בזמן שבישראל מתרגשים מההסכם המתגבש עם איחוד האמירויות ומהטיסה ההיסטורית שנחתה היום (ב') באבו דאבי, באמירויות מתעסקים כמעט אך ורק בנושא אחד – הקורונה. התושבים חובשים מסכות כל הזמן והרשויות נוקטות בצעדים מיוחדים ומחמירים.
עד כה אובחנו כמעט 70 אלף בני אדם באיחוד האמירויות עם נגיף הקורונה, 382 מהם מתו ו-60,600 החלימו. הנהלים המחמירים והאגרסיביים נתנו את אותותיהם, אחר שמספר החולים הפעילים צנח בתחילת החודש, אך בשבוע שעבר הוא טיפס שוב.
בין האמצעים שנקטו במדינה – מחסומים עם בדיקות במעבר בין האמירויות, התחייבות לשהות פרקי זמן מסוימים באזורים מוגבלים ואפילו שעון עם מעקב באמצעות GPS. הנהלים עצמם משתנים לעתים באופן יומי, ויש מעט מאוד גמישות בנושא מצד פקידים וגורמים רשמיים.
התיירים שמגיעים לאמירויות יכולים לחוש במידת הרצינות לפי כמות הטפסים הרבה שצריך למלא לפני העלייה למטוס, לפני הנחיתה ובשדה התעופה. בטפסים ממלאים את כל הפרטים האישיים, כולל כתובת מייל והיכן תשהה במדינה, בנוסף לשאלות רפואיות.
הכניסה למדינה מתאפשרת רק לאחר הצגת בדיקת קורונה שלילית, ולפעמים הפקידים באמירויות מבקשים להציג את פרטי הביטוח הרפואי של התיירים הנכנסים.
החוויה האישית שלי יכולה לספר את הסיפור כולו. לאחר הנחיתה בדובאי תכננתי להמשיך לאבו דאבי כדי לסקר את ההיערכות להגעת המשלחת הישראלית, יום לפני הנחיתה ההיסטורית.
אבו דאבי, האמירות החזקה והגדולה ביותר מבין שבע האמירויות, הכריזה מלחמה רצינית על הנגיף. מחסומים מוצבים בכל הכניסות לאמירות ובהם מתבקשים העוברים, כולל תיירים, להראות תוצאות של בדיקת קורונה או לעבור אחת כזו.
כל הניסיונות להציג את תוצאות הבדיקה השלילית שלי מישראל לא צלחו, ובפניי עמדו שתי אפשרויות – לחזור לדובאי, או להיכנס לאבו דאבי עם שעון מעקב GPS והתחייבות לא לצאת מחדר המלון עד להגעת תוצאות בדיקת הקורונה והתחייבות לא לעזוב את האמירות במשך שבועיים.
מדובר בנוהל חדש שנכנס לתוקף בסוף השבוע שעבר ועורר תדהמה בקרב תיירים רבים שהגיעו לאמירות.
בסופו של דבר סירבתי להצמדת השעון והחלטתי לחזור לדובאי. אל אבו דאבי הגעתי יממה לאחר מכן.