זה, ונסחפים כל אחד לכיוונים קיצוניים מנוגדים: השמאל דואג למיעוטים שמוגדרים בעיקר לפי צבע - והימין מנסה לקדם אידיאולוגיה דתית, שמרנית ושונאת זרים".
האם לטכנולוגיה, שאתה מרבה לעסוק בה, יש תפקיד בהתפוררות חברתית או דווקא בחיזוק שלה?
"זו שאלה קשה. אנחנו מגלים שלאינטרנט המערבי החופשי (יחסית) יש הכוח לקדם התפוררות של הסולידריות החברתית, מכיוון שאנשים נכנסים לקבוצות המסוגרות שלהם, ושם הם עוברים הקצנה בדעותיהם. בעצם, האינטרנט המערבי גורם לאנשים להרגיש שהם פחות מחוברים לשאר האזרחים במדינה שלהם שאינם שותפים במאה אחוזים לדעותיהם. את התוצאה אנחנו יכולים לראות, שוב, בארה"ב, שם השמאל קובע איך מותר ואסור לדבר ברשתות החברתיות, וכל סטייה מביאה מיד להוקעה חברתית קשה. מצד שני, הימין בארה"ב תחת טראמפ מתעלה על השמאל בכמה סדרי גודל בהבנה שלו ברשתות החברתיות. כך קבוצות ימין קיצוניות מסוגלות למשוך אליהן אנשים עם תיאוריות קונספירציה הזויות, או באמצעות פרסומות מותאמות אישית במימון הקמפיין של טראמפ. התוצאה של כל זה היא התפוררות של הלכידות החברתית, כי כל צד מרגיש שאין מה לדבר בכלל עם הצד השני. הם הפכו, למעשה, לשני עמים נפרדים, שרק במקרה חיים יחד על אותה פיסת קרקע ובאותו בניין.
"מצד שני, הטכנולוגיה יכולה דווקא לחזק את הסולידריות החברתית בדרכים חיוביות ושליליות. בין הדרכים החיוביות יותר אפשר למנות רשתות חברתיות קטנות, מהסוג שמאחד כיום שכונות קטנות, שמאפשרות לאנשים להרגיש מחוברים יותר לשכנים שלהם ולמצוא את המשותף להם במקום להתמקד בשונה ובשלילי. מהבחינה השלילית, סין משתמשת בטכנולוגיית האינטרנט עם טוויסט - הרשת נמצאת בשליטה מוחלטת של הממשלה. היא יכולה לפקח על כל האזרחים דרך האינטרנט, ויכולה אפילו למנוע מהם להשתמש במילים מסוימות או להזכיר אירועים מסוימים. זה דבר נורא עבור הרצון החופשי ויכולת ההגשמה העצמית של האזרחים בסין, אבל קרוב לוודאי שהאסטרטגיה הזו מובילה לחיזוק של הסולידריות החברתית, פשוט מכיוון שהאזרחים אינם יכולים לבחור בשום צורת שלטון או מחשבה אחרת".
נתעלם לרגע מארצות הברית או מסין ונתמקד בישראל, במה שקורה כרגע ברחובות. האם יש סיכוי שמשבר הקורונה יפורר אותנו ברמה כזאת שפשוט לא נשרוד כיחידה שלטונית אחת? צזנה בהחלט מודאג: "אנו מאבדים את הלכידות החברתית שלנו. אם המגמה הזו תימשך, הרי שפשוט לא תהיה כאן מדינה מאוחדת בעוד כמה עשורים – ואולי הרבה לפני כן. החילונים לא מרגישים שהם צריכים את הדתיים ואת החרדים - ושני המגזרים האלו שותפים להרגשה הזו כלפי האחרים. קיימת שנאה עצומה בחלק מהמגזרים כנגד הציבור הערבי, למרות שהמפלגה שמייצגת אותו היא השלישית בגודלה בכנסת. ברגע שאנשים לא מעוניינים לתמוך זה בזה, לשתף פעולה זה עם זה, לשלם מיסים כדי לרומם ולקדם את כולם או אפילו ללכת לצבא כדי להגן על המשפחות של אחרים, אין סיבה יותר להמשיך לקיים מדינה.
"זה לא אומר שהמדינה תיפול מיד, כמובן", הוא ממהר לציין, "אבל אנחנו נהיה הרבה יותר רגישים למשברים כמו הקורונה או למלחמות שיאיימו על קיומנו, ונתקשה יותר להניע לפעולה משותפת של הציבור. אנשים יתרכזו במה שטוב להם, למשל להגר למדינות אחרות במקום לקדם את טובת המדינה והציבור".
צזנה ממשיך: "אין לי ספק שכדי שמדינת ישראל תשרוד, אנחנו צריכים להתחיל לרפא את הקרעים המדממים שבין המגזרים. לקרוא לכבוד הדדי. לא להסכמה, אבל לפחות לכבד את זכותם של המגזרים אחרים להתקיים בצורה מסוימת שאינה פוגעת בשאר המגזרים. האם נעבור תהליך כזה של החלמה וריפוי? לצערי, אני לא רואה מנהיג באופק שמסוגל להוביל תהליך שכזה, אבל הפתעות תמיד יכולות לקרות.
"החשש השני שלי הוא שנאבד את הצביון הדמוקרטי שלנו, בעקבות עלייתם של מנהיגים שלוקחים לידיהם יותר ויותר סמכויות ומצמצמים את היכולת להפריד בין הרשויות. הבעיה היא שמדינות שאינן דמוקרטיות נוהגות לקחת יותר סיכונים על עצמן ולפעול ממניעים פחות רציונליים, כמו למשל הכבוד של המנהיג העליון או הפרשנות האישית שלו לחוקי הדת. התנהלות שכזו במזרח התיכון, כשאנו מוקפים במדינות עוינות יותר או פחות, יכולה בקלות להוביל לטעויות קטלניות ברמה המדינית. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על מדינות דמוקרטיות, אבל לפחות הן מתנהלות יותר לאט, יותר בזהירות ונזהרות יותר מלטלטל את הספינה כדי שלא לעצבן את האזרחים, שהם בסופו של דבר הכוח שבוחר את הממשלה הבאה. ברגע שהאזרחים מאבדים את הכוח הזה, ממשלות נוטות לפעול הרבה יותר בפזיזות ובנחרצות, וזה כאמור עלול להוביל לאסון במזרח התיכון".