ג'נטלמנים אמיתיים

בואו תכירו את תושבי העיירה הבריטית רויסטון ואסי: נהג מונית טרנסקסואל, וטרינר שהורג כל בעל חיים שבטיפולו, אדם אובססיבי שעוסק בגידול קרפדות ובעלי חנות מקומית המפחדים מזרים. חכו רגע עם הטלפון למשרד הנסיעות - רויסטון ואסי היא עיירה דמיונית שקיימת רק בסדרה "ליגה של גברים" (League of Gentlemen), המשודרת בערוץ BBC Prime. סטיב פמברטון, ריס שירסמית ומארק גאטיס הם שלושת שחקני הסדרה והם מגלמים למעלה משישים דמויות של תושבי העיירה. השלושה גם כותבים את התכנית ביחד עם ג'רמי דייסון, שמגיח לעיתים לרגעים קצרים.

"ליגה של גברים" היא קומדיה שחורה ומקברית, מצליחה מאד בבריטניה. הסדרה זכתה במספר פרסים, ביניהם פרס האקדמיה הבריטית (המקביל ל"אמי" בארה"ב). הסדרה אינה עושה שימוש בעלילה שגרתית - בכל פרק מוצגות דמויות חדשות שסיפורן מצטלב עם הדמויות המוכרות לצופה מן הפרקים הקודמים. אט אט, הצופה המתמיד מחבר בראשו את הדמויות לכדי פאזל המתאר את העיירה בשלמותה. מאד מצחיק לצפות, הרבה פחות משעשע לגור שם.

ארבעת חברי הצוות עשו מסלול מעניין למדי מאז נפגשו באקדמיה ועד להצלחת הסדרה פרי עטם, ובכיכובם. הם התחילו לכתוב חומר להופעה על במה והציגו בפסטיבל אדינבורו. המופע שלהם זכה בפרס הראשון ואנשי ה-BBC שצפו בהם, נתנו להם תכנית רדיו. כשתכנית הרדיו הוכתרה כהצלחה - החברים שודרגו לטלוויזיה.

- ג'רמי דייסון, היכן גובשה הקבוצה?

"כולנו למדנו באותו קמפוס - אני למדתי פילוסופיה והם למדו משחק. אבל לקח הרבה זמן עד הגיבוש - רק חמש או שש שנים אחרי שסיימנו קולג' התחלנו לעבוד ביחד כקבוצה, וזה מה שעשה את ההבדל. התחלנו בתיאטרון קטן בלונדון וזה היה טוב. לקחנו את התכנית לפסטיבל אדינבורו, שיש בו הרבה קומדיות, ושם הבחינו בנו אנשי ה-BBC, שהציעו לנו לעשות תכנית רדיו עם אפשרות להתקבל לטלוויזיה, אם זה יעבוד. ברדיו חשבנו על הרעיון לשים את כל הדמויות בעיר ולהפוך את זה לאופרת סבון – זו הייתה פריצת הדרך. עד אז, החומר היה מערכוני דמויות על במה".

- עוד בימי הקולג', מה חיבר את הקבוצה?

"כולנו אהבנו את אותן תכניות טלוויזיה: קומדיות בריטיות שונות ובעיקר מונטי פייטון, ויקטוריה ווד ועוד. התכניות הללו היו בעיקר תכניות שהתבססו על דמויות. חלקנו גם אהבה לסרטי אימה. כולנו ראינו את אותם סרטי אימה כשהיינו קטנים: "מגרש השדים" וסרטי אימה בריטים משנות החמישים".

- שלושה שחקנים מגלמים שישים דמויות. למה?

"זה לא היה מתוכנן. זה היה אורגני, כי הם עשו את זה על הבמה. אחת הסיבות שהתחלנו עם המופע הייתה בגלל שהם שחקנים שלא הועסקו הרבה. חבריי עושים עבודה מצוינת - פעמים רבות לא ניתן לדעת מי משחק את מי. חוץ מזה, רצינו להישאר יחידה עצמאית, ללא גורמים חיצוניים. אני לא משחק כי אני ביישן".

- מהו המינון בין דמויות פרי דמיונכם לדמויות שנשאבו מהחיים?

"בערך שבעים אחוז מהדמויות הן בעלות אחיזה בחיים האמיתיים – אנשים שהכרנו, שראינו בסרטים דוקומנטרים או שקראנו עליהם. אחר כך, הם כמובן עוברים תהליך של עיבוד והקצנה. צמד מוכרי החנות, לדוגמא, מבוסס על מקרה אמיתי. עשינו מופע בברייטון ובמהלך טיול שעשינו, נכנסנו לחנות של מזכרות, קונכיות ים וכו'. היתה שם אישה מבוגרת שנבהלה מכך שבחורים צעירים נכנסו לחנות והיא מיד אמרה 'בעלי למעלה'. אנחנו די נעלבנו שהיא פחדה מפנינו שאנחנו מנומסים ובעלי מידות טובות. אגב, לא היה לה אף של חזיר".

- בלי עלילה, עיקר הנטל נופל על הדמויות. איך אפיינתם אותן?

"צריך לפתח אינסטינקט למה שהדמות רוצה. התחלנו על במה ולא היה כסף הופענו בפאב לפני חמישים איש עם טוקסידו, פאות ומשקפיים. ההבדל, לכן, היה חייב להיות בכתיבה ולומדים את זה תוך כדי עשייה. לי בהתחלה לא היה מושג איך עושים את זה".

- חלק גדול מדמויות הסדרה מתאפיינות ב"אף חזיר". מה מקורו?

"לפני שעלינו על הבמה עשינו סרטי אימה ביתיים, מצולמים בוידאו. סטיבן שיחק דמות שהדבקנו לה את האף עם סלוטייפ וזה היה מאד מצחיק. שנתיים אחר כך השתמשנו בזה שוב וזה היה מצחיק מאד, אמרנו לעצמנו שצריך לזכור את זה. בטלוויזיה, כמובן, אנחנו משתמשים באמצעים מתוחכמים יותר מסלוטייפ".

- כיצד טוויתם את המערכונים הבודדים לסדרה?

"זו הייתה הרבה עבודה. אם היינו יודעים שזה יהיה כל כך קשה, לא היינו מתחילים עם זה. היה לנו הרבה מאד חומר. הוספנו חומר וכתבנו מחדש, הוספנו חומר וכתבנו מחדש. התסריט שוכתב הרבה מאד פעמים. זה היה מבצע לוגיסטי מסובך, אבל איכשהו זה הצליח".

- המערכונים בסדר בלתי קשורים והסדרה נטולת "עלילת על". זו היתה כוונתכם?

"זה היה מכוון במידה מסוימת. חלק מזה היה פרגמטי כי יש את הדמויות והמערכונים הקיימים ששימשו בסיס לעשיית התכנית. סיבה אחרת הייתה כדי לתפוס את הקהל. רצינו שהקהל ימשיך לצפות בתכנית משבוע לשבוע ולכן המצאנו את הפורמט כדרך ללכוד את הקהל, לעניין אותו מספיק כדי שיצפה בשבוע הבא".

- ארבעה אנשים יוצרים תכנית אחת. מהי הדינמיקה הקבוצתית שלכם?

"אנחנו דמוקרטים בצורה יוצאת דופן. כשהתחלנו והיינו צריכים לבחור באילו מערכונים נשתמש עשינו הצבעה חשאית, וכך, איש לא נפגע. הרגישות הזאת שיש בינינו השאירה אותנו ביחד. אם מישהו לא אוהב משהו אנו נתווכח על כך עד שנגיע להחלטה. לאנשים יש סגנונות שונים, אבל לאף אחד אין את המילה האחרונה".

- זה לא מעייף לכתוב סדרה קומית? הכתיבה לא הופכת למטרד?

"לא. עשיתי כמה עבודות איומות בזמני ובכל בוקר שאני קם אני מנשק את השמיים ומהלל את האל שהרשה לי לעשות את זה. בקרוב נתחיל לעבוד על העונה השלישית ואני מצפה לכך. יש בנו את הרעב לעשות את זה. אנחנו עדיין נהנים אחד מחברתו של האחר, ועוד לא הגענו לשלב שזה הופך להיות קשה".

- אתם מושפעים גם מתוכניות אמריקאיות?

"אנחנו מאוד אוהבים את 'המופע של לארי סאנדרס' ואת 'סיינפלד'. למרות ההיסטריה סביב סיינפלד בעולם, בבריטניה הוא נחשב לתכנית קאלט שלא הרבה אנשים רואים".

- מה לגבי טווין פיקס?

"בימים הראשונים השתמשנו בה כשניסינו להמציא מודל איך לבנות עיירה מוזרה".

- מה התכניות לעתיד?

"מלבד העונה השלישית, חשבנו לעשות סרט. בחודשים האחרונים קיבלנו פניות מגורמים רבים שהציעו לנו לעשות סרט אבל אנחנו רוצים לחכות לזמן הנכון. עד שיצוץ רעיון שיהיה ראוי לספר בסרט. בינתיים, אני מעסיק את עצמי בכתיבת רומן".

"ליגה של גברים" משודרת בערוץ BBC Prime בימי שבת (22:00) ובימי שלישי (23:00).