מאז שהחלה עונת הגשמים הנוכחית, באיחור ואחרי קיץ חם מאוד ושובר שיאים, בכל פעם שמגיע גשם הוא עוצמתי יותר וגורם להצפות ואיתן לחילוצים ולפגיעה ברכוש. כבר לא מדובר סתם כך בגשם חורפי, אלא במטר או יותר נכון במטחים, ששוברים שיאים. הנה, אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע הגשם הרביעי מתחילת העונה, פעם רביעית בחודש אחד, והפעם הממטרים נפרשו מצפון ועד דרום, ושוב יש הצפות בכמה אזורים ברחבי הארץ. כמויות הגשם שנמדדו עד כה בשעות הלילה הן בין 100-50 מ"מ בכמה אזורים ברחבי הארץ, אך עוד היד נטויה, וכבר אפשר לומר שנובמבר ישבור שיא. כדי להבין כמה הגשמים הללו חזקים, אז בפרק הגשם הקודם, בין ה-19-18 בנובמבר, ירדו באזור הכרמל 200-150 מ"מ ביממה, ואף למעלה מכך, למשל 230 מ"מ בנחשולים. בחלק מהתחנות נמדדו כמויות שיא מאז שהוקמו, ובאחרות נמדדו כמה שעות שבהן ירדו כ-80 מ"מ. זאת ועוד, במקומות רבים בארץ כמות המשקעים עד ל-20 בחודש עמדה על 300-150% מהממוצע לתקופה המקבילה, כאשר במקומות שונים באזור החוף הכמות שירדה עד כה עומדת על כ-30-40% מהממוצע השנתי.
הצפות ברחבי הארץ
(צילום: בני ברקים, דוברות כבאות והצלה תחנת זבולון)
לכן, השנה, בכל פעם שהחזאים מכריזים על גשם הם גם מזהירים מהצפות, ולא רק בנחלי המזרח או בערבה, אלא גם בערי החוף. זאת ועוד, במקום שהגשמים יהיו גשמי ברכה, הם הופכים למפגע, שזורע הרס בשדות, ברחובות ועוד, ואפילו לסכנה ממשית לחיי אדם. יתרה מכך, למרות הכשלים במערכות הניקוז, חשוב להבין שעוצמה כזו של גשמים בפרק זמן קצר כל כך כמעט בלתי ניתנת לניקוז, ולכן היא מחייבת מעבר לתחזוקה והשלמה של מערכות ניקוז גם שילוב של מערכות איגום, הצפה וחלחול. אולם מעל לכל, חשוב לזכור, שההצפות הללו הן רק התוצאה, והכשלים בטיפול במערכות הניקוז הם רק התסמין, למחלה כרונית, ממש פנדמיה, שאין לה חיסון, והיא משבר האקלים. לכן, בכל פעם שאתם רואים הצפות, אל תסתפקו בדיון על ניקוז או על שפכים שמשוחררים לים, אלא תשאלו: האם וכיצד מדינת ישראל נערכת להתמודדות עם שינויי האקלים?
אמנם התחזיות הראשונות על התחממות גלובלית היו מיד אחרי תחילת המהפכה התעשייתית, אבל מחקרים ומהלכים ממשיים בתחום החלו רק לפני כ-20 שנה. הדאגה מפני תופעת שינויי האקלים והשלכותיה הובילה את האומות המאוחדות בשנת 1992 להקים את "המסגרת הבינלאומית של האו"ם בנושא שינוי האקלים" (UNFCCC-The United Nations Framework Convention on Climate Change), במהלך פסגת כדור הארץ בריו. כמה שנים אחר כך, בשנת 1998, הוקם "הפאנל המדעי הבין-ממשלתי לשינוי האקלים" (IPCC-Intergovernmental Panel on Climate Change). מאז, מתכנס הפאנל מספר פעמים בשנה, ופעם בשנה מתקיימת "ועידת האקלים של האו"ם", שדנה בדרכים להתמודדות עם תופעת ההתחממות הגלובלית.
בשנת 1999 נחתמה "אמנת קיוטו", הסכם משפטי בינלאומי ראשון המחייב את המדינות שחתמו עליו לקצץ את פליטות גזי החממה בתחומן. אך למרות שחתמו עליה כ-200 מדינות, ארה"ב בלטה בהיעדרותה, ואילו סין והודו, שהוגדרו על פי עקרונות הפרוטוקול כמדינות מתפתחות, לא היו מחויבות בישומו. שנים אחר כך, ולאחר דיונים ממושכים, התגבש בוועידת האקלים שהתקיימה בשנת 2015 בפריז, הסכם בינלאומי חדש להפחתת פליטות גזי חממה ולמיתון ההתחממות של כדור הארץ, המשותף ל-195 המדינות שהשתתפו בוועידה. ההסכם הציב כיעד את הגבלת העלייה בטמפרטורה בעולם עד סוף המאה (שנת 2100) בשתי מעלות ואפילו מעלה וחצי, ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-19), במקום עלייה של 4.5 מעלות בתרחיש של עסקים כרגיל, כלומר ללא פעולה. המשמעות בפועל היא הפחתה של כ-50% מהפליטות עד שנת 2050 יחסית לשנת 2010. כדי לעמוד ביעד הוסכם שיש לעבור משימוש בדלקים מאובנים, ובעיקר פחם ונפט, לשימוש באנרגיות מתחדשות כגון אנרגיית רוח ושמש, ולהשקיע מיליארדי דולרים בטכנולוגיות סביבתיות, שיאפשרו לבצע את השינויים הנדרשים בתחום האנרגיה ולהתמודד עם ההשלכות הקיימות של ההתחממות הגלובלית.
אבל למרות ההסכמות של רוב המומחים והמנהיגים לאחריות בני האדם למשבר ולצורך לקצץ משמעותית בפליטות גזי חממה, וחרף התחזיות לגבי עליית הטמפרטורה, המסת הקרחונים, הצפת ערי חוף ועוד, פליטות גזי החממה רק הלכו ועלו, ועד לשנים האחרונות רוב האנשים לא ממש הצליחו לחוש את המשבר. אבל לאחרונה נדמה כי התחזיות, שנראו אז אפוקליפטיות, מתממשות, עד שקשה להתעלם מהן. מדובר בשריפות נרחבות בכל חלקי הגלובוס, בגלי חום ובשיאי טמפרטורות חמות, כמו גם בסופות חזקות. וכל אלה מובילים לתחלואה ולתמותה, לנדידה של פליטים, ולפגיעה במגוון הביולוגי, וגם להיתכנות גדולה יותר להתפרצות של מגפות. רק לאחרונה הצביעו מחקרים על חשש שמתחת לשכבות השלג והקרח הנמסות בקטבים "רדומים" חיידקים מסוכנים.
בניגוד לנשיא ארה"ב היוצא, דונלד טראמפ, שלא רק שהתכחש למשבר האקלים, אלא הכחיש אותו, נשיא ארה"ב הנכנס, ג'ו ביידן, הכריז עם בחירתו על מחויבותו למאבק במשבר האקלים, ומינה את מזכיר המדינה לשעבר, ג'ון קרי, לניהול המשימה. הוא הגדיר את משבר האקלים כמשבר קיומי, וכאחד מבין ארבעת הנושאים המרכזיים שצוות המעבר שמכין את כניסתו לתפקיד עוסק בו. ואצלנו, הממשלה הכירה במשבר האקלים, אפילו הוקמה ועדת שרים וועדת מנכ"לים של משרדי ממשלה שיעסקו בהיערכות לשינויי האקלים, ואף הוכנה תוכנית לאומית להיערכות ישראל לשינויי אקלים, תוכנית מקיפה ומפורטת שמטרתה לצמצם את הפגיעות בנפש וברכוש ולבנות חוסן כלכלי. אבל מאז הכל פחות או יותר נשאר על המדף, מחכה למנהיגים שיבינו שחוץ מאירן וחמאס, ופרט למאבק במגפת קורונה, יש משבר אקלים והוא כאן ועכשיו.
מדינת ישראל אולי לא יכולה לפתור את משבר האקלים, אבל כאחת מאומות העולם יש לה מחויבות למאמץ הבינלאומי בתחום. יחד עם זאת, ההערכות להתמודדות עם שינויי האקלים, מהצפות, דרך גלי חום ועד להיבטים הכלכליים והבריאותיים השונים, מוטלת על כתפיה של ממשלת ישראל, וגם שלנו, האזרחים. הגשמים שאנחנו חווים לאחרונה, אחרי טמפרטורות השיא בקיץ ובחודשים ספטמבר ואוקטובר, הם רק הפרומו למה שצפוי פה בשנים הבאות. עכשיו אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו עושים מעשה או פשוט מחכים למבול.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
