מאז פרוץ מגפת הקורונה ממשיך מספר הנפטרים מסיבוכי המחלה להאמיר, ולפי הנתונים מהבוקר, הגיע ל-2,209. בני משפחותיהם של הנפטרים מספרים עליהם ומתארים את הרגעים האחרונים שבהם חלקם זכו להיפרד מיקיריהם עם בגדי מגן במחלקות הקורונה. ynet מביא את סיפורי האנשים שעומדים מאחורי המספרים.
לפי דו"ח של מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה שפורסם הבוקר, בשבועות האחרונים ניכרת תמותה עודפת משמעותית של מאות נפטרים ביחס לשנים קודמות מחודש אוגוסט ואילך.
"בת שבע לא יכולה הייתה להשאיר מישהו ללא עזרה"
במשך קרוב ל-30 שנה שימשה בת שבע זיגדון מורה בבית הספר אמי"ת בכרמיאל. לפני כשבועיים היא נפטרה מסיבוכי הנגיף, בגיל 55 בלבד. מכריה מספרים כי היא הייתה אהובה על תלמידים ומורים כאחד, והשקיעה את כל כולה בחינוך ובמערכת התקשוב של בית הספר, שפעלה ביתר שאת בתקופה האחרונה לאור המעבר ללמידה מרחוק.
בעלה של בת שבע, דני, סיפר כי הוא ובתו, בתיה בת ה-22, נדבקו בנגיף. "בת שבע קיבלה בהתחלה תשובה שלילית, אבל מאחר שאני קיבלתי תשובה חיובית היא ביקשה להיבדק שוב ונמצאה חיובית", אמר. "ביום כיפור החום שלה עלה והיא התחילה להשתעל. בהמשך החום ירד ועלה שוב. ככה היה עד סוכות. היא עוד קישטה איתנו את הסוכה".
"בהמשך עלה החום שוב והיא לא הרגישה טוב", הוסיף דני. "התקשרנו לרופאה שאמרה שהיא צריכה צילום חזה. היא יצאה לאמבולנס ברגל, עשו לה צילום והרופא אמר שהיא צריכה להישאר להשגחה. זו הייתה מבחינתי טעות גדולה. אני אוכל את עצמי. היא הייתה צריכה להיות בבית, לא שם".
בת שבע אושפזה במחלקת הקורונה במרכז הרפואי זיו בצפת, ובהמשך הועברה למחלקת טיפול נמרץ קורונה. "ביקרתי אותה ביום הראשון אחרי שהתאשפזה. היא לא הייתה עם חמצן. גם למחרת לא היה כלום", סיפר הבעל דני. "ואז המצב החמיר והעבירו אותה לטיפול נמרץ. אני חושב שחלק ממה שגרם למותה היה בדידות. בטיפול נמרץ כבר לא נתנו לי להיכנס כמעט. היא התקשרה ושאלה 'למה אתה לא נמצא לידי?' ואמרתי לה שלא נותנים לי להיכנס".
לדבריו, "היא הרגישה שם את הלבד. מבקרים זה חלק חשוב בהחלמה, כי כשאתה לבד אתה מרגיש זרוק. רק שעתיים אחרי שהיא נפטרה נתנו לי להיכנס. אמרו לי שאי אפשר כי היו שם החייאות".
דני סיפר כי הוא ובת שבע הכירו בעת שעבד במרכול בירושלים. "היא ירושלמית במקור. אני עבדתי במרכול בתלפיות וכך הכרנו. אני הבאתי אותה לצפת", סיפר. "היא הייתה אדם שלא התלונן, שעושה הכול ברצון לעזור, לכל מי שהיה צריך. כל היום היו מתקשרים אליה ומבקשים עזרה. מבקשים עזרה במחשבים, והיא עזרה. גם אם הייתה עייפה, רוצה לישון, ואנשים היו מתקשרים ומבקשים עזרה. אמרתי לה 'בואי לישון, יש לימודים מחר', והיא הייתה נשארת עד 1:00 בלילה לעזור לאנשים. גם כשהייתה חולה היו מתקשרים אליה. היה לה קשה, אבל היא המשיכה לעזור לאנשים. היא לא יכולה הייתה להשאיר מישהו ללא עזרה".
"לאבא תמיד הייתה עצה טובה"
במשך שנים ארוכות נהג יצחק לבחר מחולון במונית. הוא דבר שפות רבות, ובתו אורנה נסים מתארת כי הוא היה אדם נעים הליכות שמעולם לא צעק. בסוף השבוע האחרון נפטר יצחק בגיל 82, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. אורנה מתארת כי הוא היה צלול ופעיל. "אבא יצא לצעדה של חמישה ק"מ בכל יום", סיפרה. "הוא נכנס לבית החולים על הרגליים וסירב להיכנס על האלונקה. הוא לא רצה בכלל להיכנס, אבל אחרי יומיים כבר נאלצו להרדים ולהנשים אותו".
לפני יום הכיפורים אמור היה יצחק לחגוג 60 שנות נישואים עם רעייתו, אולם באותה העת הוא אושפז בבית החולים וולפסון בחולון והחגיגה התבטלה. "הוא לא הרגיש טוב כמה ימים ואחרי שבוע עלה לו החום", אמרה הבת. "הוא נדבק ממקור לא ידוע ואז התגלה שחלה בקורונה. הוא אושפז למשך יומיים, נשלח לאשפוז ביתי אבל אושפז שוב והורדם והונשם".
הבת אורנה, עובדת בבית החולים שנדבקה בעצמה בנגיף, מכירה את הבדידות של החולים מקרוב והפכה לפה של בני המשפחות. היא פנתה להנהלה בבקשה לאפשר להם לבקר את יקיריהם בביגוד מגן. "יומיים לפני שאבא נפטר אחד האחים נכנס וקרא ליד מיטתו תפילה שאומרים לפני שמישהו מת, אבל הוא הצליח להחזיק מעמד עוד יומיים", היא סיפרה. "בהמשך התקשרו אלינו ואמרו שהוא ברגעיו האחרונים. אחד האחים הגיע ורצה להיפרד, אבל הוא נפטר שתי דקות לפני שהגענו".
אורנה מתארת כי יצחק תמיד ידע לתת עצה טובה. "הוא סייע לכל מי שהיה חפץ בכך", אמרה. בני המשפחה מתכוונים כעת לצעוד בתום השבעה במסלול שאותו נהג יצחק לעשות - מבית המשפחה בחולון, דרך ה"פילבוקס" וכיכר קוגל ועד צומת חולון. "אבא היה ממש מלח הארץ. צנוע בחייו וגם במותו. לא אפשרנו לאנשים מבחוץ להגיע להלוויה. כל הניחומים אחרי מותו היו בטלפון", הוסיפה הבת.
"איבדנו את הפרח של המשפחה"
איבראהים אבו גאנם מהעיר לוד עבד במשך שנים ארוכות בשיפוצים. לפני יותר מחודש הוא נדבק בנגיף הקורונה, הונשם לאורך תקופה ארוכה בבית החולים אסף הרופא ולפני כשבוע וחצי הלך לעולמו בגיל 65. "לא היו לו שום תסמינים, אבל כשעשה בדיקה התברר שנדבק בקורונה", סיפר קרוב משפחתו, עבד אל-כרים אלבאז.
"הוא הספיק להחלים ולהתאושש והרופאים אפילו הורידו לו את תמיכת החמצן. חיכינו שישתחרר כדי לקבל אותו בשמחה", הוא אמר. "הכנו חגיגה מיוחדת ומאוד התגעגענו אליו". הוא סיפר כי איבראהים היה איש מחויך שתמך בבני משפחתו. "כל יום שואלים עליו. איבדנו את הפרח של המשפחה בגלל הנגיף", הוסיף אלבאז. "אנשים נדהמו שהוא נפטר. הוא שמר על ההנחיות ותמיד קרא לשמור עליהן. זה לא פשוט לאבד אדם כזה".
איבראהים הותיר אחריו אישה, 10 ילדים ונכדים.
"ההידרדרות הייתה פתאומית, לא הספקנו להיפרד כמו שצריך"
פנינה קצבורג ז"ל, בת 70 מאלעד, גילתה כי היא חולת קורונה לפני עשרה ימים, ערב יום הכיפורים. אחד מילדיה הגיע לביתה כדי לקיים איתה את מנהג ה"כפרות" וזיהה כי חום גופה גבוה. בגלל הרקע הרפואי המורכב שלה - מושתלת לב עם בעיות תפקוד נוספות - המליצו הרופאים לפנותה לבית החולים, ושם התגלה כי נדבקה בנגיף.
בעלה של פנינה הוא הרב חזקיהו קצבורג, המשמש "משגיח" (מנהל רוחני) בישיבה באלעד. בתקופת הקורונה הוא נמנע בדרך כלל מהגעה למוסד, אף שהמקום פעל במסגרת מתווה הקפסולות המפוקח של משרד הבריאות. רק ב"ימים הנוראים", שבין ראש השנה ליום הכיפורים, בהם יש לו תפקיד מרכזי לעורר את התלמידים לתשובה, הגיע כמה פעמים בודדות למסור שיעורים ושיחות בישיבה, ואף ששהה כל העת במעין "כלוב" ניילון המבודד אותו מהם - נדבק בקורונה.
מיד לאחר שנמצא חיובי לנגיף עבר הרב חזקיהו לבידוד בבית משפחתה של בתו, המתגוררת בסמוך אליו, כדי להגן על סביבתו ובעיקר על רעייתו, אבל היה זה מאוחר מדיי. פנינה נדבקה ממנו ככל הנראה עוד לפני שידע כי חלה בעצמו ונפרד ממנה. בינתיים הוא עצמו החלים מהקורונה.
"בהתחלה אימא הייתה בסדר גמור, וזמן קצר אחרי שהגענו לתל השומר עוד דובר על שחרור לבידוד ביתי", שיחזר אחד מבני משפחת קצבורג בשיחה עם ynet, "אבל אז הרופא הציע שאולי כדאי להמתין עם זה עד שהחום ירד - והוא לא ירד". בימים הבאים עשו ילדיה משמרות סביב למיטתה, כאשר רק אחד מהם מורשה לשהות לצדה – כשהוא עטוף בחליפת הגנה. מצבה היה טוב יחסית ויציב כל העת.
ביום ראשון השבוע המצב הוטב עוד יותר והרופאים שקלו שוב את שחרורה של קצבורג מבית החולים, אך לפתע דלקת ריאות שהתפתחה מהקורונה החריפה – ומכאן ההידרדרות הייתה מהירה. פנינה הורדמה והונשמה מיד וגופה לא הגיב לטיפול שניתן לה לייצוב לחץ הדם.
בלילה שבין שני ושלישי עדכנו הרופאים שהמצב חמור מאוד – וזה היה הרגע שבו הבינו במשפחה כי אלה השעות האחרונות של האם. אחת הבנות נפרדה ממנה בשם כולם, ולמחרת בבוקר היא נפטרה. היא שעות ספורות לאחר מכן הובאה למנוחות ונקברה בבית העלמין ירקון בתום לוויה מצומצמת בהתאם להנחיות הקורונה.
רק לאחרונה עברו בני הזוג קצבורג לאלעד, כדי להיות קרובים יותר לישיבה שבה עובד הרב חזקיהו ולילדיהם המתגוררים בעיר. לפני כן גרו כ-50 שנה בבני ברק, מאז חתונתם. "אמא הייתה אישה מאוד צדיקה", ספד לה אחד מבני המשפחה, "היא התפללה תמיד בבית הכנסת 'לדרמן', אצל הרבנית קניבסקי, ושימשה כעוזרת של הרבנית מבעלז". עוד סיפר כי המנוחה התנדבה במשך עשרות שנים בארגון "עזר מציון" בסיוע לקשישים, ועשתה חסד עם נזקקים רבים במסגרות שונות ובאופן פרטי.
"שלשום עוד דיברו איתנו על שחרור הביתה, ומאז ההידרדרות הייתה מהירה ופתאומית", אמר הבן בכאב. "לא הספקנו להיפרד ממנה כמו שצריך ואנחנו עדיין לא מעכלים". עם זאת, הוא הדגיש כי למשפחה יש אמונה חזקה והיא מקבלת עליה את הדין באהבה ובהשלמה: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך".
