משבר הקורונה יצר מציאות חדשה שבה רבים מהמועסקים במשק עברו לעבוד מהבית, בין אם ימים בודדים בשבוע ובין אם באופן כמעט קבוע. שיטת העבודה מרחוק טומנת בחובה סוגיות רבות וגם יתרונות כלכליים, חברתיים ואישיים - אבל האם היא יכולה להשפיע על הגודש בכבישים ועל מדיניות התחבורה בישראל?
עוד כתבות למנויים:
קחו לדוגמה את עדי פרזס, המתגוררת בשכונת הדר בחיפה. עד לפרוץ המגפה היא עבדה במתחם ההיי-טק שבמבואות הדרומיים של העיר. כיום היא עובדת כמעט בלעדית מהבית, למעט במקרים חריגים. "בשגרה נסעתי עם הרכב לעבודה - זה לקח לי 25 דקות לעומת שעה בתחבורה הציבורית. מאז שעברתי לעבודה מהבית אני לא מזיזה את הרכב וחוסכת זמן רב של חיפוש חניה. אני מבלה בזכות זה הרבה יותר שעות עם המשפחה", היא מספרת.
3 צפייה בגלריה
עומס עומסים פקק פקקים נתיבי איילון עבודות תשתית כביש כבישים חסימה של נתיב
(צילום: שמוליק דודפור)
אורן, גם כן מחיפה, עובד שלושה ימים בשבוע מהמשרד בעכו - ויומיים מהבית. בדומה לעדי, גם הוא לא מזיז את הרכב בימי העבודה מהבית. "במקום להמשיך עם הרכב מהעבודה לסופרמרקט גדול, אני קונה אצל הירקן והמכולת השכונתיים", הוא מספר ומוסיף, "קיבלתי שיעור בכך שאפשר להיות פחות תלותי ברכב ולחסוך בדלק יקר ומזהם". מורן מרמת גן, לעומתם, מספרת על חוויה מעט שונה. אומנם 70% מהפגישות שלה עברו לזום, אבל הפגישות שכן מתקיימות רחוקות יותר מבעבר, ומצריכות ממנה נסיעות ארוכות יותר.
מעבר למקרים הפרטניים, מעניין יותר לראות מה אומרים המחקרים שבוחנים את תופעת העבודה מהבית זה שנים. "בבריטניה מבוצע זה שנים ארוכות סקר שבוחן את הרגלי הנסיעה בממלכה. הממצאים שלו מראים שכשאנשים עוברים לעבוד מהבית, הם לא בהכרח מצמצמים את הנסיעות שלהם, לרבות הזמן והמרחק שלהם. כלומר, ההנחה שעבודה מהבית תצמצם את הגודש לא מגובה בנתונים חד-משמעיים, ולעיתים הנתונים הם אפילו הפוכים", אומר פרופ' אראל אבינרי, ראש המסלול לתואר שני בהנדסה וניהול מערכות תשתית במכללת אפקה להנדסה בתל אביב. פרופ' אבינרי מסביר זאת באמצעות כמה גורמים: "הסבר אחד מגיע מכיוונן של נסיעות משורשרות - אלו הן פעולות שמבוצעות על הדרך לעבודה או ממנה, כמו להקפיץ את הילד לבית הספר או לעשות קניות בדרך חזרה. הנסיעות האלו לא הולכות להיעלם לשום מקום. כך גם מסחר ובילוי, משום שאלו נמצאים במטרופולינים ומי שגר רחוק יותר לא יכול לבצע פעולות כאלו ברגל". לדבריו של פרופ' אבינרי, "עבודה מרחוק מובילה פעמים רבות להעתקת המגורים למקומות מרוחקים יותר, שמחייבים תלות ברכב פרטי ונסיעות מרובות בעבור העובד וכל בני משפחתו".
הסבר נוסף שאבינרי מציין מגיע מתופעה מעניינת שעולה מהמחקרים. בחינה של התנהגות אנשים בכבישים לאורך שנים לימדה כי גם כשנסיבות החיים משתנות, אדם ממוצע ממשיך לנסוע שעה וחצי ביום. "גם אם יאפשרו עבודה מרחוק, יש צורך בסיסי לכל אדם להתנייד, כמו אריה בכלוב. התנסינו בזה הרי בקורונה, אם נעבוד כל היום מהבית, זה לא אומר שלא ניסע לצרכים אחרים", הוא מסביר.
עברנו לעבוד מהבית, אז למה הפקקים עדיין כאן?
לדברי אבינרי, "אם בודקים עבודה מהבית בישראל לעומת העומס, מדובר במספרים קטנים, ולכן גם השפעתם על הגודש בכבישים היא מזערית. לראיה, למרות ההגבלות ומספר המובטלים הגבוה, העומסים בכבישים עדיין עצומים, ועל כל אלו יש להוסיף את הגידול הטבעי באוכלוסייה ובמספר כלי הרכב, כך שגם אם יש איזושהי השפעה מזערית, היא תתקזז מהר מאוד. אין פתרון קסם לבעיות התחבורה, אבל יש פתרונות מוכחים לשיפור ההתניידות, כמו שיפור התחבורה הציבורית או הפיכת המרחב העירוני למוטה הליכה רגלית ורוכבים, ואת אלו חייבים לעשות".
למרות טענותיו של פרופ' אבינרי, המטיל ספק בהפחתת הגודש בכבישים בעזרת העבודה מרחוק, שמרית נוטמן, מנכ"לית 15 דקות, ארגון צרכני התחבורה הציבורית, דווקא קוראת להמשיך ולדחוף למודל העבודה מהבית: "בתקופת הקורונה המתארכת, עבודה מהבית יכולה לסייע בהפחתת העומסים על הכבישים וביצירת תחליף להתניידות בזמן שהתחבורה הציבורית פועלת תחת מגבלות. אנחנו קוראים לממשלה ולמעסיקים להאזין לקריאתם של העובדות והעובדים ולנצל את ההזדמנות המשברית הזו ליצירת פתרון שבו כולם יוצאים מורווחים. לצד ההחלטה לעבור לעבודה מהבית, חייב להתבצע תהליך מקביל של לימוד והעמקה בשיטות העבודה המיטביות, על מנת להבטיח שהפתרון הזה ישרת את החברות לאורך זמן".
רן ברודר, מ"מ מנכ"ל פיוצ'ר מוביליטי, חברה לתועלת הציבור הפועלת להטמעת תחבורה ציבורית חכמה בארץ, מצטרף לעמדתה של נוטמן: "עבודה מרחוק צריכה להיות מושתת על מדיניות נכונה ולא על שליפה מהמותן. לא מדובר על עבודה מרחוק בכל ימות השבוע כמו שנעשה בתקופת הסגר, אלא על מדיניות היברידית שמאפשרת גם עבודה מהבית וגם עבודה מהמשרד. על אף שהתרשמנו לטובה מכך שמעסיקים רבים הצליחו לשמר פעילות במהלך תקופת הקורונה, ראינו שברגע שהסגר הוקל, הפקקים חזרו מיידית ואף החריפו. במגזר הציבורי נעשים מאמצים בכיוון, אך המגמה צריכה להיות אפשור מקסימלי שכן מדובר בחיסכון אדיר. עבודה מהבית היא אתגר ניהולי, מערכתי וטכנולוגי, ולישראל יש הזדמנות להפוך למובילה בהטמעת פתרונות"
אז מה נעשה בישראל, והאם יש סיכוי שהגודש יירד? מסקירה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה שפורסמה השנה עולה כי במדינות המערב עבודה מהבית מוסדרת כבר שני עשורים, וארגוני הגג של המעסיקים והעובדים באיחוד האירופי הגיעו להסכם מסגרת בעניין. בהולנד ובפינלנד שיעור המועסקים מהבית עומד על 14% ו-13.3% בהתאמה, ובפורטוגל מיושמת מדיניות בשם smart working, המאפשרת לעובד לבצע את ארגון המטלות בעצמו ולהגדיר היכן, מתי וכיצד הן יתבצעו. מדיניות זו הובילה לשיעור מועסקים מהבית של 6%. בארה"ב החוק הפדרלי מחייב את הסוכנויות הממשלתיות לקדם תוכנית לעבודה מרחוק, ובשנת 2016 שיעור העובדים מרחוק, לפחות בחלק מהזמן, הגיע במגזר הציבורי ל-22%.
בישראל, נתוני הלמ"ס משנת 2016 הצביעו על שיעור ארצי של 3.4% העובדים מהבית. בסקירה צוין כי במסגרת ניסוי "דרך ערך" של נתיבי איילון ומשרד האוצר, שנערך לאחרונה, נמצא כי שיעור העובדים מהבית הוא 3% בנוסף על 3% שהבית הוא מקום עבודתם. רוב העובדים מהבית מתגוררים בערים הגדולות, וענף ההיי-טק הוא המוביל בעבודה מהבית. לעומת העלייה (המתונה) במגזר הפרטי, במגזר הציבורי הסכמי השכר לא מאפשרים עבודה מהבית באופן גורף, לצד תרבות ארגונית והיכולת להגמיש תנאי העסקה.
בתקופת הקורונה נכפה על משרדי הממשלה לקצץ בכוח האדם שעובד מהמשרדים, וקבינט הקורונה הנחה את משרד האוצר ואת נציבות שירות המדינה להכין מתווה לעבודה מהבית, כך שכיום נמצאים כ-60% מהעובדים במקום העבודה בכל רגע נתון לעומת 40% שנמצאים בבית. במשרדי הממשלה קידמו מהלכים לעבודה מהבית עוד לפני הקורונה, אך גם שם לא משוכנעים שמהלכים אלו יתרמו להורדת הגודש בכבישים, אלא מסתפקים ביתרונות הרבים האחרים שבשיטה. למרות העבודה המרובה יחסית מהבית כעת בתקופת הקורונה, שמטרתה מניעת התקהלות, במגזר הציבורי תתאפשר בזמני שגרה עבודה של יום או יומיים בשבוע מהבית לכל היותר.
בדו"ח הוצאות השכר במגזר הציבורי משנת 2017 מופו הרגלי הנסיעה של עובדי המגזר הציבורי, ומהם עלה כי רק 38% מהעובדים גרים בעיר שהם עובדים בה. בסעיף הזה ישנו הבדל משמעותי בין הפריפריה למרכז - 17% מהעובדים בתל אביב גרים בה, לעומת 60% באשקלון. עובדי המדינה נוסעים בממוצע 24 קילומטרים לעבודה, וממוצע זמן הנסיעה ברכב פרטי הוא 35 דקות לעומת 51 דקות בתחבורה הציבורית. הפקקים בתל אביב מאריכים את זמן הנסיעה ב-72%, לעומת 27% בירושלים. עוד הוכח שזמן הנסיעה של גברים ארוך יותר משל נשים - ויותר נשים גרות באותה העיר שבה הן עובדות מאשר גברים. "ייתכן שעובדה זו נובעת מכך שבמרבית משקי הבית קיימת מוסכמה שלפיה הנשים נמצאות יותר עם הילדים בשעות אחר הצהריים", נכתב בדו"ח. לאור הנתונים האלו, ברור שעבודה מהבית תוכל להיטיב עם עובדים הגרים בפריפריה ועם עובדות - ותוכל לצמצם את זמני הנסיעה של מרבית עובדי המדינה - אולם לנוכח עמדתם של מומחים, לא ברור אם התוכנית שמובילה המדינה, שבמסגרתה כאמור יאושר לעובדים (ששיעורם עדיין לא ידוע) לעבוד יום או יומיים מהבית, תביא להשפעה מאקרו-תחבורתית ותוריד את העומס בכבישים.
3 צפייה בגלריה
קו מטרו נתע נת"ע רכבת קלה תחבורה ציבורית הבימה תל אביב
(צילום: אדר׳ טל אייל ושרון שפירא עריכה גרפית: שירה שטינברג)
במחקר התועלות הכלכליות של הקמת מערכת המטרו שנכתב על ידי צוות מחקר בהשתתפות ד"ר ניר שרב, פרופ' יורם שפטן, ד"ר יואב לרמן, אדריכל יונתן לבנדיגר, ליאור שטיינברג וחוקרים נוספים, שפורסם בחודש שעבר נכתב כי "בשלב זה לא ניתן להעריך כיצד תשפיע מגפת הקורונה על הרגלי עבודה מהבית. עם זאת ניתן לציין כי אפשרויות עבודה מרחוק קיימות כבר לא מעט שנים" וכך ציינו החוקרים כי בישראל 4.1% מהעובדים בשנת 2018 עבדו מהבית ברוב ימות השבוע ואף אם מספר זה היה מכפיל את עצמו פי 10 כך ש-50% מהעובדים היו עובדים מהבית, הרי שעל סמך מחקר קודם שנעשה בשיקגו ההשפעה על כמות הנסיעות והפחתת הגודש מוגבלת והיא מוערכת באחוזים בודדים (1-2 אחוזים). "גם בשעות הבוקר העמוסות, רק חלק מהנסיעות נעשות לעבודה, לא כל העובדים מנצלים את האופציה לעבודה מרחוק בכל ימות השבוע, וכשהם אינם נוסעים לעבודה הם מבצעים נסיעות אחרות", ניסו להסביר החוקרים הישראלים.
ניצן יוצר, יו"ר הוועד המנהל של אגודת איל"ת - האגודה הישראלית למחקר תחבורה - מסביר כי לעבודה מהבית אין שום משמעות כשהיא נעשית במספרים קטנים, כמו בישראל: "אם עוברים ליום עבודה מהבית בשבוע זה צ'ופר לעובדים, אבל זה לא משנה סדרי עולם. כדי לקבל עולם אחר צריך שהעבודה תהיה רוב הזמן מהבית. אם אין יתרון מובהק להתנהלות פנים אל פנים, אז ברירת המחדל צריכה להיות עבודה מרחוק".
יוצר מפנה זרקור אל המדינה: "הפירמות עושות את החשבון שלהן כמעסיק ובוחרות את מה שהן בוחרות. כמה מהחברות הגדולות והמתוחכמות מחוץ לישראל הודיעו על מעבר לעבודה מהבית, כמו טוויטר למשל. הבעיה היא שהמדינה מתנהגת כמו פירמה, ובוחנת את העניין כמעסיקה, אבל למדינה יש תפקיד יותר חשוב מלהסתכל על העניין כיחסי עבודה ושיפור תנאים - לראות את התמונה הרחבה, שהיא מצב התחבורה, משבר האקלים, הנחיתות של תושבי הפריפריה שאין להם הזדמנות כמו לאנשי המרכז. ההסתכלות החברתית על העניין הזה צריכה להיות הרבה יותר גדולה, יש כאן פוטנציאל שמתפקשש.
"מסיבות של היעדר קיבולת בתחבורה הציבורית ובכבישים לתוך המטרופולין, רוצים להקים מערכת מטרו, וזו המשמעות של לא לעבור להתנהלות מרחוק - השקעות עתק בתשתיות התחבורה, בזבוז ענק של זמן של אנשים שעומדים בפקקים, משבר אקלים שנהפך גרוע יותר, נחיתות לפריפריה ומעט הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, ואלו דברים חשובים. הקורונה לימדה שניתן להתנהל מרחוק, הנחנו שאין לבעיות האלו פתרון אבל נראה שזה לא נכון. זו הזדמנות של פעם בדור", מסכם יוצר.
